"בשבוע הבא הילדים יוצאים לקייטנות, לסביבה פחות מוכרת, עם דמויות חינוכיות חדשות. לעתים יש פחות שמירה והשגחה בקייטנות, בהשוואה לגן או לכיתה. אני חוששת מכל ה'פריצות', הסיטואציות הקטנות ללא השגחת מבוגר. אני רוצה להעביר מסר לילד שלי שישמור על עצמו ועל גופו אך אני לא רוצה להלחיץ אותו, גם ככה הוא בקושי הסכים ללכת לקייטנה".
חופשת הקיץ בפתח, הילדים יוצאים לחופשה ומשתלבים במסגרות של קייטנות ובמסגרות חוץ ביתיות אחרות. כאשר יש יציאה מהשגרה, הילדים מתמודדים עם סיטואציות חדשות, פוגשים דמויות חדשות, ילדים ומבוגרים, ואצלנו ההורים עולה צורך לחדד ולהסביר מסרים של מוגנות, על מנת למנוע פגיעה מינית. אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו לשמור על המרחב הפרטי, לזהות סיטואציות לא מתאימות, ולהגיב בהתאם. אך במקביל, אנחנו לא רוצים לעורר חרדה ופחד ולא רוצים לגרום לרתיעה מפני מפגש עם סיטואציות חדשות.
בבואנו לבנות סביבה של מוגנות מינית לילדנו, ההתייחסות צריכה להיות רחבה יותר מאזהרות ישירה מפני פגיעה. אז כיצד בונים מסגרת רחבה של מוגנות מינית?
1. לא זה לא: אם ילד אומר "לא", בהקשר לגופו, אנחנו מכבדים את בקשתו. לדוגמא, אם מדגדגים ילד והוא צועק "די", גם אם המבוגר מעריך שבאותו הרגע הילד לא התכוון ונראה ששניהם נהנים, מפסיקים מיד ומכבדים את בקשת הילד להפסיק. באופן כללי, אנחנו מרבים ללמד את ילדנו שההורים הם המחליטים והם המציבים את הגבול את המותר והאסור, ודווקא מסיבה זו, חשוב להעביר את המסר, שבעניין גופו – הילד הוא המחליט אם מגע מסוים מתאים או לא. הוא צריך ללמוד שהמבוגר קשוב ומכבד את האמירה המפורשת שלו כי הוא אינו מעוניין להמשיך.
2. כבד את סוג המגע המתאים לילד. מי לא מכיר את הסיטואציה שבה פוגשים קרובי משפחה ומצפים מהילד שהוא ייתן נשיקה לדודה/סבתא כדי לא להעליב? בסיטואציה כזאת, הילד לומד שלעתים הוא צריך להיות מעורב במגע גופנו שאינו נעים לו, על מנת לספק את צורכי האחר. במקרים כאלה יש לכבד את הילד ולא להכריח אותו לנשק, אך במקביל לחשוב יחד איתו על דרך חלופית בה הוא יוכל לברך את האחר לשלום (חיבוק? "כיף"? נפנוף מרחוק?)
3. אין סודות מאבא ואמא. במקרים של פגיעה מינית אנחנו שומעים שוב ושוב על הדרישה מהילד לשמור על סודיות. ולצערנו, ילדים יודעים לשמור על סודות, בעיקר אם מלווה מרכיב של בושה או של איום. לכן, המסר החד משמעי צריך להיות, שאנחנו שומרים על סודות בחברה, אך לעולם לא שומרים על סודות מאמא ואבא. אם הילד מפנים שאין סודות מההורים, הוא ישתף אותם גם במקרה שייחשף לסיטואציה לא מתאימה.
4. דיבור פתוח על שמותיהם ותפקודיהם של אברי המין. יש לתת שמות מדויקים לאברי המין (פין ופות). אנחנו מעניקים שמות אלטרנטיביים לאברי המין מתוך המבוכה ההורית ולא מתוך הצורך של הילדים. הדיבור הפתוח מפחית בלבול ומבוכה אצל הילד, ומאפשר לו לדון בפתיחות על סיטואציות בעלות אופי מיני. ככל שיש ערוץ תקשורת פתוח וישיר בין ההורה לבין הילד בנושא מיניות, הילד יראה בהורה כתובת רלוונטית להיוועצות במידה והוא ייחשף לתוכן מיני לא מותאם.
ולצד כל אלה, הנה כמה טיפים לימי הקייטנות שבפתח:
- כאשר הילד חוזר מהקייטנה, אחרי שאתם שואלים "איך היה" ו"האם התנהגת יפה ושתית מספיק", תוסיפו את השאלה "האם הרגשת בטוח?" – השאלה הזו מתייחסת לעולמו הרגשי של הילד ולא רק להתנהגותו. השאלה מזמינה התייחסות של תחושות ואפילו אינטואיציות פנימיות. אגב, תחושת הביטחון היא חשובה לא רק בהקשר המיני, אלא כהרגשה כללית במפגש עם סיטואציה חדשה.
- הפגינו נוכחות. הכירו את המדריכים החדשים ואת הילדים עמם מסתובב ילדכם, היו שם. הנוכחות שלכם חשובה, גם אם זה רק לכמה רגעים. וסימכו על האינטואיציה ההורית.
- אם הילד מתנגד לפעילות מסוימת או לאדם מסוים, שבו אתו, שאלו ובידקו לעומק מה מקור ההתנגדות, מה מדאיג ומה מפריע לילד.
- הכירו את החברים של הילדים. שימו לב אם פתאום יש חברים חדשים.
- בקיץ יש יותר "זמן מסך". במידה והילדים הצעירים שלכם כבר פעילים ברשתות החברתיות, חשוב להפגין "נוכחות וירטואלית" – לדעת עם מי הילד יוצר קשר ולהדריך אותו על התקשורת המתאימה ברשת. גם כאן, תקפים הכללים לגבי נוכחות, התעניינות והעדר סודות מההורים.
ספרה החדש של בתיה האס פורטר, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה מוסמכת, מטפלת זוגית ומשפחתית, "שיחת על הגוף" עוסק בסקרנות מינית בריאה של ילדים. רוצים לעזור לספר לצאת לאור? היכנסו להדסטראט. פרטים נוספים: עמוד הפייסבוק של בתיה האס פורטר