נידוי חברתי בקרב ילדים הוא תופעה מוכרת שנלחמים בה חדשות לבקרים. ההורים במקרה הטוב מודעים למצב בו נמצא הילד ובמקרה הרע יתבשרו על כך רק כאשר נגרם נזק של ממש. כיצד על הורה לנהוג כאשר הוא חושש כי קיימת סכנה חברתית לילד? איך ניתן לעודד את הילד והשאלה הגדולה מכולן – האם עלינו להתערב? יזהר שער, פסיכולוג ראשי בת.ל.מ, מרכזים בפריסה ארצית לטיפול, אבחון והכשרה ינסה לשפוך אור על נושא שרובנו לעתים, מעדיפים שלא להתמודד איתו – אך יודעים כמה הוא רציני והכרחי.
האם ניתן להרכיב פרופיל לילד שעלול ליפול קורבן לבריונות?
ילדים עם בעיות הסתגלות, בעיות בריאות, הישגים לימודיים נמוכים, הימנעות מהגעה ללימודים, דחייה חברתית, הפרעות אכילה, שתיית אלכוהול, דימוי עצמי נמוך, איכות נמוכה של קשרים חברתיים – אלו ילדים שמועדים להיות דחויים חברתית ולהיות קורבנות לבריונות. אבל זה יכול להיות גם גורם וגם תוצאה של בריונות. דימוי עצמי נמוך עלול לתרום להיותך קורבן, אבל מנגד, גם טיפוס שפוגע. לגבי הקורבן – הוא יכול להיות מלכתחילה עם דימוי עצמי נמוך ואז ירדו עליו. מצד שני, לא היה לו דימוי עצמי גבוה אבל אחרי שירדו עליו, אז הדימוי העצמי עוד יורד.
כהורים, למי עלינו לפנות כאשר קיים חשש שהילד מנודה חברתית?
על ההורה האפשרות לפנות למערכת החינוכית לטיפול בבעיה במסגרת בית הספר, ובאחריותם של הצוותים החינוכיים להתמודד עם מצבי בריונות , גם רגילה, וגם ברשת. הפעולות שצריכות להיעשות מעוגנות בחוזר מנכ"ל שיצא בשנה האחרונה, בו הושם דגש על הנושא, כמו גם על תכניות למניעת בריונות ובעיקר פיתוח אחריות אישית וחברתית. בחלק מתכניות כישורי חיים שמופיעות בבתי הספר קיימים גם מערכים מסודרים כיצד למזער את הנזק שנגרם. פעמים רבות מסתכלים רק על הצד הפוגע או הנפגע, וחשוב להדגיש גם את הסביבה החברתית אשר מעורבים בה גם אחרים מלבד הפוגע והנפגע.
רבים מילדי כיתה בה מתרחשת בריונות, יודעים על התעללויות בין ילדים, ורובם בוחרים להמשיך לעודד אותה. אך רק 8% מהילדים פוגעים. המחקרים מיפו 88% מהתפקידים שילדים לוקחים בסיטואציות מסוימות. נראה שרק 8% פוגעים ו-12% הם קורבנות. 7% מהם מסייעים ומצטרפים לפוגע. 20% מחזקים ומעודדים את הפוגע באופן אקטיבי, באמצעות קריאות התלהמות וכו'. 24% מתעלמים ומעמידים פנים כאילו לא הבחינו במתרחש. לעומת זאת, רק 17% מגנים על הקורבן באמצעות הזעקת מבוגר, ניסיון להפסקת הפגיעה וניחום הילדים הפגועים. המגנים נתפסים כילדים צדיקים. כל אחד תופס את התפקיד החברתי שלו ולכן קשה להשתחרר מהתפקידים האלו. כאשר יש צורך – אם על ידי ההורה או מערכת החינוך – ניתן לפנות לעזרה מקצועית לקבלת טיפול.
מה עושים כשאין מענה ראוי?
לפעמים אין מענה מספק , ולכן חשוב לתת תקווה לילדים ולהתעקש שההורים והילדים יקבלו מענה, מכיוון שיש אנשי מקצוע שיכולים לסייע ולתת אותו. קיימות מספר פלטפורמות אפשרויות, וביניהן פניה ברמה המערכתית של בית ספר ומרכזי טיפול מקצועיים כמו ת.ל.מ, בהם יש הדרכה ומענה להורים בנושא.
האם מומלץ להוציא ילד מהמסגרת?
לא מומלץ להוציא כי קודם כל יש לנסות להתערב בסביבה החברתית הקרובה. במצבים שבהם הילד יכול לחוש תחושת שייכות חברתית טובה יותר במסגרת אחרת, למשל בפנימייה, מדובר בשיקול חינוכי אחר שרואה איפה לילד תהיה משמעות גדולה יותר, בין אם זה לקורבן או בין אם זה לנפגע, ומה ייתן לו תחושת שייכות למקום. אך זה אף פעם לא הפתרון לבריונות. ילד שהבריונות שלו נובעת גם כתוצאה מעבריינות יוצאת דופן, צריך מסגרת מיוחדת שמטפלת בזה. אך אלו מקרי קצה, ולא המקרים השכיחים, בהם ההתערבות צריכה להיות בסביבה החברתית בה הילד נמצא, ויש לשנות את התפקידים החברתיים בהם הילד מצוי ולתת לו את המענה הייחודי לקושי ממנו הוא סובל, כמו גם לטפח את נקודות החוזק שלו.
גם אם מעבירים את הילד מסגרת, הוא יישא את בעיותיו עם עצמו גם למקום האחר. קיימת גם העברה פדגוגית שמתרחשת כאשר יש חוסר אמון במערכת, אבל זה קורה במידה והילד אינו מסתדר עם המורים.
