להורים יש תפקיד חיוני
על פי המחקר, שבוצע בקרב 1,000 ילדים בגילאי שבע עד אחת עשרה, ישנה חשיבות רבה להקריא לילדים לפחות עד גיל תשע, רצוי אפילו מעבר לכך. החוקרים טוענים כי הורים רבים חושבים שמאחר ובדרך כלל בגיל הזה ילדים כבר קוראים ספרים עלילתיים באופן עצמאי, הם נוטשים את המנהג ומפסיקים להקריא לילדיהם סיפור לפני השינה.
בעוד המחקר מחזק את חשיבותו של מוסד עתיק יומין הזה, הוא גם מצביע על נתונים בעייתים בהרגלי הקראת הסיפור של ההורים של ימינו. החוקרים גילו כי ישנה ירידה חדה במספר ההורים שהקריאו לילדיהם סיפורים לפני שינה, לאחר שהילדים הגיעו לגיל שהם כבר יכולים לקרוא את ספרים בכוחות עצמם, בדרך כלל סביב גיל שבע. החוקרים יוצאים נגד מגמה זו וטוענים כי גם כאשר הילדים רכשו את יסודות הקריאה, למבוגרים עדיין יש תפקיד חיוני בכל הנוגע לאופן שבו יחווה ילדם את חוויית הקריאה שתשפיע על עתידו.
אולם לפי סקר אחר שפורסם לאחרונה ונערך עבור בתי הכלבו האנגלי LittleWoods, מנהג הקראת סיפור השינה נמצא בימינו בירידה חדה: שליש מההורים מעולם לא עשה זאת ואלו שכן עושים זאת לא מקריאים לילדם סיפור בכל ערב אלא רק שלוש פעמים בשבוע. הגורם השכיח ביותר למגמת הירידה, כך לפי ההורים, הוא שאין להם זמן לכך. מלבד זאת, הורים רבים טענו כי בשלב הזה של היום הם מתוחים מדי.
"לזמן הקראת הסיפור לפני השינה יש מעלות רבות, זה מסמל את סוף היום ומהווה איזה טקס עקבי שמוריד הילוך עבור הילדים ומעביר אותם פאזה מהפעילות של היום לזמן שינה", אומרת שירלי נחום ברקוביץ', מטפלת זוגית ומשפחתית, מטעם המרכז הפסיכולוגי מענה. "מעלה נוספת היא האפשרות ליצור מפגש אינטימי וקרוב בין ההורים לילדים, במובן הזה שאפשר לדבר על הדברים שקרו במהלך היום ולתווך באמצעות הסיפורים עצמם. אני בהחלט חושבת שילדים לומדים ליהנות מזמן הסיפור - זה מפתח את הסקרנות ואת ההנאה. הקריאה עצמה נחווית כמשהו חיובי ולא רק כמטלה מבית הספר. ההפנמה הזו של חוויה נעימה היא משהו שילך איתם לכל החיים.
"אני חושבת שאנחנו כן עם ספר באמת. אני חושבת שבקרב רוב האוכלוסייה בישראל יש הקפדה על כך. זה דבר שרואים אותו במתנות בימי הולדת וגם אני גם מנחשת שיש לנו כמות גדולה של סופרי ילדים בהשוואה לעולם. אז לטעמי, אנחנו נמצאים במקום טוב מהבחינה הזאת".