איך לנהוג בילד שאוהב לעצבן את אחותו התינוקת, מה עושים כששתי ילדות בנות שש מסתגרות בחדר נעול ומשחקות ברופא וחולה, והאם ילדיו של בן הזוג מנישואיו הראשונים מסוגלים להתמודד עם חוקים חדשים בבית החדש של אבא וזוגתו? קבלו תשובות נבחרות של סופר נני על שאלות גולשינו בפייסבוק.
ריבים בין אחים: כשאין קהל, אין הצגה
מיכל היקרה, שאלתי היא כזאת: יש לי ילד בן שלוש ותינוקת בת שנה ושלושה חודשים. הבן כל הזמן מציק לה, וכשהוא מתעצבן עליה הוא נוהג בה באלימות. במקרים כאלה אני ממש מאבדת את העשתונות ושולחת אותו לחדר, או שאני לוקחת את הילדה ואומרת לו שאני כועסת עליו ושהוא לא מתנהג יפה ולכן לא נשחק איתו. השאלה היא האם אני פועלת בסדר? כי זה לא כל כך עוזר.
מורן
סופר נני: מורן היקרה, לא, את לא מגיבה טוב. שימי לב שבכל פעם שהילד עושה משהו רע לאחותו, מי מקבל מזה הכי הרבה יחס? הוא! אז למה שיפסיק? הוא כל כך מקנא וכל כך קשה לו שיש עוד מישהי שאת אוהבת חוץ ממנו, שהוא מצא את הדרך לגרום לך לשים אליו לב הרבה, ביום ולקבל ממך תגובות מאוד חזקות. צודק, לא?
אז כבר היום תגידי לו שמהיום את לא תכעסי עליו יותר. שאת סומכת עליו שיום אחד הוא יפסיק לבד, אבל שבינתיים את צריכה לשמור על הקטנה כמו שתמיד תשמרי גם עליו ולכן מהיום, כשהוא יכאיב לה, את מהר תרחיקי אותה ממנו. ומהיום תעשי כך בלי להביט בו, בלי לדבר איתו, בלי לכעוס עליו. כשאין קהל, אין הצגה. בהצלחה.
גירושים: חוקים חדשים בבית של אבא
היי מיכל, יש לי שאלה. אני גרושה פלוס שניים, ובן זוגי שגר איתנו, גם הוא גרוש פלוס שניים. הילדים שלנו בערך באותם גילאים, ומכיוון שילדיו באים אלינו בשבתות, יש עניין של גבולות ולפעמים נוצר מצב שפתאום הכל מותר. כיצד מציבים גבולות לילדים שמגיעים אלינו רק באמצע השבוע וכל שבת שנייה? תודה רבה.
ריקי
סופר נני: ריקי יקרה, נושא הגבולות של ילדי גירושים מוכר מאוד. הדבר ייפתר בשיחה בינך לבין בעלך; שניכם צריכים להגיע למסקנה אחת ולדרך התנהגות אחת, והיא שאין פריצת גבולות בבית שלכם, גם אם הילדים הם אורחים רק מדי פעם. הילדים של בעלך צריכים לדעת שהחוקים בבית שלך ושל אבא שלהם, הם החוקים שלכם ויש לציית להם.
סקרנות מינית בגיל שש: איפה הגבול?
מיכל שלום, יש לי שתי שאלות: ראשית, איך הופכים ילדות בנות שש וחצי ותשע לעצמאיות יותר. ההלבשה וצחצוח השיניים בבוקר, שיעורי הבית וכו'. אני כל היום סביבן, הן תלויות בי מאוד ואין לי רגע לעצמי. אציין שאני נותנת להן הרבה עצמאות, ולהתנסות בדברים. אני מרגישה שאני על סף התמוטטות הנפש והגוף.
שאלה שנייה: לבתי בת השש וחצי הייתה התפתחות מינית תקינה וגם סקרנותה המינית הייתה מתונה ולא יוצאת-דופן. לפני כשבועיים היא שיחקה עם חברתה בחדר, והן סגרו את הדלת. חשדי התעורר ומדי פעם נכנסתי. הן ביקשו שאצא ולא אכנס. בפעם האחרונה שנכנסתי, בדיוק בתי הרימה את מכנסיה. בקור רוח שאלתי במה הן משחקות והן ענו: "ברופא". אמרתי להן שלכל אחת מותר לגעת בעצמה כי זה שייך לה, אבל לא נוגעים האחת באיברים של השנייה וגם לאף אחד אחר אסור. ואז החברה אמרה: "אני מרשה שייגעו לי".
