אין דבר מקסים יותר מלראות את הילד שלנו מתפתח והופך להיות ישות עצמאית, איש קטן-גדול שמתקשר עם העולם מבלי שנעזור לו בתיווך ובין היתר גם רוכש לעצמו חברים. אבל מה קורה כשאנחנו, ההורים, לא מתחברים לילדים שהוא מביא הביתה? מה קורה כשאנחנו חשים שהם מהווים השפעה רעה על האוצר המתוק והמחונך (אלא מה?) שהשקענו בו את כל מה שיכולנו?
עוד במשפחה:
>> הזמנתם חבר מהגן? קחו בחשבון שתצטרכו לנגב לו
>> "הילדים שלי מכים אותי על בסיס יומי"
>> מי זאת האמא שמוציאה לכולם את העיניים?
מה עלינו לעשות אם בכל זאת נכנס הביתה ילד שלא מתחבב עלינו, ההורים?
"בגילאים הצעירים יותר – אני בעד לאפשר את המפגש, כשהעדיפות היא שזה יהיה אצלנו בבית כדי שנוכל לפקח ולראות את הדינמיקה. ייתכן ונתבדה ונראה שדווקא עם הילד שלנו, אותו חבר 'בעיתי' מתנהג אחרת ממה שחשבנו. סיבה נוספת היא לשים לב אם נוצרות סיטואציות שלא נראות לנו, וזה נותן את האפשרות ללמד את הילד כיצד להתמודד. חשוב שלא לעשות את זה באותו הרגע, כדי לא להביך את הנוכחים בחדר, אבל אחרי שהחבר יילך - בזמן מקלחת או ארוחת ערב, אפשר להעלות סוגיות שהילד נתקל בהם במפגש החברתי ולדבר על הפתרונות שיעזרו ויחזקו את הילד שלנו"
גם בקרב מתבגרים, בן מאיר ממליצה שלא ללכת נגד רצון הילד. "התנגדות תוביל ל-דווקא. אבל כן חשוב לדבר עם המתבגר באופן פתוח. לומר: 'אחרי שאתה נפגש עם החבר הזה, אני רואה שאתה מתנהג בצורה אחרת שפחות נעימה לי'. חשוב להבהיר לילד שאתה סומך עליו ועל הבחירות שלו עם מי הוא מסתובבת. כשילד יודע שסומכים עליו, הוא רוצה לעמוד בציפיות האלה. ילד יודע שלא סומכים עליו - זו למעשה נבואה שמגשימה את עצמה".
"אפשר הכול, אבל אני לא הייתי מציעה לעשות את זה. כשהם יותר קטנים, אפשר יותר לשלוט על המצב על ידי מניפולציות - אבל כשהילד כבר בבית ספר, הטלת וטו תגרום לעשות את ההיפך הגמור. הדרך החכמה היא לדבר איתו ולהאיר את עיניו. להסביר לו למה אנחנו חושבים שהקשר מקשה עליו ולשאול אותו מה הוא מרגיש במערכת היחסים הזאת. זה ייתן לו מקום לשתף ולהבין שאנחנו פועלים מתוך דאגה ורצון לעזור לו ולא ממקום של ללכת נגדו שזה הוא ירגיש אם נטיל וטו".
ואיך לנהוג במקרה הפוך: כשאנחנו רוצים לשדך את הילד לחברה טובה?
"בגילאים צעירים, אפשר ליזום פגישה, אבל חשוב להבין שגם בין ילדים יש כימיה, ממש כמו אצל מבוגרים. לפעמים ילד שנראה לנו מתאים, לא ממש מעניין את הילד שלנו, ואי אפשר לכפות את זה. אפשר לנסות ולבדוק. בקרב גדולים יותר, זה קשה. צריך לשחרר את החבל ולהבין שהילדים עושים את הבחירות שלהםפ ולהיות שם עבורם.
"חשבון משותף"- א'-ג', 15:45