"אני לא נהנית להיות אמא רעה", פותחת הבלוגרית האמריקנית מליסה ל. פנטון את המאמר המעניין שלה, שזכה לתשומת לב תקשורתית עולמית. "זה מתיש, אני יוצאת מזה סחוטה, זה דורש ממני להפוך למחבת טפלון ורוב הזמן גורם לכל מי שסביבי להיות עצבני ובמגננה, אבל רק ככה אפשר לגדל ילדים שלא יהפכו למניאקים קטנים ורכרוכיים".
"צריך המון אומץ כדי להיות אמא רעה", היא ממשיכה וכותבת. "צריך להיות קשוחה ולהסכים שיתפסו אותך כמרשעת. יאללה, ילדים, תביאו. תביאו בטנטרומים, בהתחצפויות, בעצלנות, בבולשיט. כל מה שתביאו יענה בחינוך קשוח, בחינוך הכי טוב שיש".
פנטון מונה את הסיבות לכך שבחרה להיות אם כזאת, ולא אם קולית כמו אלה שרואים בטלוויזיה:
1. אני לא חברה שלך. ממש לא
"כשהילדים היו קטנים הקו בין אמא לחברה היה יותר מטושטש. ככל שהם גדלים והופכים לטינאייג׳רים, ונמנעים מההורים, מפתה לתפוס את מקום ה׳חברה׳, זה שייתן תחושת קרבה. אל תעשו את זה. אתם המבוגר האחראי עם הניסיון. אתם לא צריכים חברה בת 14".
2. אני לא פה כדי להיות מגניבה, אלא כדי לגדל ילדים מגניבים
"ההגדרה שלי למגניבים היא ילדים מנומסים, אחראיים, מלאי כבוד ובעלי אופי טוב. את זה לא לומדים מאמא שאכפת לה אם תופסים אותה כקול או מחבבים אותה. לא אוהבים אותי? לא מעניין אותי. אתם תאהבו אותי מאוד בזכות זה יום אחד".
3. ניג׳וסים משתלמים
"מחקרים מראים לנו שאמהות שמנג׳סות לילדים גורמות להם להצליח יותר בחיים. גם אם זו הפעם ה-150 שביקשתם מהילדים לעשות שיעורים או לסדר את החדר, אל תתייאשו. זה מוכח כעובד".
4. אבא שלהם מגניב
"אבא של הילדים שלי הוא הסופרהירו של הבית שלנו. כשהוא נכנס בדלת הילדים מתלהבים. הוא לא רוצה להיות השוטר הרע. אין לי בעיה להיות זאת שלוקחת עליה את התפקיד, ואני גם ככה עושה את זה יותר טוב ממנו".
5. זה פשוט עובד
"תקשיבו, ניסיתי שיטות חינוך עדינות. קראתי את תיאוריות ההורות החיובית, את כל הדברים האלה על חיבור רגשי במקום עונשים וכל השיט הזה שפשוט לא עזר בשום צורה עם הבנים שלי. אתם יודעים מה כן עזר? מבט מרושע עמוק בעיניים שרק הוא יכול לעצור ילד בן שלוש מלשטוף את תומס הקטר בשירותים. רוצים לראות נער מקשיב ומציית? זה לא יקרה בעזרת עידוד חיובי. רק מבט של השטן בהתגלמותו".
6. ילדים סוחטים את כל הנחמדות וזה בסדר
"זה אחלה לרצות להיות נחמדים, אבל ילדים מריחים את הרצון הזה מקילומטר ויחלבו אותו עוד ועוד עד שיתייבש, מותירים תחושה צחיחה של ניצול. הם יצליחו להתחמק ככה עם התנהגויות רעות בזמן שתלקקו את הפצעים. כשהאמא הנחמדה עוזבת את הבית, מתחילה העבודה האמיתית".
7. אני מסרבת לגדל מניפולטורים קטנים
"אם הבנים שלי ירגישו שהם יכולים לגבור עלי ולעבוד עלי רק כי אני אישה שנתפסת בעיניהם כחלשה, כשלתי בעבודתי כאם. לא ולא. אני צריכה להיות עוד יותר חזקה וקשוחה רק בגלל זה".
8. תשמרו את הנחמדות לנכדים
"לא סתם אומרים שאמא אומרת לא, וסבתא אומרת כן. כשיהיו לילדים שלי ילדים משלהם אני אטען מחדש את בטריות הנחמדות שלי ואהיה אשת ה׳כן׳ של המשפחה. אני אהיה הכי נחמדה בעולם. כל מה שצריך לקרות זה שהילדים יעזבו את הבית ויתנו לי כמה שנים להתאושש".