איך לחזק את הילד?
כשאומרים לילד שיעשו הכל על מנת לעצור את הפגיעה בו, נוטעים בו תקווה שמצוקתו היא זמנית ותחלוף. מבהירים לו שהוא לא לבד, שהבעיה אינה רק שלו אלא כללית, ושאם יש לו קשיים אחרים, אז ניתן בטיפול אישי ובהדרכתם של הוריו להעביר אותו למקום טוב יותר.
פעמים רבות גם הבריון עצמו סובל מדיכאון, זה חלק מדרך התמודדות, תוקפנות פנימית המתפרצת החוצה. דיכאון של מתבגרים וילדים מתבטא בצורה מוחצנת של קשיי התנהגות, תוקפנות ואלימות כלפי האחר. חשוב לטפל במקורות הבעיה של אותו פוגע בפן הנפשי ולא רק בצורה משמעתית. לכן יש תכנית אישית משולבת לכל אחד. ברגע שגם המורה, מדריך הנוער, המשפחה הקרובה והחברים הקרובים משגיחים, אז הילד מרגיש עטוף יותר ויש לו תכנית ביטחון.
כשהילד סובל ממצוקה, מה הדברים שעשויים לגרום לו לצאת ממנה?
צפייה בסרט, משחק מחשב, כדורגל, מוזיקה, להיות עם חברים, עם המשפחה, לפנות לאנשי מקצוע. בונים לילד תכנית ביטחון על מנת שייצא ממצוקתו. גם הילד יודע את זה, גם ההורים, המורים, מה שנותן תחושה שיש דרכים שבאמצעותן ניתן להיחלץ מהמצוקה וליצור מקום טוב יותר בחיים.
האם להשיב באלימות זה מענה שיכול לעבוד?
אלימות היא תגובה לפגיעה בילד באותו רגע, ולרוב זה מסלים את העניין כי האלימות נמשכת. פעמים רבות הילדים באופן ראשוני מגיבים בחזרה בצורה אלימה על מנת להגן על עצמם. יש תחושה של הגנה עצמית, של 'אל תפגע בי', שהיא יותר משמעותית, וילד לרוב מגן על עצמו ומחזיר מכות. מסע נקם מצדו של הילד יביא להסלמה, והילד יהפוך מנפגע לפוגע. חשוב לעצור את ההסלמות האלו בעבודה חינוכית.
מהם תמרורי האזהרה שצריכים לשים לב אליהם?
יש לאתר אותות אזהרה רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים שלעתים יכולים להיות אובדניים כמו למשל כתיבת מכתבי פרידה, שליחת מסרים ביומן או בתכתובת באינטרנט. מעבר כך יש לשים לב לאי יציבות במצב הרוח, הסתגרות, ירידה חדה בלימודים וכו'. כמו כן, ישנם גם גורמי מצוקה סביבתיים כמו פרידה מחבר/חברה, דחייה חברתית, בעיות לא פתורות במשפחה וכישלון בלימודים. חשוב להדגיש שזה רלוונטי לשני הצדדים – גם מצד הקורבן וגם מצד הבריון. במצב זה מומלץ לפנות לאנשי המקצוע לטיפול בבעיה. כמו כן, דיכאון יכול להוות גורם מתווך שעלול להוביל לאפשרות של אובדנות. תחום הדיכאון הינו רחב מאוד ומצריך התייחסות רחבה ומקצועית נרחבת.
איזה טיפול ילד כזה צריך לעבור ?
הטיפול בילד שנפגע הינו טיפול רב מימדי המשלב מספר היבטים:
ראשית, התערבות מערכתית של מערכת החינוך, (באחריות מנהל/ת בית הספר), הן בהיבט המשמעתי והן בהיבט הטיפולי בקבוצת ההתייחסות ובפרטים, וכמו כן בהקשר החברתי בו הדברים פועלים וגם בהקשר האישי הפרטני של הפוגע והנפגע. הטיפול ברמה המערכתית או פרטית הוא הכי חשוב. התקווה לשינוי טמונה בה.
שנית, התערבות ברמה המשפחתית הכוללת הדרכת הורים, טיפול בהורות או טיפול משפחתי לפי המקרה. באופן כללי בהדרכת הורים, ההורים יקבלו כלים להתמודדות עם הקושי של ילדם בהתאם לאבחנה הרלבנטית כמו הפרעת התנהגות , דכאון, או הפרעת חרדה שנלווים לנידוי. הם יקבלו הסבר על אופי הבעיה ודרכי ההתמודדות עמה. בטיפול בהורות יהיה טיפול בהורים ובדינמיקה שמובילה את ההורות שלהם כיום כתוצר של ההורות שחוו מהוריהם.
שלישית, התערבות פרטנית בילד הפוגע והילד הנפגע על פי האבחנה והצורך הספציפי של כל ילד, כאשר מהאבחנה תיגזר תכנית ההתערבות המתאימה. בטיפול בפרט יש דרכי טיפול ייחודיים התנהגותיים קוגניטיביים, או דינמיים או משולבים בהתאם לאופי הבעיה. כך הילד יוכל למשל לסגל דרכי תקשורת טובות יותר, יידע לווסת את רגשותיו, לשלוט בהתנהגותו, לבנות תכנית בטחון בעת מצוקה, לבטא את מה שהוא מרגיש וכו'.
יזהר שער הוא פסיכולוג ראשי בת.ל.מ מרכזים בפריסה ארצית לטיפול, אבחון והכשרה ומנהל שפ"ח אשכול