זוהי עונת מסיבות הסיום, ובארה"ב מדובר באירועים שמתכוננים אליהם כמעט כפי שמתכוננים לחתונה. נשף הסיום האמריקני, שהופיע בכל סדרת נעורים שמכבדת את עצמה, עשה זה מכבר עלייה גם לישראל, וכמות הכסף שנשפך סביב אירועים אלה היא פנומנלית, כשבחו"ל העסק כולל שמלות במאות ואלפי דולרים, לימוזינות שכורות, ועוד מגוון הוצאות מפוצצות. נערה קנדית אחת הרגישה לא טוב לגבי כל הבזבזנות הזו והחליטה לתעל את קדחת הנשפים למטרה טובה. היא הצהירה שאם תגייס מהציבור כסף, לא רק שתוותר על השמלה היקרה אלא תלבש לנשף לו היא מחכה כל חייה שק יוטה.
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
"מוותרת על הזוהר"
קורטני באריק בת ה-18 הבינה כמתוך התגלות שאינה זקוקה לשמלת נשף מפוארת. בדצמבר האחרון יצאה עם אימה לחפש את השמלה המושלמת. היא מצאה אותה בבוטיק מקומי. תג המחיר קבע שהתענוג יעלה 700 דולר. החנות היתה לקראת סגירה כשהגיעו אליה ולכן קבעו לחזור למחרת כדי לרכוש את השמלה ולבצע בה התאמות. "נסענו חזרה באוטו ופתאום הרגשתי מאוד אנוכית לגבי המחיר הזה", נזכרת באריק. "אמא שלי אמרה לי: את תיראי טוב בכל דבר, אפילו בשק תפוחי אדמה. משם עלה לי הרעיון הזה".
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
- סטייליסט וספא: כך מתכוננים השמינסטים לנשף הסיום
- מחאת הילדה שהגיעה לבית הספר עם מכנסיים קצרים מדי
- איך לדבר עם ילדים על מיניות?
כשחזרה באריק לביתה היא יצרה את אתר האינטרנט של הפרויקט, בו הצהירה שהיא מתחייבת ללכת לנשף בשמלה העשויה מבד של שקי תפוחי אדמה, בתמורה לתמיכת הציבור בבית יתומים במאנילה שבפיליפינים, מקום שאליו משלחת בית ספרית היתה אמורה לצאת בהמשך השנה. "אני אוותר על הזוהר והגלאם של שמלת נשף מפוארת ואלבש שמלת יוטה אם אצליח לגייס תרומה של 10,000 דולר לבית היתומים", כתבה. כאשר הגיעה, עם חבריה, לבית היתומים חודשיים מאוחר יותר, כדי לעזור למקומיים בבנייה, ידעה שעשתה את הצעד הנכון. "זו היתה חוויה מפקחת", אומרת באריק. "לראות בעיניים את כל העוני, את הבתים בהם הם חיים ועד למה שהם אוכלים. הילדים מסתובבים ללא נעליים. זה מאוד עצוב וחזרתי מלאת תודה על מה שיש לי".
"אהבתי מאוד את הרעיון של קורטני ותמכתי בה מההתחלה", אומרת אמה הגאה, שארלוט באריק. "אבל קודם כל וידאתי שהיא בטוחה לגבי הסיפור הזה. ידעתי שביום הנשף, כשכולם לבושים בהידור, יהיה לה קשה. שאלתי עוד ועוד שאלות כדי לוודא, וכשידעתי שהיא חשבה על זה עד הסוף התגייסתי בכל הכח".
בכל זאת, קורטני לא הלכה עם שק לנשף. היא יצרה קשר עם מעצבת מקומית, סומאן פוקנר, שהתנדבה ליצור לה שמלה מהבד הקשה והעבה, שנראית לא רע בכלל. "עבור בני הנוער, הנשף הוא כמו חתונה ראשונה", אומרת המעצבת, בעלת ניסיון רב בעיצוב שמלות נשפי סיום. "אני יודעת מה זה אומר עבורה לוותר על החוויה, וזה נגע ללבי. זו לא היתה חווית עיצוב קלה כי אני אלרגית ליוטה אז הייתי צריכה לעבוד קצת בכל פעם ולהתרחק, כך שזה לקח יותר זמן מהרגיל".
באריק הצעירה היתה מאושרת מהשמלה, ולא הרגישה במחסור. הנערה, שמעוניינת ללמוד צילום בעתיד, היא דוגמה ומופת לרוח ההתנדבות. היא מתנדבת קבועה בבית התמחוי המקומי, אוספת בין חבריה ומכריה תרומות לחסרי הבית, אך זו היתה ללא ספק הגדולה שבהתנדבויותיה. על אף שהגיעה למטרה שהציבה, לא מפסיקה באריק לגייס תרומות וממשיכה לתפעל את האתר. בספטמבר, כשהנשף יהיה כבר זיכרון רחוק ושמלות הנשף של כולן יהיו תלויות במעמקי הארון, תחזור לבית היתומים על מנת לעבוד בו עוד ולהעניק את השלל הרב שאספה, שאמור להספיק על מנת לסיים את הבנייה במקום.