נתח נכבד מהמריבות והמתחים בין הורים לילדיהם סובב סביב הכנת שיעורי בית, לפחות שליש מההורים לילדים בגילאי בית ספר אינם מצליחים לחנך את ילדיהם לעצמאות ואחריות בכל הקשור לביצוע מטלות הניתנות להם בבית ספר על ידי המורים. בעת ניסיונם למסד הרגל של הכנת שיעורי בית אצל ילדיהם, נתקלים לא מעט מן ההורים בבעיות כגון: מידע חלקי ולא אמין מפי הילד בדבר קיומם וטיבם של שיעורי הבית שניתנו, גם כאשר מידע זה כבר הושג הילד מסרב להכין אותם באופן עצמאי, בזמן שנקבע וללא העזרה והנוכחות של ההורים בחדר.
שימו לב הורים יקרים כמה ערכים חשובים רוכש ילד שלומד להיות לומד עצמאי ועקבי בהכנת מטלות הבית : ילד כזה מנהל את זמנו באופן יעיל ואינו מאפשר לזמן לנהל אותו, הוא יודע, מבין ומפנים את החשיבות בביצוע חובותיו לפני קבלת זכויות, הוא לומד לדחות סיפוקים עד לאחר ביצוע חובותיו, להתארגן ,לתכנן ,לפתור בעיות,להתאמץ ולהתמודד בהצלחה עם קשיים ותסכולים. נדמה לי כי לו הבינו ההורים את המשמעות הערכית הגלומה בחינוך לתפקוד זה - היו מתעדפים זאת גבוה יותר בסדרי העדיפויות שלהם ובחלוקת עוגת הזמן שלהם עם ילדיהם.
אז איך מחנכים את ילדינו להיות לומדים עצמאיים?
1. דאגו לסביבה מתאימה. סביבה שקטה נטולת גירויים כגון טלוויזיה, מחשב ואחים משחקים ומשתוללים, כזו המאפשרת ישיבה נוחה וארגון מסודר של החומרים. חשוב להקפיד כי סביבה זו תהא סביבה קבועה ולא תשתנה מדי יום.
2. הקפידו על זמן הכנה קבוע. ניתן להתחיל זאת כבר במוצ"ש, בעת ישיבה משפחתית בהשתתפות כל בני המשפחה אשר קובעים בה, בין היתר, את המטלות השוטפות של כל אחד מבני הבית וכן את הזמנים לביצוען. חשיבות גבוהה כי שעת הכנת שיעורי הבית תהיה קבועה בכל אחד מימות השבוע (בהתאם לפעילויות האחרות של הילד), דבר אשר ימנע וויכוחים ודחיינות כגון "עוד מעט".."אח"כ" וכו'.
3. הימנעו מלנקוט בגישה של "לא משנה לי מתי, העיקר שתעשה". כך לעולם לא ירכוש הילד את היכולת וההרגל להכנה עצמאית של שיעורי בית. עיקרון שמומלץ להקפיד עליו בעת קביעת שעת הכנת שיעורי הבית הוא עיקרון "אחרי המנוחה ולפני ה-Fun" – לקבוע את השעה כך שתתאפשר מנוחה קלה לילד אך לפני פנייתו לכל עיסוקי הפנאי ובטח שלא לגרור את הכנת שיעורי הבית לרגע האחרון לפני השינה. אגב, החל מכיתה א' חשוב לקבוע את שעת הכנת שיעורי הבית כהרגל שלא מוותרים עליו גם כאשר לא ניתנים שיעורי בית בבית הספר – אז יש למסד את השעה כ"שעת למידה" – הילד מארגן את החומרים, הציוד, עובר על החומר הנלמד ועוד.
בעניין זה, הבשורה הלא פשוטה להורים החוזרים בשעות מאוחרות הביתה היא להימנע מלחייב את הילד להכין את שיעורי הבית לפני שהם חוזרים – ציפייה זו טובה וראויה רק לאחר שהתמסד ההרגל והעשייה של הילד את שיעורי הבית באופן עצמאי הנה עניין שבשגרה. בשביל לחנך לערך ולהתנהגות מסויימת - אין מנוס מלהיות נוכחים בבית. לפיכך, ניתן להמליץ, לכוון, לסייע לילד להכין את שיעורי הבית בשעות המוקדמות אך לא להציב זאת כתנאי שלאורו הסיכוי לאכזבה הנו בלתי נמנע. עם הגיעכם הביתה חשוב לבדוק את מצב הכנת שיעורי הבית ובמידה ולא נעשו יש לקבוע מייד את עשייתם ולא לפתוח בריבי "אבל הבטחת" וכו'.
4. קבעו סימן ואות לילד לגבי זמן הכנת שיעורי הבית. חשוב שהסימן יהיה כזה אשר יאפשר התמודדות עצמאית של הילד ללא תלות בהוריו. דוגמאות לסימנים ברורים הם שעת שעון, סיום תכנית הטלוויזיה, לאחר ארוחת הצהריים.
5. סייעו לילד במיומנויות ארגון. עבור ילדים רבים מלאכת הכנת שיעורי הבית אינה פשוטה ולו משום "התרגום" שעליהם לעשות, והוא כלל לא פשוט, מן המטלה ועד לעשייתה בפועל – ניתן לסייע להם בארגון ציוד הכתיבה וחומרי הלמידה הרלוונטיים בלבד והנחתם על גבי השולחן, קביעת סדרי עדיפויות - קודם מה שדחוף למחר, להתחיל במקצוע הקל לילד ולהגדיר מראש דרכי התמודדות עם קושי (ממשיכים הלאה, מסתכלים בדוגמה ורק בסוף קוראים להורה).
6. במידת הצורך, הגישו לילד סיוע לימודי יעיל. תוך שמירה על העיקרון ששיעורי הבית הם של הילד והורים לא מורים פרטיים! חשוב לא "לשבת עם הילד על שיעורי בית" – לשמור על נוכחות מזניקה ולא ישיבה צמודה, אלא להגיע לשולחנו של הילד, בעת קושי ולהגיש סיוע נקודתי וכמובן לעולם לא לעשות במקומו את השיעורים.
7. אל תשכחו "לראות" את הילד כאשר הוא מגלה בגרות ואחריות אישית בכל הקשור לשיעורי הבית, כאשר הוא מציג התמודדות רצינית עם קשיים שהתעוררו במהלכם – לומר מילה טובה, לחזק ולעודד.
וגם 3 בקשות מהמורים:
1. השתדלו לתת שיעורי בית באופן קבוע (כמובן במינונים מתאימים), לכתוב את ש"ב בתחילת שיעור – כך יתאפשר לילד להתמקד בתכני השיעור הרלוונטיים להכנת שיעורי הבית.
2. ודאו שכל ילד מסוגל לעשות את שיעורי הבית ללא עזרת ההורים טרם יציאתו להפסקה ולוודא כי הילד רושם את שיעורי הבית ביומן.
3. בדקו את שיעורי הבית באופן קבוע ושיטתי וחזקו על השתדלות ועשייה.
*פרופ' עמוס רולידר הוא ראש תוכנית ההסמכה למנתחי התנהגות במכללה האקדמית בית ברל