כמה שלא תתכוננו לזה - עדיין תופתעו כשיגיע הרגע וילדכם יבקש לחזור הביתה לבדו במקום ללכת לצהרון. פתאום התינוק שלכם יבקש עוד קצת עצמאות ואתם תתלבטו האם לשחרר או להמשיך לשמור אותו קרוב אליכם. החוק קובע כי השארת ילד מתחת לגיל שש לבדו היא עבירה. מחקרים מוכיחים כי שכיחות תאונות הבית גדולה יותר בקרב ילדים שהושארו לבדם מתחת לגיל תשע.
ברוב מדינות העולם, הגיל המינימאלי להשארת ילד לבדו הוא עשר והמלצת ארגון "בטרם" היא לא להשאיר ילדים לבדם מתחת לגיל 12.
אם החלטתם שהגיע הזמן שהילד יסתדר בכוחות עצמו, הנה כמה עצות וכללי זהב:
1. בחרו יחד עם הילד את המסלול הנוח והבטוח ביותר עבורו. שתפו אותו בהתלבטויות שלכם; דרך ארוכה יותר לעומת דרך עם כבישים רבים. מצאו סימני דרך; תרגלו עם הילד את הדרך והניחו לו להתנסות בה לבדו, אך תחת השגחה שלכם מרחוק. חשוב שהדרך לא תהיה משעממת מדי מצד אחד, אבל גם לא מלאת פיתויים מצד שני, כמו גינות משחקים.
תזמנו את אורכה של הדרך כדי לקבל מושג על הזמן בו הוא צפוי להגיע הביתה.
2. נסחו עם הילד נהלים ברורים, תוך חשיבה והבנה משותפת. לילד יהיה קשה להטמיע ולהפנים כללים שלא יבין. חשבו על כל פרק הזמן מרגע עזיבת בית הספר ועד להגעת המבוגר הראשון הביתה. פרקו את השעות שבהן נמצא הילד לבדו וכך יהיה לכם קל יותר לוודא שלא שכחתם שום דבר. אלה יהיו "עשרת הדיברות למשפחה". את הדף הזה הדביקו היכן שהילד יבחין בו; על המראה, על המזגן, על דלת המקרר.
לנעול את הדלת מיד אחרי שנכנסים הביתה.
להתקשר להורים להודיע שהגעת הביתה.
לא לפתוח את הדלת לאף אחד.
אסור להדליק טלוויזיה לפני שמכינים שיעורים.
מותר להזמין חבר אחד בלבד.
ארוחת צהריים אוכלים ליד השולחן במטבח בלבד.
3. ארגנו נוהלי מפתח. בהמשך לסעיף הקודם – נסחו כללים לשמירה על המפתח. בעבר ילדי מפתח נהגו לתלות אותו על הצוואר, היום יש ילקוטים משוכללים שכוללים תאים פנימיים רבים שמתאימים במיוחד לתליית מפתחות. הרגילו את הילד להכניס את המפתח בחזרה למקומו מיד לאחר פתיחת הדלת (או נעילתה) על מנת שלא ישכח אותו ביום המחרת.
הורים מנוסים ממליצים על מחזיק מפתחות קפיצי שאפשר יהיה לחבר לתיק וכך לא יצטרך הילד להוציא את המפתח וחשוב מכך - לזכור להכניס חזרה. בכל מקרה, עדיף שתשאירו מפתח נוסף אצל השכנה.
4. ארגנו ארוחת צהריים. אין טעם להפליא בבישולי גורמה או להשאיר אוכל מזין במיוחד, אם ידוע לכם שהילד שלכם עקשן ובררן בענייני אוכל. עדיף שתשאירו לו סנדוויץ' עם מילוי אהוב ובריא או ארוחה קלה שברור שיאכל, ואת ארוחת הערב תהפכו לחשובה ביום. גם את התפריט השבועי לארוחת הצהריים כדאי לקבוע עם הילד.
5. קבעו חוקים גם לגבי שיעורי בית, חברים, טלוויזיה ומחשב. מתי מכינים שיעורים, האם אפשר להזמין חברים, אילו תוכניות מותר לראות בטלוויזיה ולאיזה אורך זמן מותר לשחק במחשב. יתכן שאפילו כדאי לקבוע לוח זמנים מפורט בו יצוין מתי אוכלים, מתי עושים שיעורים ומתי אפשר להזמין חבר. זכרו שככל שהחוקים יהיו גמישים יותר, לא יהיו לו סיבות למרוד או להפר את החוקים. בכל זאת, אל תוותרו בתחומים שעקרוניים וחשובים לכם. במידה ואפשר, בקשו מהילד גם לבצע מטלות בבית כמו להאכיל את חיות הבית או להדיח כלים. ילדים מעל גיל שבע יכולים לבצע לא מעט פעולות.
6. דאגו להשגחה מרחוק. שתפו חברה או חברה שמתגוררת בקרבת מקום בסידור החדש ובקשו ממנה להיות ערנית; לבדוק שהילד הגיע ונעל את הדלת, לקפוץ לפעמים לבדוק שהכל בסדר. העבירו מסר לילד שיש שם מישהו עבורו במידה והוא מרגיש פתאום לבד, מפוחד או סתם משועמם או זקוק לעזרה. אם אתם אנשי טכנולוגיה, תוכלו לבדוק את אפשרויות מצלמות האינטרנט למיניהן כמעקב ושמירת קשר עם הילד.
7. ציידו את הילד במספרי טלפון רלוונטיים. אם לילד אין מכשיר סלולארי, אולי זה הזמן לדאוג לכך? כך תוכלו להיות בטוחים ורגועים יותר בדרכו הביתה. כדאי לרכוש מכשיר פשוט עם הגבלת שיחות ולקודד בו מספר יעדים מוגדרים מראש. אל תשכחו את מספרי החירום.
גם אם בחרתם לוותר על האופציה הסלולארית - חשוב שתתלו ליד מכשיר הטלפון הביתי כמה מספרי טלפון חשובים שיכולים להיות לו לעזר בעתות מצוקה.
8. קבעו תקופת ניסיון שבסופה תחליטו האם אתם ממשיכים בסידור זה או פונים לאלטרנטיבות אחרות. אולי הילד עשוי לגלות שהחזרה לבית ריק אינה מהנה כפי שציפה. שדרו לילד כי באפשרותו להתחרט בכל עת על החלטתו.