ילדה קוראת (צילום: Carmen MartA-nez BanAs, Istock)
לכל הורה יש דרך משלו להקריא (אילוסטרציה)|צילום: Carmen MartA-nez BanAs, Istock

"כפי שאין הוראות כיצד לחבק את הילד שלך, כך אין הוראות איך לקרוא סיפור. זה אישי ומשתנה, וכל הורה יעשה מה שהוא מתחבר אליו", אומרת רננה מוסק, מתמחה בהתפתחות קריאה וכתיבה לגיל הרך ובספרות לילדים, ויועצת  ב"קול להורה" - קו ייעוץ להורים לגיל הרך של ויצ"ו. לדבריה, אין באמת ספר "לא נכון לגיל מסוים". הכל פתוח לדיון. אז איך בכל זאת בוחרים ספרים לגיל המתאים?

מוסק ממליצה, עוד לפני ההגעה אל מדף הספרים, להשתחרר מהצנזורה אותה מפעילים ההורים. לטענתה, הילדים נחשפים כל הזמן לתכנים שמכוונים לגילאים בוגרים יותר. אם הם יקראו ספר שהוא "מעל הגובה שלהם", לא יקרה שום דבר.

בבחירת הספרים, בעיקר לילדים בוגרים יותר, לא רצוי לבחור לפי אורך הספר. כמו שבשיר האורך לא קובע, אלא איכות השיר, כך גם בסיפורת. לפעמים, הקריאה בין השורות, ההתבוננות באיורים והדינמיקה בין האיורים לטקסט היא הדבר המשמעותי שקובע את החוויה הרגשית. בנוסף, כשאין הרבה מילים בספר יש מקום לילד לפתח שיח על הספר, וכך מפתחים לא רק את ההבנה אלא גם את ההבעה של הילד.

ההמלצות הבאות מנסות להתאים ספרים לקבוצות גיל שונות, ולחשוף ספרים שלעתים נחבאים על המדף, וכדאי לקרוא אותם.

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

חצי שנה עד שנה: קוראים עם הפה

פעוט קורא ספק וצוחק (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
תנו להם לשחק עם הספר בגיל הזה|צילום: אימג'בנק / Thinkstock
בגיל הזה תינוקות עדיין חוקרים את סביבתם עם הפה, ולכן ספרי נייר לא מתאימים להם. לעומת זאת, ספרי הקרטון הקשיחים מהווים פתרון טוב. הורים מחכים שהתינוק יגיע לשלב הזה כדי לשבת ולקרוא לו ספר, אבל הרבה פעמים הילד לא רוצה לשבת, אלא להתרוצץ ולהפוך דפים בקצב שלו. הורים רבים מתאכזבים, וזונחים את הקראת הסיפור כי הילד לא משתף פעולה.

"לילד בשלב זה אין סבלנות לשבת ולקרוא", אומרת מוסק. "טווח הקשב שלו קצר ומה שחשוב ומעניין לו כאן זה ההיכרות עם החפץ". כדאי ליצור בשלב הזה הפרדה בין התוכן לבין הספר. כלומר, לתת לילדים להתנסות עם הספר ולשחק איתם בנפרד בדקלומים ומשחקי אצבעות. לתת להם גם להתנסות בספרים ישנים שפחות אכפת לנו שיקרעו.

המלצות: ספרי קרטון קשיחים. דקלומים קצרים, חזרתיות, מלמולים ומשחקי אצבעות. "בוא אליי פרפר נחמד" של פניה ברגשטיין, "אצו רצו גמדים" של מרים ילן שטקליס.

עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:

גילאי שנה עד שנתיים: עניין ראשוני

עטיפת הספר הזחל הרעב מאת אריק קרל
הזחל הרעב. מתאים בין גיל שנה לשנתיים
גם בגילאים אלו אין טעם לצפות מהילדים לשבת ולהתרכז בסיפור. הם אמנם מביעים עניין בספר, אבל לרוב מתרכזים באיורים ופחות בסיפור עצמו. לספרי שירה יש יתרון על פני ספרי סיפורת. ניתן לקרוא שניים או שלושה שירים ולסגור את הספר. זהו גיל שהפעוטות משתתפים בתהליך הקריאה, ומשלימים את מה שאומרים להם. אלו גם השנים של התפתחות השפה בהן הפעוטות נהנים לחקות קולות של חיות, ולהשלים סיומות של משפטים.

המלצה: שירים קצרים של ביאליק או מרים ילן שטקליס ועוד. "הזחל הרעב" מאת אריק קרל, "לבד על המרבד" מאת בריאן וילדסמית, "ברכבת יושבת ארנבת" מאת טובה שינברג.

