עוד לפני שמסתיימת חופשת פסח אנחנו מתחילים לדאוג מהחופש הגדול, וכבר באוגוסט, עמוק לתוך ההתפתלויות האינסופיות בניסיון למצוא סידור לעוד יום עבודה (שלנו) וחופש (שלהם), אנחנו משקשקים מחופשת סוכות. חוסר הפרופורציה המשווע בין מספר ימי החופש לעובד הישראלי הממוצע למספר ימי החופשה מבתי הספר והגנים במערכת החינוך הוא נושא לאינספור קיטורים, חרדות ומתחים – ולכן אין פלא שכל שביב תקווה לשינוי מסעיר את הרוחות.
בימים האחרונים קשה לנהל עם הורה שיחה של יותר משתי דקות מבלי להידרש לתפוח האדמה הלוהט – ימי שישי והחופשות מבתי הספר. חשוב לציין, כי בינתיים מדובר בהצעה בלבד, ואין כל צעדים אופרטיביים בנושא. למעשה, מדובר בשתי יוזמות נפרדות. הראשונה שייכת לארגון "הורים עובדים לשינוי", שמציע תכנית לוויתור על לימודים בימי שישי בתמורה לקיצור משמעותי של החופש הגדול וחופשות נוספות במהלך השנה. ההצעה הנוספת הגיעה מכיוון משרד החינוך, אך מתייחסת לחמישה ימי שישי בשנה בלבד בהם לא יהיו לימודים, אשר נועדו לקזז את ימי העבודה שנוספו למורים בעקבות קיצור החופש הגדול והקדמת פתיחת שנת הלימודים ל-27 באוגוסט.
אתמול (יום ראשון) פרסם שר החינוך הנכנס שי פירון הודעת הרגעה בפייסבוק, בה הדגיש כי בשלב זה מדובר בחמישה ימי שישי בלבד וציין כי הוא קשוב לקולות הקוראים לשינוי לוח החופשות והתאמתו להורים עובדים, אולם טען כי השינוי לא צפוי בעתיד הנראה לעין, ובוודאי שלא בשנת הלימודים הקרובה. אבל האש כבר התפשטה, וההורים נחלקים לשני מחנות: מי שמבכים מרה את אבדנם האפשרי של ימי השישי, ומי שמצדדים ברעיון ומחכים בכיליון עיניים לרגע שבו יהפוך מדמיון למציאות. דיברנו עם כמה הורים, מורים וילדים – ושמענו מגוון מעניין מדי של דעות.
"חופשות קוטעות לילדים את הרצף הלימודי"
גם שנית פולק-חולי, אמא לבן 11 ובת שנה וחצי, מביעה תמיכה מסוייגת ברעיון. "ימי שישי הם ימים די מבוזבזים בבתי הספר, ואם ביטול שלהם יקצר קצת את החופשים, אני בעד. אני לא זוכרת שאי פעם הבן שלי קיבל שיעורים ביום שישי, וההרגשה היא שזה באמת יום קצר בלי הרבה תוכן. החופשים הארוכים מאוד מאתגרים, זה ממש סרט כל פעם מחדש, וכשקייטנה בפסח עולה 2,000 שקל לכמה ימים, אני לא ממש מבינה מה הורים אמורים לעשות. אני הולכת לעבודה וכל השכר שלי הולך על פתרונות לימי החופש. ככה לא מעודדים אנשים לעבוד. עם ילדים גדולים זה פחות בעייתי, כי הם יכולים להיות לבד בבית, אבל זה עדיין אומר שהם יהיו זרוקים מול הטלוויזיה או המחשב ימים שלמים. אם אפשר לצמצם קצת את החופש ובמקום זה לא ללמוד את החצי יום הדי מיותר הזה בימי שישי, נראה לי שזה פתרון סביר, אבל הרבה יותר הגיוני פשוט לצמצם את החופשות בהתאם לימי החופש של ההורים, בלי לגבות על זה מחיר ביום שישי".
אור, בנה של שנית, מוסיף: "אני לא ממש בעד ולא ממש נגד הרעיון הזה. אנחנו צריכים את החופשים, מעמיסים עלינו הרבה בבית ספר וזה נחמד שיש כמה פעמים בשנה לנוח, אבל גם לא ללכת ביום שישי זה נחמד. אני לא חושב שהחופשים ארוכים מדי, כי תמיד יש מה לעשות: קודם כל, תמיד יש הרבה שיעורי בית לחופש, ואחר כך יש אופניים, חברים, מחשב – לי עוד לא קרה שהשתעממתי בחופש. אם אני ממש חייב לבחור, נראה לי שאני מעדיף לא ללכת ביום שישי".
ואחרי ששמענו דעות, מה עם הצעה אופרטיבית? למירב היימן, מורה בתיכון ואמא לילדה בת שנתיים, יש רעיון. "אני חושבת שהפתרון צריך להיות דרך ביניים, שלא תיפול לא על ההורים ולא על המורים. הבת שלי עדיין קטנה, אבל אני מודה שקצת יבאס אותי אם יקחו לי את ימי שישי בעתיד – זה באמת יום שמוקדש לסידורים, בילויים, ספורט וניקיון, ויהיה קשה לסדר את כל הדברים האלה בלו"ז של השבוע. ההצעה שלי היא לא להשאיר את הילדים בבית בימי שישי, אלא להפנות אותם לפעילויות חינוכיות מחוץ לבתי הספר. בתור מי שנמצאת במערכת החינוך אני יודעת שיש המון יוזמות, מפעלים התנדבותיים, פרוייקטים ותנועות נוער, ואם נרכז את הפעילויות האלה לימי שישי כולם ייצאו נשכרים. הילדים לא ירגישו שגוזלים מהם את אחר הצהריים כדי להתנדב או לעסוק בפעילויות חינוכיות, ההורים יוכלו עדיין ליהנות מכמה שעות חופשיות והמורים לא ייאלצו לעבוד, או לפחות יוכלו לעשות ביניהם סבבים".