לאחר שהטייגר-מאם איימי צ'ואה הסעירה את עולם ההורות כשיצאה למלחמה בהורים הרכים של היום עם חוקי החינוך הנוקשים שלה, מגיע כוכב חדש לזירת החינוך הספרטני. הכירו את שיאו באיו, המכונה הוולף-דאד, אב הזאב, שמתיימר לקחת את צ'ואה בכיס הקטן. באיו, איש עסקים ואב לארבעה ילדים, הצליח להכניס כבר שלושה מהם לאוניברסיטה הנחשקת ביותר בסין, ועכשיו הוא מוכן להסביר לכל מי שמעוניין לשמוע איך עושים את זה בספר שהפך לרב-מכר בסין בשם: "בגלל זה הם הולכים לאוניברסיטת פקין".
"גם כשאני בחו"ל הם מבקשים ממני רשות לכל דבר קטן"
סגנון ההורות מעורר המחלוקת של שיאו, שהספיק להסעיר כבר לא מעט הורים מסביב לעולם, נקרא "הורות במקל", ובספרו הוא מתאר כיצד "המקלות יוצרים בני אדם גדולים". שיאו, 47, טוען כי הוא מבלה תשעים אחוז מהזמן שלו בחינוך הילדים ובענייני הורות. הוא שולט בבני ביתו ביד רמה, בסמכות עליונה שאין עליה עוררין, ושולט בכל תחום בחייהם של ילדיו, ממה שמותר להם לראות בטלוויזיה, דרך אלו מאכלים מותר להם לאכול, ועד הדרכים שבהן מותר להם לבזבז את דמי הכיס שלהם ואת זמנם הפנוי.
"ילדים לא יודעים להבדיל בין טוב לרע אז מתפקידי ללמד אותם", הוא קובע ברב המכר שלו. "גם כשאני נוסע לנסיעת עסקים ילדיי מתקשרים אלי על מנת לבקש רשות לכל דבר הכי קטן. אם הם רוצים לשתות משקה ממותק, למשל, הם מוכרחים לקבל רשות. כל מי שנתפס כשהוא עובר על החוקים האלה יכול לצפות לעונש גופני".
כשילדיו של שיאו היו בגילאי הגן הם בילו את ימיהם בדקלומים בעל-פה של טקסטים קלאסיים מהתרבות הסינית, מפילוסופיה ועד לשירה עתיקה. אם הדקלום לא עמד בסטנדרטים המחמירים של האב, הם היו מקבלים מכות ואסור היה להם ללכת לישון עד שסיימו את כל המטלות שלהם.
"המקל הוא אביזר מצויין לענישה", ממשיך שיאו להרגיז ולהתעקש. "כשמכים בעזרתו הוא לא גורם לנזק, אבל הוא מכאיב ומזכיר לילדים איך לא להתנהג".
בעוד בסין התנהגות כזו עודנה מקובלת, במדינות מערביות רבות היא אסורה ונחשבת להתעללות בילדים. "לעשות טעות זה כמו להיות חולה מבחינתי, וההלקאות הן כמו תרופה. אני עברתי הלקאות מאבי. זה כאב מאוד, בעיקר בקיץ, כשהעור היה חשוף והסימנים היו גורמים לי למבוכה. כך למדתי אני, והגעתי להישגים".
יראה מחשידה או כבוד אמיתי?
גברת שיאו, וואנד טיאנשו, מודה שתחילה היתה נגד דרכיו של בעלה, אך מהר מאוד הבינה והצטרפה לשיטת החינוך שהנהיג בבית. "ההלקאות היו רק שיטה אחת שפעלה בתחום זמן מוגבל, אבל הוא מחנך נהדר שיודע לתקשר היטב עם ילדיו".
ילדיו של שיאו מדברים על אביהם בכבוד מחשיד. "פעם חשבתי לברוח מהבית," מספר בנו הבכור שיאו יאו, "אבל בלי אגורה בכיס, לאן הייתי הולך? בסופו של דבר אני מודה לו על מה שעשה. זה השתלם".
"השיטות שלו היו תמיד קיצוניות וחריפות", מודה הבת השלישית, שיאו שיאו. "הוא גרם לי לחיות בתחושת פחד וכעס, וחרדתי מטעויות, ובזכות זה אבי הוא האדם שאני הכי מכבדת בכל העולם. מדי פעם הוא היה מפצה אותנו ויצאנו לחופשות מדהימות. לא הכל היה קשה".
"המסרים שלו מסוכנים"
כצפוי, ספרו המצליח של שיאו עורר ביקורת רבה, בין היתר מסאן ג'ין, אחת המרצות הבכירות באוניברסיטה היוקרתית בה למדו ילדיו של שיאו, שאמרה לתקשורת: "בחברה המודרנית הורים משבחים את ילדיהם, ואבא-זאב כזה שרק מבקר ומעניש ללא הפסקה תופס את עיני הציבור בקלות. אני חושבת שיש סכנה במסרים שלו, ושהוא תופס הורים בנקודה הכי רגישה שלהם – הרצון להבטיח חיים טובים והשכלה לילדיהם. בסין, השכלה טובה היא עדיין הבטחה לחיים טובים. בתרבות שלנו קל לשכנע הורים שילדיהם לא מצייתים להם להתחיל להעניש במכות. לדעתי עדיף לגדול בבית חם וללכת לבית ספר ברמה מעט פחות טובה".
כמה מהעקרונות של שיאו:
- מותר להכות ילדים רק בידיים וברגליים.
- לפני הלקאה יש נאום מחנך שמסביר היטב את הסיבה לענישה.
- כשמענישים ילד אחד יש לרכז את יתר הילדים, שיצפו בתהליך.
- יש לייצר תג מחיר לכל טעות או מעשה רע של הילדים: טעות במבחן תעלה 5 מלקות; עצירה בבית של חבר בדרך הביתה מהלימודים – 10 מלקות; 10 מלקות יקבל גם ילד שנתפס בשקר או שהעז לענות להוריו.
- הענשה גופנית מתאימה עד גיל 12 בלבד. אחר כך האישיות כבר מעוצבת.
- חשוב להבהיר לילדים שנוקטים בשיטות אלה כדי שישקיעו 100 אחוז בלימודים ובהתקדמות שלהם, ושההורים עושים הכל לטובתם.
- אין פעילויות לא חינוכיות.
- אין פגישות עם חברים.
- אין טלוויזיה בבית.
- אין גישה חופשית לאינטרנט.
- אין חטיפים.
- אין מיזוג אוויר.