בגיל בית הספר, ילדים כבר מבינים היטב את משמעותן של מילים, ויש להם אוצר מילים נרחב שאפשר לשחק בו. הם אוהבים חידודי לשון, חידות וצורות אחרות של משחקי מילים. הם גם מתחילים ללגלג ולצחוק על כל דבר השונה ממה שהם תופסים כנורמלי, כמו צורות לבוש או צורות התנהגות. להיט ענק הן בדיחות גועל שקשורות לתפקודים בסיסיים של הגוף. עם זאת, הם מסוגלים לפתח חוש הומור מתוחכם למדי, כולל שנינויות, סרקזם וציניות. למעשה, הם כבר מצליחים לטפל בסיטואציות מהחיים באמצעות הומור. בגיל זה גם מתחילים לגלות את ההבדלים בין בנים לבנות בתחום ההומור.
גיל שש עד שמונה: בדיחות של בנים, צחקוקים של בנות
התפתחות: "עד גיל שש-שבע, אין הבדלים בין המינים מבחינת הומור", אומרת עדית רונן-סתר, המתמחה בטיפול משפחתי, הדרכת הורים וייעוץ חינוכי, וכותבת סדרת הספרים "מתן הסקרן" (הוצאת רימונים). "אבל מכאן העניינים תופסים כיוונים שונים. בגיל זה מתחילים להבין, בין היתר, דו משמעות, מה 'נכון' ומה 'שגוי'. ילדים מתחילים לקלוט (עדיין באופן מוגבל) את ההקשר המיני של הדברים. בנים יצחקו מהומור כזה יותר מבנות. יש כאן אלמנט של חיברות – לבנות מועבר מסר שאפילו אם זה מצחיק אותן, הן לא אמורות להראות את זה. לבנים 'מותר' לצחוק בקול רם מבדיחות כאלה".
הילדים גם יעריכו מאוד הורים שיצטרפו לשעשועים שלהם – אין דבר מגוחך יותר ממבוגר מגושם שמתנדנד על נדנדה או מקפץ בחוסר קואורדינציה על המתנפחים, אבל אבות עושים זאת יותר מאמהות. "חשוב שגם מבוגרים יעשו שטויות ויתחברו לילד שבהם", מאשרת ד"ר תמר שינבוים-אסייג, תרפיסטית באמנות ומחברת הספר "מותר לצחוק - איכות לחיים". "היכולת לשחק תורמת לבריאות הנפשית וליצירתיות שלנו. הרבה מבוגרים יכולים למצוא הנאה ותועלת גדולה בנכונות להתיילד ולהשתטות קצת מדי פעם". הילדים נותנים לכם צ'אנס – קחו אותו.
למה לצפות? אתה לא רוצה להיות משבית שמחות, אבל ילדים הם רק ילדים והם זקוקים למבוגר שישים להם גבולות. לא לפעמים – תמיד! כפי שמבוגרים יודעים היטב, הומור עלול להפוך לפוגעני ואלים (למשל, בהקשר של מילים גסות או ירידות מכוערות). אין לעודד הומור מרושע שבא על חשבון אחרים או הומור גזעני. ההורה צריך להוות דוגמה – לכן אל תשתמשו בהומור מסוג זה בעצמכם. ואם מישהו מספר בדיחה פוגענית או לא ראויה, אל תצחקו, וכן הסבירו לילד מדוע העניין הזה לא ממש מצחיק. וגם בגיל הזה, לא כדאי לעודד הומור בתי שימוש, או לפחות לא להשתתף בו. למרות שאלה אינן בדיחות שממש פוגעות, ילדים לא תמיד יודעים איפה להפסיק או מתי אפשר להשתמש בהומור מהסוג הזה (רמז: לא ליד שולחן האוכל, או בכיתה).
