מציאות חיינו במזרח התיכון אינה קלה. מדי יום נשמעות הצהרות, פרשנויות ואיומים על ישראל, ובימים האחרונים מדובר על תקיפה אפשרית מכיוון סוריה. רבים מאיתנו מתעדכנים תכופות באמצעי התקשורת השונים, מכינים את ערכות המגן וחדרי הביטחון ומדברים על כך אחד עם השני ועם אחרים. הילדים שלנו מבחינים בכך ועלולים לדאוג ולשאול שאלות.
הילד לא מוטרד? אל תטרידו אותו
הורים רבים תוהים כיצד מסבירים לילדים מציאות כזאת וכיצד עונים לשאלותיהם מבלי להדאיג אותם יתר על המידה. מה לומר, כמה לפרט ומה רצוי שלא לומר או לחשוף והאם בכלל לפתוח את הנושא במידה והילדים לא שואלים שאלות?
אם רואים או מרגישים שהילד חרד או מודאג (נצמד לחדשות וכדומה) אז רצוי לדבר איתו. חשוב לשקף לילד שהוא יכול לפנות אל ההורים תמיד ולומר לו "אני רואה שאתה דואג, רוצה לספר לי מה מטריד אותך?". לחילופין, אם רואים כי הילד איננו מוטרד אפילו במעט, אין צורך לפתוח את הנושא.
ישנם מספר עקרונות מרכזיים בבואנו להסביר ולענות על שאלות של ילדים:
1. ענו על השאלות שלהם בכנות ובקצרה והתאימו תשובה לשאלה. דהיינו, אל תתנו להם הרצאה על המצב אלא השיבו לשאלה הספציפית.
2. התייחסו לגיל הילד. כשמדובר בילד צעיר יש לענות כך שהילד יבין, ועם העלייה בגיל ניתן להרחיב.
3. התייחסו לאמצעי המיגון הקיימים (מקלט לשעת הצורך, חדר ממוגן, מסיכות אב"כ וכדומה) ודאגו שיידעו היכן הם נמצאים.
4. ציינו שכרגע אין מצב חירום וההערכות הן שלא נותקף, אך כאשר המצב ישתנה אתם תעדכנו אותם.
עם ילדים בוגרים ניתן גם לערוך ניתוח המציאות ולציין, לדוגמה, שאין עדיין ודאות שארה"ב תתקוף, או שאם זה יתרחש, ישראל לא תותקף בהכרח. ניתן להרגיע גם ולציין שניסיונות קודמים של תקיפה אמריקנית לא אפשרה למדינה המותקפת לפעול (כמו המתקפה בעיראק) ועוד.
ניתן גם להראות את הצד החיובי בהתקפה האפשרית של ארה"ב, ולציין כי מי שנוהג באזרחים חפים מפשע (ובמיוחד ילדים) כפי שהממשל הסורי נוהג, ייפגע. המשמעות היא שיש תגובה לחוסר צדק והתנהגות לא אנושית - מסר שעשוי להתקבל בברכה.
מעבר להסברים ולתשובות הענייניות של ההורים, הדבר החשוב, מעבר לתוכן ולמהות, היא הדרך בה חושפים מידע או משוחחים עם הילדים. ילדיכם צריכים לחוש שיש להם על מי לסמוך, שההורים מבינים את הנעשה, מוכנים להרגיע ולספק תשובות. אלה מחייבים אותנו ההורים לשדר רוגע ושלווה גם במציאות שאינה משרה עלינו את אלו. כיצד עושים זאת?
1. הכנה של התנאים והתארגנות חיצונית (להשיג ערכות וכדומה).
2. התארגנות נפשית, דיבור עצמי ומחשבה חיובית.
3. לסמוך גם על כוחות הביטחון שאמונים לדאוג לביטחון האזרחים (אין ברירה!).
על מנת שנוכל לעבור את הימים הקרובים ברגיעה יחסית, למרות ההיצמדות לתקשורת ולפרשנים העוסקים בנושא, רצוי לנצל את הזמן להתארגנות.
ילדים צעירים עלולים להיבהל ממסיכת האב"כ ולכן ניתן לקיים ערב משחק ולקשט יחד את המסיכות עם מדבקות עליזות, או להשתמש בשלב ראשון במסכות פורים ובמקביל או בהדרגה להוסיף אותן על מנת להכירם לילדים הצעירים.
מי יאסוף אותם במצב חירום?
היצמדות של הורים לאמצעי התקשורת באופן אינטנסיבי עלולה להדאיג את הילדים, ולכן כשהורים יחושו במתח כזה עליהם להבהיר להם את הסיבה לכך. אחד ההסברים האפשריים הוא: אני מקשיב על מנת שאדע מה לעשות, שכן רשויות הביטחון מעדכנות את האזרחים וידאגו לתת לנו הנחיות מתאימות כדי שנעבור בשלום את זמן החירום. המשמעות של הסבר כזה היא שיש על מי לסמוך, הילד סומך על ההורה, ואילו ההורה סומך על הרשויות - מסר שעשוי להרגיע.
דבר נוסף שעלול להטריד הורים הוא זמן ההתרחשות של האירוע: האם הילדים יהיו אז בבתיהם והם יהיו אלה שידאגו להם, או שזה יתרחש בזמן שילדיהם מצויים במסגרות החינוך השונות. אין ספק שהאפשרות השנייה מלחיצה יותר, לכן יש להתארגן מראש לאפשרות זו ולסכם ביניכם מי אמור לאסוף ילדים מהמסגרות (דבר התלוי כמובן בנגישות ובתנאים אובייקטיביים נוספים שלא כולם ידועים מראש). כל התכנון המעשי, אם הוא נעשה באופן רגוע וענייני, עשוי להפחית חרדה, וזאת למרות שנוגעים בפרטים כאילו הוא מדובר בעניין ממשי. הורים מתקשים לעיתים לחשוב על נושאים אלה בצורה אופרטיבית כי רגשית הם לא היו רוצים להימצא בסיטואציה כה מורכבת. אך צריך לזכור שבזמן חירום רשתות תקשורת עלולות לקרוס והכנה מוקדמת חוסכת דאגה בזמן אמת.
מרים סמדר היא נציגת הקליניקה לטיפול בפרט ובמשפחה במכון אדלר.
לשאלות והתלבטויות ולהתייעצות פרטנית עם גורם מקצועי ניתן לפנות לנציגי הקליניקה של מכון אדלר בטלפון09-0727911 או בדף הפייסבוק של מכון אדלר.