כאילו שאווירת המלחמה לא מאיימת מספיק על הילדים, לפעמים הם גם נאלצים באמצע החיים להגיד שלום לאבא, כי הוא נקרא בצו 8 למילואים. איך מסבירים להם שאבא יצא למלחמה, ואיך יכולה האם, שנותרת בודדה ומפוחדת, להתמודד עם דאגות הילדים כשהיא חרדה בעצמה?
ככלל, העיקרון שאומר שיש לספר לילד דברים שמתאימים לגילו, תקף גם כאן. "העיקרון המנחה צריך להיות: לספק לילד כמה שיותר מידע אמיתי, אבל שיהיה מותאם לגיל ולהכרות האישית עמו", אומרת ילנה קרול, פסיכולוגית חינוכית ומטפלת משפחתית, מנהלת ת.ל.מ באר שבע, רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ, אבחון והכשרה. "אין טעם להוסיף מידע לא רלוונטי".
"מסבירים לילדים שאכן מתנהלת מלחמה, אבל לא צריך להרבות בפרטים ויש להתייחס ספציפית לשאלות של הילד", מוסיפה ליאורה ברק, פסיכולוגית ילדים. "לא צריך להתחיל לספר לו ניסים ונפלאות על המלחמה. לספר לו משהו כמו שבגלל שיש מלחמה אבא מצטרף ליחידות שהוא משרת בהם כי בישראל כל האבות יוצאים להילחם כשיש מלחמה, גם אם זה לא נכון".
קרול וברק מספקות עוד כמה דוגמאות לשאלות שילדים בגילאים שונים נוטים לשאול:
• למה אבא הולך למילואים? אם מדובר בגיל צעיר, אומרת קרול, כדאי לענות במילים הכי פשוטות: יש צבא שנועד להגן עלינו. אבא שירת בעבר בצבא, ועכשיו צריך יותר כוחות כדי להגן עלינו, אז הוא הולך לעזור.
• למה אבא חייב ללכת, למה שלא יישאר בבית? אם מדובר בילד יותר מבוגר, אפשר להסביר לו על הזכויות והחובות במדינה. אבל אם הילד קטן, אפשר לומר לו שאנחנו מדינה קטנה, והצבא שלנו מורכב מאנשים שהם לא משרתים בצבא כל הזמן אלא חייבים ללכת לתקופה מסוימת.
• האם אבא הולך להילחם שם? אפשר לענות לילד בהתאם למה שאבא באמת עושה מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים. אפשר לומר – אבא הולך לשמור עלינו, והצבא יידע לתת לו משימה שהוא הכי מומחה בה. אתה יודע שאבא חזק ומומחה והוא יודע לשמור על עצמו. יש לו גם חברים בצבא שיכולים לשמור עליו, כי צבא זה ביחד.
• האם אבא הולך למות? כדאי להסביר לו שאבא יודע לשמור על עצמו מצוין, ושלא יקרה לו שום דבר. אפילו אם זה לא בהכרח נכון, חייבים לתת לילד ביטחון. כך הילד יוכל לשכנע את עצמו שאבא חזק ויוכל לשמור על עצמו.
ילדים שונים, תגובות שונות
"יש כל מיני סוגים של תגובות לחרדה או לחץ", אומרת קרול. "יכולים להיות ילדים שיהיו להם קשיים בשינה או באכילה. ילדים קטנים יכולים לחזור להרטיב או אם השיגו שלב התפתחותי מסוים, יכולה להיות רגרסיה לשלב הקודם. יש ילדים שמגיבים בהסתגרות ויש ילדים שמגיבים דווקא באקטיביות. ילדים אחרים עשויים לפתח סימפטומים גופניים כמו כאבי בטן, כאבי ראש, או התבכיינות יתר. ילדים שלא יגידו מילה אבל יתעוררו בלילה מכאבי בטן חזקים. ויש שיגיבו בצורה קוגניטיבית – ישאלו שאלות המעידות על חרדה כמו האם אבא הולך למות. יש ילדים שמגיבים יותר רגשית – בבכי, בהתרגשות, ויש ילדים חברתיים יותר, שצריכים במקרים כאלה לדבר עם חברים כל הזמן או עם המשפחה".
