לפני מספר שנים, כשעבדתי בעמותת "אל סם", הגיעו אלי מתבגר והוריו המזועזעים לאחר שתפסו אותו כותש את הריטלין שלו ומסניף אותו. בפגישה הראשונה הם "שטפו" את הילד: "לא גידלנו אותך להיות נרקומן". ישבתי ותהיתי איך ילד בן 11 קיבל הרעיון היצירתי לצריכת הריטלין. חודשיים לאחר הכרותינו סיפר לי כי שנה קודם לכן, באחד מימי השישי, כשהוריו בילו עם חבריהם, הוא נכנס לסלון וראה אותם מסניפים "אבקה לבנה". כנראה קוקאין. מתוך סקרנות ליקק שאריות שמצא על השולחן והרגיש תחושה דומה לתחושה שחש כשלוקח ריטלין. מפה הדרך הייתה קצרה לניסיונו הראשון לכתוש הריטלין ולהסניפו. להורים כמובן לא היה מושג שנתפסו על חם. מבחינת המתבגר, ובצדק, ההורים נתפסו כלא אמינים כאשר הפחידו אותו שיסיים את חייו כנרקומן בעוד הם משתמשים בעצמם ומחזיקים משרות בכירות, משפחה וחופשות אקזוטיות.
במקרה אחר ניסיתי להבין התנגדות של אבא לביצוע בדיקות שתן לבתו בת ה-16 אשר נתפסה כשברשותה 4 גרם של חשיש. לימים הבנתי כי האב נוהג ליהנות בעצמו מזמן איכות עם ג'וינט מול הים. עובדה מפתיעה נוספת שנתקלתי בה באינספור סדנאות שאני מעביר לאנשי חינוך: אף אחד מהם לא ניסה, מעולם, סם כזה או אחר. הייתכן? או שמא החוויה 'נמחקה' מזיכרונם מיד עם סיום התואר בחינוך? אולי יש להם חשש אמיתי לצאת צבועים בשיח עם המתבגרים כשישאלו אם ניסו? אני טוען - הכל שאלה של איך מנהלים את השיח עם המתבגרים על סמים. השיח על לגליזציה נושף בעורף בעוד השיח על הסמים נותר אי שם בשנות השמונים: "סמים יהרגו אותך".
אז תכלס, איך מנהלים שיח בנושא עם מתבגרים? נתחיל עם מה לא.
אל תתעלמו!
החשש שאם תעלו את הנושא בשיחה הדבר "יכניס להם רעיונות לראש" מופרך. זוהי רק שאיפה כמוסה, פנטזיה, שאם לא תדברו עם ילדכם על הנושא, זה ימנע מהם את הצורך להתמודד עם סוגית עישון הסמים בסביבתם. גישה כזו היא פשוט "לטמון את הראש בחול". לא פשוט להוציא אחר כך את החול מהאזניים.
תחסכו באיומים ובהכרזות חסרות בסיס
הם פשוט לא עוזרים. אם תגידו להם שזה הורס את המוח הם ישלפו מאמר שגילה שקנאביס משפר את הריכוז והחשיבה ובכלל מעולה למוח. נו, שויין, אם המתבגר הממוצע היה משקיע חצי מהזמן שהוא משקיע בחיפושי מאמרים על מריחואנה על שיעורי אנגלית, אתם ההורים הייתם חוסכים את המורה הפרטית.
לא מומלץ להגיד שאתם מודאגים מאיכות החומר שהוא מעשן
האם חומר משובח זה בסדר מבחינתכם? הוא עשוי גם להזכיר שהדודה לאה ז"ל קיבלה אישור לחומר רפואי והשאירה אחריה בארון כמויות של חומר הכי משובח שיש. ועוד רפואי. המתבגרים אלופים בתרגיל הישן ביותר בספר- אם השיחה לא נוחה - מסיטים אותה לנושא אחר. אנחנו צריכים להתנער מהשיח המיושן והארכאי סביב סמים, המתמקד ב"אסור" וב"רע".
אז על מה כן לשוחח?
מהם המחירים לצריכת סמים?
השיח צריך להתמקד בסיכון שהמתבגר לוקח על עצמו כשהוא עובר על החוק והמחיר שהוא עלול לשלם.
ההשוואה הטובה ביותר היא נהיגה - לנהוג זה חוקי ומותר אבל עדיין אם ילד בן 16 יעלה על הכביש זאת עבירה על החוק. במהלך השיח, מומלץ להכיר ביתרונות הקשורים לעישון סמים. מה העישון או האלכוהול משרתים אצלו.