המשכתי להסביר ובסוף נראה כי הן הבינו אותי וקיבלו את מה שאמרתי מבלי להיות נבוכות. שאלתי היא: האם מה שאמרתי זה בסדר או שהייתי צריכה לנהוג אחרת? והאם אני צריכה להעלות שוב את הנושא בפני בתי? וכיצד? תודה.
ימית
סופר נני: ימית היקרה, שאלת שתי שאלות רציניות ואשיב באריכות: מה שענית לבנות ששיחקו ברופא, היה ממש מצוין. בדיוק כך צריך לענות. את צודקת שאינך רואה בזה התעניינות מינית כי זה עדיין לא זה. הן סקרניות. החברה כנראה חשופה בבית למתירנות מינית מסוימת ולכן "יודעת" לשחק שם. אבל זו סקרנות גרידא. זה גיל צעיר מדי לכל דבר מיני ולכן אל חשש. הגבת מצויין ואני אפילו ממליצה לך להעלות את נושא "אני וגופי" שוב, דרך קלטת שיש היום בשוק בנושא ודרך ספר וכו'.
אין צורך לדבר על מה שהיה עם החברה, אלא להתחיל לטעת בבנותייך את המושגים האלה שהגוף שלהן הוא רק ברשותן.
ובקשר לכך שהן אינן עצמאיות: לדעתי הן כן. הן יודעות להסתדר לבד בבית הספר. בבית הן פשוט מוכיחות לך את שליטתן עלייך. את צריכה להחליט שנמאס לך ולהגיד להן זאת, וכמובן גם לפעול בעניין.
תארגני פרויקט שבו את מודיעה לבנות שממחר בבוקר את לא מלבישה אותן, כי נמאס לך ולא נוח לך ולא מתאים לך. ואם הן לא תהיינה מוכנה לבית הספר בזמן את יוצאת, כי את לא מוכנה לאחר לעבודה, וסבתא או דודה או שכנה תבוא לשמור עליהן. ואז לבצע זאת. אמרתי לך - פרוייקט וארגון מראש.
ובבית דרשי יותר שקט ומנוחה. שבי בשירותים זמן ארוך יותר ואל תדברי איתן מעבר לדלת. תתקלחי בשעות שהן בבית ואל תסכימי שייכנסו. בקיצור, תתחילי לייצר מצבים שבהם את לא מוכנה שהן תפלושנה למרחב שלך. ודרך אגב, שימי לב, זה בדיוק כמו הפלישה לגוף שלהן שאת רוצה ללמד אותן. אז תתחילי לשמור על עצמך. בהצלחה.
הכנת שיעורים: אחריות זה כמו כיסא
מיכל שלום. איך אפשר לעודד ילדה בכיתה א' לבוא הביתה ולהכין שיעורי בית בלי להזכיר לה כל חצי שעה? איך אפשר לעודד אותה בלי ללחוץ עליה?
לימור
סופר נני: לימור יקרה, אני רוצה להסביר משהו על אחריות: אחריות זה כמו כיסא. כל זמן שאת יושבת עליו, בתך לא יכולה לשבת עליו גם. אם תחליטי שאת קמה ומפנה אותו, רק אז היא תוכל לשבת שם. עלייך להחליט שאת לא לוקחת אחריות על שעורי הבית של בתך. בחייך, לימור, היא רק בכיתה א' וכבר יש בעיות, למה? את מתארת לעצמך עוד 12 שנים כאלה? נורא ואיום!
הודיעי לילדה עוד היום, שמהיום את לא מזכירה לה יותר. שאת חושבת שהיא יכולה לזכור לבד, ושעשית טעות שלא סמכת עליה עד היום. וזהו. ובערב, הרבה אחרי שהקטנה תירדם, תתקשרי למורה ותגידי לה שאני אמרתי לך לעשות כך ושאת מבקשת את עזרתה בעניין ושהיא תבדוק לילדה כל יום את השיעורים. וברגע שתראה שאין לבתך שעורים מוכנים, שתנקוט במדיניות בית הספר של ענישה לקטנה ושלא תשלח לך מכתבים; שתיקח את הילדה לחדר מורים בהפסקה ושהילדה תכין שם שעורים.
תאמיני לי, לימור, אחרי שבתך תפסיד שתי הפסקות היא תתחיל לזכור לעשות שעורים. אם לא תעשי זאת את יוצרת לעצמך ממש כבר עתה, סיבות למריבות איומות במשך שנים רבות. בהצלחה.
יש לכם שאלות לסופר נני? יאללה, תשאלו