"ועכשיו תלמידים, נצפה באונס קבוצתי" - זו הייתה הכותרת של ידיעה שהתפרסמה ב-ynet בסוף השבוע האחרון, וקידמה כתבה שפורסמה ב"ידיעות תל אביב". מי שחשב בהתחלה, כמוני, שמדובר בכותרת פרובוקטיבית שמוציאה דברים מהקשרם, נדהם לגלות שמדובר באמת לאמיתה. אמנם אף אחד לא באמת אמר את המשפט הזה, אבל הרעיון מאחוריו היה אמיתי לחלוטין.
ובכן, מסתבר שמערכת החינוך הכללית במדינת ישראל שוב יורדת מהפסים. באחרונה קיבלו מנהלי בתי הספר בתל אביב הנחיה ממשרד החינוך להקרין לתלמידים סצנות מסרטים "חינוכיים" כמו "אסקימו לימון", "הנאשמים", "מדורת השבט" ועוד, שבהם מופיעות סצנות מיניות, כולל מקרי אונס - וזאת כדי להילחם בעבריינות המינית. ההוראה הגאונית הזו הגיעה בעקבות כתב האישום שהוגש נגד קבוצת הקטינים שאנסו וביצעו מעשים מגונים בנערה קטינה. אכן, משרד החינוך מעמיד את החינוך בראש מעייניו. השאלה היא האם חינוך מעוות, שחושב שהפוך על הפוך זו שיטה באמת חכמה, אכן יכול להיקרא חינוך. אכן, נערים בגיל ההתבגרות עם הורמונים משתוללים בהחלט ייקחו את המיטב מהחוויה הכיתתית הזו.
צפייה בסצנות שמכילות השפלת נשים, התייחסות אליהן כאל פלקט וניצול מיני - כל המיטב הזה נמצא בבית הספר הקרוב למקום מגוריכם. זאת פעם ראשונה שנראה לי שיותר חינוכי פשוט לא ללכת לבית הספר.
איך רוצים שהילדים ייצאו נורמלים?
אני לא מתכוון להשחית יותר מדי מילים על האיוולת שבהחלטה הזו. כל מוח בריא אמור להבין זאת ממילא, אבל כדאי שניתן את הדעת על מערכת החינוך הקלוקלת שלנו, ובכלל על החינוך שילדינו סופגים בעידן הנוכחי. הם לא באמת אשמים, אלה אנחנו שאשמים. מבלי לשים לב, אנחנו אלה שמקנים להם התנהגויות שמעוותות להם את הילדות, הופכות אותם למבוגרים בעל כרחם, ומשחיתות להם את המידות מהיסוד.
כשאני מביט מהצד במערכת החינוך שלנו, אני לא מבין איך בדיוק רוצים שהילדים ייצאו נורמלים. אם מורות מגיעות לבית הספר בלבוש לא צנוע עד כדי כך שבזמן שלמדתי בתיכון (לפני 12 שנים בסך הכל) לא נתנו לתלמידות להגיע כך - אז מה מצפים מהתלמידות של היום? אם מורים משתפים את התלמידים בתובנותיהם מתוכניות ריאליטי בעמוד הפייסבוק שלהם - מה אפשר לצפות שהתלמידים ייקחו לחיים מאותו מורה? ובכלל, אם המורים עומדים לצפות עם התלמידים שלהם בסרטים לא צנועים - לאן נשאר עוד להידרדר? ועוד שאלה לסיום: מתי בפעם האחרונה שמעתם שבבתי ספר ממלכתיים מלמדים את הילדים על כיבוד אב ואם, על ערכים מרכזיים, על עזרה לזולת? אני עצמי למדתי בבית ספר ממלכתי-חילוני החל מכיתה ו' עד י"ב, ולא זכור לי שום ערך שקיבלתי משם. פשוט כלי ריק.
אבל כמובן שהאשמה היא גם בנו, ההורים. אמנם נהוג להאשים את מערכת החינוך בכל התחלואים של הילד, אבל יש לזכור שגם אנחנו צריכים לתת דוגמה אישית ולא ללכת עם הזרם באופן אוטומטי. מבלי לשים לב, אנחנו מקרינים לילדים סדרות מטופשות וחצופות כמו "קופיקו", צופים איתם בטלוויזיה בשעות הפריים טיים המועדות לפורענות (ונתקלים כמובן בפרסומות לא צנועות או סתם בתוכניות ריאליטי עם שלל טיפוסים שלא באמת הייתם רוצים שהם יכירו), שותים לידם אלכוהול באופן טבעי וזמין (ואחר כך מתפלאים איך ישראל הגיעה למקום השני בעולם בצריכת אלכוהול עד גיל 11), מקדישים את החיים למרוץ הקריירה האינסופי (ואחר כך מתפלאים למה הילד גדל עם חסכים, ולמה בבגרותו הוא בקושי קשור למשפחה), וכן הלאה.
כמובן שלא כולנו כאלה, וכמובן שלא כל המורים כאלה, אבל המגמה ברורה - אנחנו נמצאים במדרון חלקלק, ולא נראה שזה אכפת לרובנו. ואם היום אנחנו עוד מופתעים מההחלטה השערורייתית לשדר לילדים סצנות מיניות מ"אסקימו לימון", בעוד עשור זה יהיה מובן מאליו. למעשה, בקצב הזה לא אופתע אם בעוד עשור, חלק מההכנה לבחינות הבגרות יכלול צפייה בסרטי פורנו.