גילאי שנתיים עד שלוש: זה מורכב

עטיפת הספר איילת מטיילת מאת רינת הופר
איילת מטיילת. קלאסיקה לבני שלוש
בגילאים אלו טווח הקשב של הילדים עולה. מי שנחשף לספרים, יידע להחזיק אותם בכיוון הנכון בגלל היכרות מוקדמת עם כיוון האותיות. בשלב זה הפעוטות יכולים להתמודד עם ספרים ארוכים יותר. "כמו שמציגים לתינוקות בהדרגה מאכלים חדשים, כך אפשר להגיש להם ספרים ארוכים ומורכבים, ועדיין  לא להפסיק להגיש להם את הספרים הראשונים", אומרת מוסק. "אפשר לצפות מהם לשבת ולהקשיב לסיפור, ומצד שני להבין שיש ילדים שהצורך שלהם בתנועתיות הוא גדול, אפשר גם לקרוא להם ושהם יקפצו מסביב".  

המלצות: "אלונה לא" מאת רימונה דינור, "את זה" מאת נירה הראל, "איילת מטיילת" מאת רינת הופר, "אליעזר והגזר" מאת לוין קיפניס, "שירים לקטנטנים" מאת מירי ברוך, "פרח נתתי לנורית" מאת מרים ילן שטקליס, "רוץ בן סוסים" מאת ביאליק, "דוד ירח בשמיים" מאת אנדה עמיר.

גילאי שלוש עד חמש: יחסים חברתיים

מוסק מציינת שבקבוצת גילאי טרום הקריאה מתחילה להתרחב האינטראקציה החברתית. לעתים הילדים חווים הולדת אח קטן. זהו גם שלב שבו ההורים מתחילים להשתמש בספרים בתור אמצעי חינוכי. "יש ממש נישה של ספרי 'יש לנו בעיה', שאני פחות בעדה", היא אומרת.

מוסק ממליצה לא להפסיק לקרוא ספרי שירה. יש חשיבות רבה לחשיפה לחרוזים ולמקצב הפנימי של השפה. ההקשבה לצליל ולשפה יהיו בסיס לרכישת הקריאה והכתיבה.

המלצות: "פזמון ליקינטון" מאת לאה גולדברג, "דודה מרגלית נפלה על השלולית" מאת נורית זרחי, שמכיל גם שירים למבוגרים. "בארץ סין" מאת לאה גולדברג, "מי שתה לי" מאת שוהם סמית, "לא, דני!" מאת דייויד שנון, "העורב והלימון" מאת חיה שנהב, "אנטון והבנות" מאת אולה קונקה (מתאים לגילאי חמש).

גילאי שש עד שמונה: קוראים לבד

בגילאים האלה נוצר פער לבין מה שהילדים יכולים לקרוא (טקסטים פשוטים), לבין מה שמעניין אותם. לכן חשוב להמשיך ולקרוא להם ולקרוא איתם. אפשר להקריא לילדים לפני השינה סיפורים בהמשכים, כמו "בילבי".  "לקרוא לבד זו פעולה בודדה, וזה מקשה עליהם כי הם לא אוהבים את הלבד הזה. אם המבוגר ממשיך לקרוא להם, או שקוראים יחד ומשוחחים לאחר מכן, הקריאה הופכת לנעימה יותר", אומרת מוסק, ומציינת כי כעת יש להם תחומי עניין משלהם, וחלק מהעניין בקריאת הספר הוא גם גיבוש הטעם שלך כקורא. מומלץ לקחת אותם לספרייה, היכן שיש חופש בחירה מוחלט ללא עלות.  

המלצות: "ציידת הנמשים" מאת רינת הופר, "איפה העוגה" מאת ת'ה טיונג חינג, "רק צרות" מאת עוזי בן כנען.

גילאי שמונה עד עשר – לקרוא הכל

עטיפת הספר הפנטסטי של נורית זרחי
הספר הפנטסטי של נורית זרחי. מתאים לקריאה עצמאית
הגילאים האלה ההורים מצפים מהילדים לקרוא באופן עצמאי, אבל הילדים עצמם עדיין אוהבים שקוראים להם. "קראו להם כל עוד יש לכם סבלנות, זה תמיד יעזור לעידוד הקריאה", אומרת מוסק, ומציינת שיש מקום גם להשפעה חברתית, כאשר הם רואים שחברים שלהם קוראים, זה מעודד אותם לעשות זאת גם. כדי לפתח את יכולת הקריאה, יש לתת להם חופש לקרוא כל מה שירצו, אפילו ספרים שנראים בעיני המבוגרים כמטופשים.

יש קבוצת ספרים שהתכנים שלהם מורכבים יותר כמו סדרת ספרים על מנהיגים בעולם: "מרטין", "גנדי" ו"מנדלה" של תמר ורטה זהבי. "מצד אחד אנו חיים בעולם שאינו ורוד, ויש להנגיש זאת לילדים, אבל כאן עניין של שיקול דעת הורי, ושום דבר לא מחליף אותו או את רצון הילדים", אומרת מוסק.

המלצות: "הספר הפנטסטי של נורית זרחי", "בן המלך והעני" מאת מארק טווין, "אוליבר טוויסט" מאת צ'רלס דיקנס, "התעלולים של אמיל" מאת אסטריד לינגרן.