לדברי קרול, הורים בדרך כלל יכירו את תגובת הילדים שלהם למצבי לחץ ממקרים קודמים ויידעו להתנהג בהתאם ולנסות לעזור להם. קרול: "אם הילד הולך ומסתגר אפשר לאפשר לו קצת את התהליך אבל כמובן להיות איתו, שלא ירגיש לבד ועזוב. אם הילד אקטיבי מאד, אפשר לספק לו משחקים פעילים שמתאימים לדרך ההתמודדות שלו. אם ילדים חברתיים נורא, אפשר לעזור להם לשמור על קשרים, לקשר אותם עם הסבא ועם הדודים".
איך מתמודדים עם הילדים במצב כזה ואיך מפחיתים את החרדה?
לפני שאבא נוסע אפשר להקל על הילד את הפרידה. קרול: "למשל לתת לו לעזור לאבא לארוז, לאפשר לאב לערוך איתו שיחה לפני כן שעיקרה – אני אחזור עוד מעט, אהיה איתך בקשר כשאוכל, ואם תישן כשאתקשר אמא תמסור לך מה שאמרתי. וגם, לא לעשות דרמה מהפרידה".
לא פחות חשובה היא התגובה של האם לסיטואציה. קרול: "חשוב שהאם תישאר בן אדם מכיל ומרגיע עד כמה שאפשר. ככל שאמא רגועה יותר בעצמה, וככל שתהיה מסוגלת להתמודד עם מה שקורה ולווסת את התחושות והמחשבות שלה, הילדים יחושו בטוחים יותר. אם היא תגיב באופן קיצוני, הילדים יקלטו שמשהו לא בסדר. גם לאמא יש דפוסי התמודדות – היא יכולה למצוא עצמה לא מצליחה לישון בלילה, עצבנית או כועסת. אם היא יודעת את זה, חשוב שתיתמך במישהו נוסף. אמא שיושבת כל היום מול הטלוויזיה היא אמא לא מתפקדת. הילדים צריכים אמא שמכינה ארוחות ועושה דברים כבשגרה".
עוד עצות להתנהלות בבית:
•חשוב שהאם לא תסתיר את רגשותיה. אם הילד רואה שאמא שלו עצובה קצת או מתוחה והוא מגיב לזה, האמא צריכה להתייחס לכך ולהגיד שגם היא מתגעגעת. אבל בשום אופן לא לנסות לרמות את הילדים. אם הם יידעו את האמת זה ינסוך בהם יותר בטחון.
• חשוב עד כמה שאפשר לשמור על השגרה. להקפיד שהילדים מכינים שיעורים כמו תמיד, ולתת להם לבצע את משימות הבית. כך הם מקבלים מסר שהכל מתנהל פחות או יותר כרגיל.
• כדאי לחשוב מה נותן לילד שלנו כוח במצב כזה. כדאי לדבר עם הילדים על מתי הם מרגישים שיש להם כוח, ואיפה הם מרגישים אותו בגוף, ואפילו לעסוק בפעילויות שהם אוהבים ומרגישים איתה נוח, נניח משחק שהם מומחים בו למשל, קפיצות על חבל.
• רצוי מאד לא לשבת כל היום מול הטלוויזיה. המסר החברתי בטלוויזיה מאד חזק והוא שאנחנו בסכנה. ילדים תופסים מראות ויזואליים. במקום זאת, ההורים יכולים ליידע את הילדים לגבי החדשות, מבלי לציין כמה נפגעים יש. מה שחשוב זה שאבא בסדר ועדיין יש פעילות צבאית.
• אם הילד עצוב או מתגעגע אפשר להזכיר את אבא, להראות לו מכתב או הודעת טקסט שהוא שלח. אפשר להסתכל בספרים שאבא בדרך כלל מקריא. לא להעלים את הנושא בבית. להתייחס לרגשות של הילד אם הוא מתחיל לבכות או לקטר – לומר לו – 'אני רואה שקשה לך, שאתה מתגעגע, אבא נסע אבל עוד מעט יחזור'.
יש לכם שאלות נוספות? בבית החולים ברזילי באשקלון פועל קו חם להורים לילדים בגיל הרך, ובו אפשר להתייעץ עם פסיכולוגים על המצב – 1-700-500-807