המעבר לארץ זרה יכול להיות חוויה תרבותית לכל בני המשפחה. להורים זו יכולה להיות הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות ולילדים - הרפתקה מאתגרת. אבל עם זאת, הפרידה מהחברים ומהמשפחה בארץ ותקופת ההסתגלות לסביבה החדשה עשויה להיות קשה מאוד.
"ההתאקלמות במקום חדש תלויה במידה רבה בתמיכת המשפחה, ובראש ובראשונה בתמיכת בן הזוג", מסבירה חלי גילאור לב, פסיכולוגית קלינית מהשירות הפסיכיאטרי לילד ולמתבגר, המרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב. "כאשר בן משפחה אחד מקבל את ההחלטה ואילו האחרים פסיביים, במיוחד ילדים בגיל ההתבגרות ומעלה, זו בעיה שתקשה על ההתאקלמות וצריך להיערך לכך.
"חוץ מזה, ככל שהילד צעיר יותר בשנים, כך תהליך ההתאקלמות שלו יהיה קל יותר. יכולת הגמישות של ילדים צעירים בדרך כלל יותר מפותחת; הם מגלים פחות התנגדות ויש להם תשוקה וסקרנות לגבי מקומות חדשים. ילד בוגר נטוע בהרבה יותר מסגרות חברתיות וחינוכיות, ואז העזיבה והפרידה עשויות להיות קשות יותר".
הכנה מוקדמת ושיתוף
ידוע שכל ההתחלות קשות וכי שינויים עלולים להוציא אותנו מאיזון. אבל ההתמודדות עם קשיי המעבר יכולה להיות קלה יותר אם בני המשפחה יעשו לקראתה הכנה מראש. אתי פז, מנהלת הקליניקה לטיפול בזוגיות ומשפחה במכון אדלר, נותנת מספר עצות חשובות שיקלו על ההתמודדות:
1. התזמון הוא הכל: אם ביכולתכם לתזמן את המעבר למקום החדש, אז כדאי להתחיל להתארגן לקראת סוף שנת הלימודים, בסביבות יוני-יולי, ואת המעבר עצמו לתזמן לסוף החופש הגדול.
2. הכנה מוקדמת: קיבלתם את ההחלטה, ועכשיו צריך להכין את הילדים לקראת המעבר. ככל שתהיו שלמים יותר עם הנסיעה, כך המסר יעבור בצורה טובה יותר לילדים. יש לשתף את הילדים בהחלטה ולהפגין ביטחון בנכונות שלה. קחו בחשבון שילדים בגיל ההתבגרות עשויים בהתחלה לסרב, והיו סבלניים. בכל מקרה, כבר היו מקרים שבהם נערים חזרו לארץ וגרו אצל קרובי משפחה כאשר הם הרגישו שאינם משתלבים במדינה הזרה.
3. שיתוף: השתדלו לשתף את הילדים בתחושותיכם ובמקביל נסו לברר מה יקל עליהם את המעבר. המסר הכללי צריך להיות מאוד ברור: "זאת ההחלטה שקיבלנו. אנחנו רואים אותה כהחלטה לטובת המשפחה, ואנחנו רואים זאת כהזדמנות לכל המשפחה.
נעזור בכל מה שצריך ונחשוב ביחד איך עושים את זה שיהיה לכולנו קל. על מנת לעודד אותם, אפשר להסביר כי קיימת המשכיות ולא רק קטיעה של דברים, כי בני המשפחה והחברים יבואו לבקר, 'אנחנו נבוא לארץ'. לתת את התחושה: 'אנחנו לא מתנתקים'.
4. מידע מוקדם: חשוב ללמוד ולאסוף מידע על המקום אליו נוסעים. ניתן לעשות זאת באמצעות ספרים, מדריכי טיולים ואינטרנט – ניתן לאסוף נתונים על האזור, על האוכלוסייה, להתעדכן בנושאים כמו האם ישנה קהילה ישראלית, קהילה יהודית, האם ישנם בתי ספר יהודים, או בתי ספר כלליים. אלו בתי ספר מומלצים, מה מזג האוויר וכו'? אם הדבר מתאפשר, מומלץ לנסוע כדי לחפש בית לפני שכל המשפחה מגיעה. הדבר יעניק את התחושה שיודעים לאן באים.
5. טופסולוגיה: אף אחד לא אוהב להתעסק עם ניירת, אבל אין ברירה וזה יקל עליכם מאד בהמשך. כדאי להכין מראש מסמכים, כגון, תעודות לימודים, תעודות לידה, פנקס חיסונים, תיק רפואי ולתרגמם לשפה המתאימה.
6. שפה קשה: אם אתם עוברים לארץ שילדיכם אינם דוברים את השפה, חשפו אותם אליה. די בכמה משפטים בסיסים כדי להקנות להם תחושת בטחון.
7. תיק לדרך: הכינו לכל אחד מהילדים תיק עם דברים שהוא בוחר להעלות איתו לטיסה. לילדים הקטנים ארזו חפצים שהילד קשור אליהם, גם אם מדובר בשמיכה ישנה וקרועה. ילדים גדולים יותר יכולים לבחור בעצמם את הדברים שחשובים להם.
8. כל סוף הוא התחלה: חשוב לארגן לילדים פרידה מסודרת מהחברים בכיתה ומהחוג. מומלץ לערוך מסיבות פרידה שיקלו על ההתמודדות..
9. סוכני חיברות: חשוב לתת לילדים זמן הסתגלות. על ההורים לגלות גמישות בתקופה הראשונה, לבלות יותר עם הילדים ופחות להיות עסוקים בלחנך אותם. עליהם להכיל את התסכול, את חוסר הוודאות והחשש.אל תיבהלו אם הילד לא מדבר בגן או בבית הספר, זו דרכו להפנים. כשהוא יהיה בטוח שהוא מסוגל לדבר הוא ידבר. אין כאן נכון או לא נכון יש כאן את דרך ההתמודדות האישית של הילד.
תפקידם של ההורים הוא להיות שם בשבילם, לעזור לו בזיהוי הקודים החברתיים – סגנון הלבוש, דפוסי התנהגות וכו' כדי שהוא ייטמע ביתר קלות בסביבה החדשה. עודדו את הילדים לשמור על קשר עם החברים בארץ באמצעות הטלפון והאינטרנט, אך יחד עם זאת, עודדו אותם להתחבר עם ילדים חדשים במקום החדש.
10. חוגים: חוגים זה כיף וגם הזדמנות מצוינת להכיר חברים לילדים ולהורים. כדי להקל על הילדים, ניתן לחפש כבר בארץ חוגים שהילדים שלכם אוהבים. נסו למצוא דברים שמוכרים ואהובים עליהם. גם אם ילדכם לא יתלהב מהם בהתחלה, זה יהיה בסדר גמור, הוא יתרגל בקצב שלו. ילדים לפעמים נמנעים מדברים ועושים את המינימום. אבל זכרו, כל אחד מסתגל לשינויים בצורה אחרת.