מה הסיבות לשימוש בסמים?
האם זה נותן לו אומץ להתחיל עם בחורות? האם הוא מרגיש משוחרר לרקוד נטול דאגה לגבי השאלה איך הוא נראה בעיני הסביבה? בררו עם המתבגר עד כמה הסיבה מנהלת אותו. עד כמה הוא תלוי בסמים או באלכוהול. האם יש לו דרכים אחרות להתמודד עם הביישנות לפני הדייט? האם היה רוצה לרכוש כלים אחרים אשר יעזרו לו להתחיל עם בנות ויאפשרו לו בחירה, כדי שהצורך לעשן או לשתות לא יהיה הכלי היחיד לרשותו.
טיפול בהתמכרויות מתמקד בסיבה שגורמת להתמכרות. אם המתבגר לא יכיר בסיבה שבגללה הוא בוחר לעשן או לשתות, הוא בכל מקרה לא יוכל לעשות את השינוי. ואם שוב זכיתם בתגובה המלבבת- "וואי חפרתם," זכרו שכל עוד אין למתבגר בעיות שמיעה, ושמיעה סלקטיבית לא נחשבת, הדברים יחלחלו ואולי יתניעו תהליך חשיבה.
השלבים המומלצים לשיחה החשובה הזו
הצטיידו בחומר טוב ורלוונטי
בני הנוער הם מומחי ידע. אנחנו לא יכולים להביא לשיח ידע ברמה שלהם ולכן אל תבססו את הדיאלוג על מחקר כזה או אחר. אתם לא מבינים על מה המתבגר מדבר? תשאלו אותו או חפשו מידע ברשת.
הכול בסדר ואתם לא צריכים לדעת הכול. להיפך. זאת הזדמנות בשבילכם לתת דוגמה שלא הביישן למד. לעולם לא נוכל לעמוד בקצב המסחרר של השינויים אבל אנחנו יכולים תמיד להודות שאנו חסרי ידע וללמוד.
גלגלו שיחה אמתית וכנה בעניין - תשאלו ותתעניינו באמת
לא עוד שיחת נזיפה מתישה של ״אני רוצה לספר לך כמה זה מסוכן ונורא לצרוך סמים, תהרוס לעצמך את החיים וגם תתאשפז בבית חולים לחולי נפש". אתם צודקים. עישון סמים אכן יכול להיות מסוכן ואף לגרום לעיכובים בהתפתחות תקינה של מוח המתבגר אבל אני מבטיח לכם שעם מונולוג כזה איבדתם אותו במשפט הראשון.
דברו על המחירים שהוא עלול לשלם בשל הסיכון שהוא לוקח. נהלו שיח על איבוד חופש הבחירה כאשר החומר תופס שליטה על חיינו. שאלו את הילד: מה הסמים גורמים לך להרגיש? האם אתה מרגיש תחושות כאלו רק אחרי עישון? כשאתם מרגישים שהשיחה הגיעה למבוי סתום או שהתקילו אתכם, תגידו למתבגר שאתם לא מספיק בקיאים, תציעו לבדוק ביחד או שתלכו להתייעץ ותחזרו אליו עם תשובות.
(אל) תדליקו
יתכן ותשמעו דברים שלא נוח לשמוע על התנסויות בסמים. טבעי להחליף צבעים, להיבהל, לרצות להיעלם כאן ועכשיו, אבל אם תנהלו שיח פתוח ומזמין שאיננו מאשים, חד צדדי ועתיר בסיסמאות, יש סיכוי לשיתוף כנה מצד המתבגר.
שאפו שאיפה עמוקה
דיברתם? מעולה. זה הזמן בדיוק לקחת נשימה עמוקה. אל תשדרו למתבגר שחבל ששיתף וגם אם הדברים מדאיגים אפשר ורצוי פשוט להגיד: סיפרת לי דברים שקשים לי ומבהילים אך טוב ששיתפת. העריכו את הכנות ותחזקו אותו על כך.
תוציאו החוצה
אל תספרו לעצמכם סיפורים ותצדיקו את השינוי בהתנהגות: "אולי זה בגלל החופש", "אולי רק נדמה לי."
גלו עירנות לשינויים בהתנהגותו. סמכו על התחושה ההורית שלכם אם אתם מרגישים שהוא נשאר לישון אצל חברים אחרי בילוי יותר מידי פעמים או חוזר הביתה בשתיים במקום בשתיים עשרה ונמנע מלהישיר מבט.
הכותב הוא יהודה לימן, מומחה למתבגרים, מנהל מרכז לימן ומרצה בקריה האקדמית אונו