בשנה בה חווינו חוויות של ריחוק חברתי וסגר בבתים, נלחמנו בוירוס הקורונה ובמבצע חומת מגן. למדנו ש"הכל יכול להיות גם אחרת", למדנו להקשיב ולהתבונן פנימה, אל עצמנו, להצמיח ולגלות כוחות שטמונים בנו ואפשרו לנו לשרוד את אלו ועוד.
בכל אותו זמן, הילדים שלנו, צופים בנו לומדים מאיתנו ובלי לדעת היינו כולנו ההורים לדוגמנים.
הילדים שלנו, חוו איתנו לכאורה את אותם החוויות. בזמן הזה הם לא היססו לבדוק בכל פעם את הדברים בשני מישורים: בזווית הראיה שלנו ובמקביל - לפתח זווית ראיה משלהם. במקרים מסוימים היא תהיה דומה עד כדי זהה לשלנו, במקרים אחרים היא יכולה להיות הפוכה לגמרי וכמובן בין הקיצון הללו, יש טווח שלם של זוויות ראיה ופרשנויות לאירועים השונים שחווינו (אגב, מספר הפרשנויות כמעט זהה למספר האנשים, כי לכל אחד מאיתנו הדרך שלו להסתכל על דברים).
אם כך, כיצד נוכל לדעת מה עבר, ועובר על ילדנו, בעקבות כל הדברים שחוו במהלך השנה? עלינו לפתח מיומנות של הקשבה. הקשבה אמיתית איננה מסתכמת בלשמוע את דבריהם כפי שהם נאמרים ולהסתפק בכך.
המסר הגלוי והמסר הסמוי
מאחר ומאחורי המסר המילולי יש מסר בלתי מילולי (התנהגותי), ואלו לא תמיד עולים בקנה אחד. הורים רבים מכירים את החוויה בה הילד שלנו בוכה וכשאנו אומרים לו "אני רואה שאתה עייף" הוא מייד יגער בנו שאיננו עייף. אנו יודעים שזוהי העייפות שמשפיעה על חוסר הסבלנות, הרגישות ומשפיע על התנהגותו, ובכל זאת במילולי הילד מסרב להסכים.
נדבך נוסף הוא המסר הגלוי והמסר הסמוי. אם נמשיך באותה דוגמא של הילד שמסרב לאשר את העייפות שלו. המסר הגלוי הינו "אני לא מסכים איתך", אך המסר הסמוי יושב על משהו אחר לגמרי, למשל על חוסר הרצון שלו ללכת לישון, ובכך להיפרד מאיתנו או מהסיטואציה בה אנו נמצאים באותו זמן.
מכאן נדרשת ההקשבה, שהיא התבוננות עמוקה גם בדפוסי ההתנהגות שפיתחו הילדים. תובנות ומסקנות שפיתחו, הכרות עם המסרים הסמויים וה"רווחים" של הילד מהסיטואציה, תשומת הלב שלנו תהיה גם לדרך שהם בוחרים להציג את הדברים, מתי? למה? כמה?
אז כיצד תדעו שאתם מקשיבים?
להיות בהקשבה (ללא מילים) - תשומת לב לתוכן (מה נאמר) והתבוננות על שפת הגוף ומה שמשדר הדובר (רוגע/ כעס/ מצוקה)
חשוב שנפתח בילדים את הרצון למצוא פתרון בעצמם – לשאול מה אתה מציעה?
לשאול, רוצה לשמוע מה אני מציעה? אולי יגידו 'לא'. חשוב לזכור שלא תמיד מי שצריך שיקשיבו לו מחפש עצה או פתרון. לפעמים מספיקה רק הקשבה.
כדאי גם שנדע להימנע ממספר טעויות נפוצות בהקשבה:
- ביקורת - תגובות כמו: "ידעתי", "אמרתי לך"
- שיפוטיות - "לא יפה מה שעשית"
- חקירה - "אז מה עשית?"
- איסוף מידע - "כמה קיבלו שאר הילדים?"
במצבים אלו עלולים להתפתח רגשות שליליים (כעס, עלבון, אכזבה) והתקשורת הופכת סגורה ומרחוקת יותר. כשאנו מקשיבים לילד שלנו עם כל החושים והאינסטינקטים, הילדים שלנו ירגישו שאיכפת לנו מהם, שהם חשובים, שיש מי שמכיר אותם ודואג להם. מתוך כך הילדים ירגישו שהם לא לבד, שיש להם על מי לסמוך. אלו עוזרים לילדים לפתח: תחושת ערך טובה, ביטחון עצמי ואף מיומנויות חברתיות. ואנחנו כמובן נרוויח הכרות מעמיקה ויחסים טובים עם ילדנו, ואף נוכל לזהות אם הם חווים בעיה/מצוקה ולהיות שם בעבורם על פי הצורך שלהם.
לכבוד יום הילד הבינ"ל העניקו לילדכם את המתנה הטובה ביותר שתוכלו לתת להם -פשוט תקשיבו להם.
הכותבת הינה אחראית תחום הגיל הרך ומדריכת הורים במכון אדלר.