גיל שמונה-תשע: הומור כאלמנט שייכות לקבוצה
"זמן שבו ההורים והילדים צוחקים ביחד הוא זמן איכות שלא יסולא בפז, והרווח הנפשי והגופני הוא לשני הצדדים", אומרת ד"ר שינבוים-אסייג. "כמובן שלא מדובר בלגלוג הדדי, או במצב שבו ההורה צוחק על הילד בעקבות פשלה שעשה. זהו מצב מסוכן - ילדים רגישים מאוד ללעג ולציניות, וחוויות כאלה עלולות להיצרב בזיכרונם כעלבון למשך שנים. חוויית הצחוק המומלצת היא צחוק משותף, ולא מצב שבו צוחקים או מלגלגים אחד על השני - כי גם אם אין כוונות לפגוע, זה עלול לפגוע מאוד".
"בגיל הזה ניכרת עוד קפיצת מדרגה קוגניטיבית", מציינת רונן-סתר. "המיומנויות החברתיות מתפתחות מאוד, למשל היכולת של הילד להיות פחות אגוצנטרי. הילד מצליח לראות את נקודת המבט של האחר, ומבין שיש נקודות מבט שונות על כל דבר. זה מוביל לתגובות רגשיות עמוקות, ומתבטא גם בהומור. יש רצון להרגיש שייכים, וההומור עוזר לשמור על שייכות לקבוצה – גם בחלקים המסוכנים והפוגעניים שלו. ההומור תורם לשימור מעמד חברתי ואפילו מנהיגות, והוא עלול גם להיות נשק חברתי תוקפני – למשל, קבוצה מול ילד".
למה לצפות? "ילדים בגיל הזה אוהבים חידות, בדיחות כפל משמעות ואיורים הומוריסטיים – ההומור הוא חלק חשוב ביותר מהמארג החברתי. ניכרים כבר גם ציניות והגזמות, מה שמאפיין את ההומור של עולם המבוגרים", אומרת רונן-סתר. לדבריה, ההבדל בין בנים לבנות מתחדד בשנים אלה: "בנים צוחקים מדברים שקשורים למיניות ולתוקפנות, הבנות צוחקות יותר מדברים שקשורים לסיטואציות חברתיות; הבנים צוחקים בקול רם ובצורה מוחצנת, והבנות יותר מתלחששות ומצחקקות. זה קשור למסרים החברתיים שהילדים מקבלים מהחברה הסובבת אותם, במודע ושלא במודע".
כך תכניסו הומור לשגרה היומיומית
נזכרים בצחוקים: בימי ראשון קשה לילדים לפעמים לחזור לשגרת הלימודים. כשאתם לוקחים אותם לבית הספר, הזכירו להם אירועים מצחיקים מהשבת שחלפה (תמיד יש כאלה). קצת צחוקים בדרך, והחזרה לשגרה נראית חלקה מתמיד.
מספרים בדיחות: "הדבר הכי פשוט הוא לספר בדיחות זה לזה", אומרת ד"ר שינבוים-אסייג. "ילדים מאוד אוהבים לספר בדיחות. אפילו ילדים קטנים שלא מבינים את הבדיחה מרוצים מזה שסיפרו בדיחה והם יכולים לצחוק".
מדברים ג'יבריש: "ילדים גם מאוד אוהבים לשוחח בג'יבריש - שפת הקשקושים. לדבר עם הילדים בג'יבריש יכולה להיות חוויה מצחיקה ביותר", היא מוסיפה.
צוחקים על הצרות: "אחת הדרכים הכי טובות לשחרר לחצים היא לצחוק יחד על הצרות", אומרת ד"ר שינבוים-אסייג. "למשל לעשות חיקוי מצחיק של מורה מרגיזה או של ילדים מציקים".
מסיימים בכיף: לפעמים הילדים לא מסכימים לסיים את המשחקים וללכת לישון. כאן ההומור עוזר מאוד. ספרו להם, למשל, סיפור מצחיק על מה הייתם אתם עושים כשהוריכם ביקשו מכם ללכת לישון.
הכתבה התפרסמה באתר ifeel. לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן