אף פעם לא מאוחר להנחיל לילדים ערכים של אחריות, שיתוף ועזרה בבית. ואל תטעו, לא מדובר בניצול כוח אדם זמין וזול, כי חינוך הצאצאים לעזרה בבית אמנם תורם לתחזוקת הבית, אך הוא בעיקר אחד מכישורי החיים החשובים שעלינו להקנות להם.
"שיתוף הילדים בעזרה בבית הוא פעילות משפחתית התורמת לחיזוק הקשר הורה-ילד. העשייה המשותפת יוצרת קרבה בין ההורה לילד, מחנכת את הילד לערכים של שיתוף ומעוררת בו תחושת שייכות משפחתית", מסבירה ד"ר נאוה וולפסון, מומחית לחינוך, התפתחות ילדים והורות. "כמו כן, זו הזדמנות פז להראות לילד שאנחנו סומכים עליו ומעריכים את תרומתו לתא המשפחתי. ילד שחש תחושת סיפוק של 'סומכים עלי', 'מעריכים אותי', מרגיש מעורבות, בגרות ואחריות, ובתוך כך גם הדימוי העצמי שלו עולה".
לכבוד החופשה שאינה נגמרת בחרנו חמישה מצבים שגרתיים הנוגעים לביצוע מטלות הבית וביקשנו מהמומחים לעשות סדר בבלגן ולעזור לנו לשבץ את הצאצאים בסידור העבודה.
בלגן מאורגן
הסיטואציה: הגעתם הביתה ומצאתם בית הפוך – כדורגל, נעליים ושלל חפצים פזורים בכל חללי הבית. הבלגן הזה לא בדיוק מזיז לילד שלכם, שצופה כעת בתכנית האהובה עליו. אתם כועסים, לא רק על הבלגן אלא גם על חוסר האכפתיות. אתם כבר מוכנים להתחיל בעוד מערכה מתישה של צעקות ואיומים בסגנון "אם לא תסדר את הבלגן - לא נלך לבריכה", שתיתקל מן הסתם בעוד סירוב מוחלט מצידו להושיט עזרה.
גרב פה, גרב שם
הסיטואציה: ככל שהמשפחה מתרחבת אתם מגלים שהחדרון האחורי ביותר בבית מספק לכם תעסוקה מלאה פלוס, ושאתם נעים בקביעות סביב הציר: מכונת הכביסה, חבלי הכביסה, הקיפול, המיון והסידור בארונות הבגדים. איך רותמים את הילדים לסייע במשימה, בתקווה שבעזרתם סוף סוף תגיעו לתחתית סל הכביסה?
מה עושים? "קיפול ומיון כביסה הם מטלות שבהן ילדים יכולים לסייע בקלות, ואפילו בהנאה", אומרת ליאת גרוס, פסיכולוגית חינוכית מומחית. "עלינו פשוט לבקש מהם עזרה, לא להתחנן ולא להתנצל. כדי שהילדים ירצו לשתף פעולה, כדאי לבחור במשחק, ההופך את הפעילות לחוויה משפחתית יומיומית מהנה.
"בגילאים צעירים אפשר לבקש מהילד לסייע במיון כביסה לבנה וצבעונית, ולתת לו כפרס על עזרתו תגמול מיידי כמו לחיצה על הכפתור המפעיל את המכונה. כידוע, ילדים אוהבים אקשן ותחרות, לכן אפשר לעשות תחרות בין האחים מי סיים ראשון למיין את הכביסה. בשלב קיפול הכביסה, אפשר גם לשחק עם הילדים בחיפוש זוגות גרביים ולהחליט שעל כל זוג שמוצאים מקבלים נקודה, ומי שמוצא הכי הרבה זוגות גרביים מנצח. בגיל מאוחר יותר רצוי לדרוש מכל ילד לקחת את הכביסה שלו אחרי הקיפול ולסדר אותה בארון שלו. גם כאן, חשוב לתת לילד חיזוקים ולהעניק לו תחושה שעזרתו לבית היתה משמעותית".
שולחן ערוך
הסיטואציה: זמן ארוחת הערב הגיע, ואתם כרגיל עסוקים בהוצאת הירקות וחיתוכם, בקשקוש הביצים ובמילוי בקשותיהם המיוחדות של הצאצאים ("אני רוצה שוקו מוקצף, לא חם ולא קר"), בעודם רוטנים "נו, אמא, אני מת מרעב". ואתם, כהורים יעילים ומצפוניים גם יחד, מעדיפים לעשות לבד מאשר לבקש. ובכל זאת, למה שהילדים לא יהפכו לשותפים פעילים בהכנות לקראת ארוחת הערב?
מה עושים? "שיתוף הילד בהכנת ארוחת הערב צריך לבוא ממקום מאוד חיובי", מדגישה ד"ר וולפסון. "לכן רצוי ליידע את הילד מראש על כך שבערב תכינו ביחד ארוחת ערב. משפט מקדים כמו 'היום בערב נערוך ביחד את השולחן ואכין את החביתיות שאתה אוהב', מבהיר לילד שההורה קשוב לרצונותיו ורואה בו פרטנר אמיתי לעשייה. גם בזמן שהילד עוזר בהכנה וגם בזמן הארוחה, יש לתת לו חיזוק חיובי על העשייה, למשל להחמיא לילד בנוכחות שאר בני המשפחה ולומר משפט כמו: 'אתם יודעים שהיום איתמר סידר את השולחן וסחט את מיץ הלימון לסלט?'. בנוסף, כדאי להפוך את שעת הארוחה לזמן איכות עם הילד, ולדאוג ליצירת שיחה משותפת על נושאים שמעניינים אותו".
כאמור, רצוי להימנע מלפנות אליו בקריאה פתאומית לעזרה בהכנת ארוחת הערב כשהוא עסוק בענייניו (משחק, צופה בטלוויזיה ועוד). פנייה כזו נתפסת בעיני הילד כהפרעה מצד ההורה ומקטינה את הסיכויים לרתום אותו לעזרה.
עושים סדר בחדר
הסיטואציה: אז נכון שחדר הילדים לא חייב להיות מסודר תמיד בקפידה, אך הוא גם לא צריך להיראות כמו אחרי סופת הוריקן. אבל משום מה הילדים לא ממש מתרגשים מכך שהצעצועים לא במקום, שמשחקי הקופסה מעורבבים זה בזה, ושהטושים מתייבשים ללא פקקים במגירה. אז אחרי שפניתם אליהם אינספור פעמים בבקשה לסדר את החדר, איך מצליחים לגייס אותם לעשייה משמעותית בחדר הילדים - לסדר את ארון הבגדים מחדש, למיין את מגירת המשחקים ושאר הפיצ'פעקס?
מה עושים? מירי מולכו ומליסה וינשטין מחברת "מסודרות" הן מארגנות בתים מקצועיות. לדבריהן, שיתוף הילדים בארגון ובסידור חדרם מצריך הכנה נכונה מצד ההורים. גם כאן יש ליידע מראש את הילד על סידור החדר. עצם היידוע ולאחריו תיאום ציפיות עימו לגבי אופן סידור החדר מעניק לו תחושת שותפות לתהליך. באותה שיחה מקדימה חשוב גם לפרט את משמעות המשפט "מחר נסדר את החדר שלך", ולומר לילד מהן המשימות הספציפיות שתבצעו יחד.
"כדי לעודד את הילד לסידור משותף של חדרו, כדאי למצוא תגמול מוחשי שיתרחש בעקבות התהליך. ילד לא יחוש מתוגמל מעצם החדר המסודר, אלא אם יבין שבעקבותיו יחול שינוי חיובי. למשל, אם הילד עולה לכיתה א', אפשר לומר לו שבסידור החדר יפנו חפצים מיותרים וכך יתאפשר להכניס לחדרו שולחן כתיבה", מסבירות וינשטין ומולכו. "בדוגמה אחרת, ילדים משתכנעים להיות שותפים בסידור יסודי של החדר לאחר שההורים מציינים בפניהם כי בזמן הסידור יוכלו למצוא יחד 'אוצרות' שהלכו לאיבוד, כמו המכונית האהובה.
"סידור החדר הוא תהליך מחנך, לכן כדאי לנצל הזדמנות זו כדי להסביר לילד על הערך החשוב של תרומה כתוצאה מסידור החדר - על כך שהבגדים הישנים והציוד הישן יימסרו לילדים ממשפחות נזקקות. ולא פחות חשוב, על ההורים לעמוד ביעד זה - להחליט יחד עם הילד שבאותו יום משתדלים לסיים את כל המטלות הנוגעות לסידור החדר. בנוסף, יש לנצל הזדמנות זו לקבוע הרגלים לסדר בעתיד, והתוצאה הסופית של תהליך הסידור תהיה שמעתה והלאה החפצים בחדר יהיו במקומות קבועים".
סוחבים את השקיות
הסיטואציה: קניות בסופר עם הילדים יכולות להיות חוויה סוּפר-מתישה: בעוד אתם עסוקים בהכנסת המצרכים לעגלה ובסיום הקניות במהירות האפשרית, הם עסוקים בחיפוש אחר המעדנים האהובים עליהם, ממלאים את העגלה בממתקים ובחטיפים הנחשקים. וכשאתם סופסוף נוחתים בקופה ומבקשים את עזרתם בהנחת המצרכים על המסוע, הם עסוקים בוויכוח על "מי יהיה הראשון שיפתח את השוקו", ולסיום הם מיידעים אתכם שהם ממש עייפים מהקניות ואין להם כוח לעזור לסחוב את השקיות ולמיין את המצרכים. אז איך מצליחים בכל זאת לעודד את הוד מעלתם לעזור בקניות וליהנות מכך?
מה עושים? ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "דיאלוג עם ילדים" (הוצאת דביר), מסבירה כי שיתוף הפעולה צריך להיעשות בהדרגה לאחר שיחה שבה מציין ההורה את ציפיותיו. בהתחלה יש לבקש מהילדים לסחוב שקית אחת מהמכונית הביתה. בקנייה הבאה יש לבקש מהם גם להוציא את המצרכים מהעגלה ולהניח אותם על המסוע. וכך בכל פעם להוסיף מטלה נוספת. על כל עזרה, גם אם מדובר בעזרה חלקית, יש לתת חיזוק חיובי כתמריץ לפעם הבאה וגם כדי לתת לילד הרגשה טובה, כלומר לא רק ההורה מרוצה מכך שהילד עוזר לו, אלא גם הילד מרוצה מכך שהגיש עזרה.
"עזרה בקניות לא צריכה להסתכם בעזרה פיזית, ועליה להיות מלווה בדיאלוג בין ההורה לילד", היא מוסיפה. "על ההורים לשתף את הילד במה שקנו, להסביר למה העדיפו מוצר אחד על פני אחר, וכדומה, למשל: 'קנינו הרבה תפוזים כי התפוזים זולים בעונה זו, כי הם בריאים וכי כולם במשפחה אוהבים תפוזים'. ובזמן סידור המוצרים, להסביר את הרציונל שמאחורי הסידור: 'הנחנו את הביצים השבירות מעל קופסאות הבקבוקים הכבדות, ועוד. הורים גם יכולים לשתף את הילד בזיכרונות מילדותם, אבל לא בנוסח 'אני עזרתי לאמא שלי ואתם לא', אלא כתיאור חווייתי. למשל: 'אני זוכרת איך ירדנו לעזור לאמא בקניות, כי בקושי התאפקנו עד שנוכל לטעום את האבטיח'".
להתאים את העזרה לגיל
כאמור, ילדים אינם רוצים לחוש שהם רק ממלאים אחר ההוראות, אלא להיות שותפים פעילים הזוכים להערכה. ד"ר וולפסון: "כשהילד עומד בהצלחה במשימה, יש לשבחו: 'רואים שאתה בוגר, אחראי ואפשר לסמוך עליך'. וכמובן לספר בגאווה לאחרים – לאבא, לסבתא ולאחרים, על כך שהילד עוזר".
גם כאן, יש אל תעשה: אל תבקשו מהילד עזרה בקניות מתוך תחושת אומללות "תראה כמה אני מסכנה" או בכעס "נמאס לי לעשות הכל לבד!". פנייה כזו מותירה סיכוי קטן לקבלת עזרה ושיתוף מצד הילד. ואם כן, היא תתבצע לא מהסיבה הרצויה.
"ותמיד חשוב לזכור כי למודל ההורי תרומה נכבדה גם במקרה של עזרה בקניות - ילדים הרואים שאבא לוקח חלק במטלות הבית ועוזר בסידורו, יחושו צורך טבעי יותר לעזור בקניות", אומרת ד"ר כצנלסון.
ד"ר וולפסון מציינת כי יש להתאים את המשימות לגיל הילד וליכולתו, מבלי להעמיס עליו פניות רבות מדי שעלולות להתיש אותו. גם גיוון המשימות חשוב כדי שלא יימאס לילד מהר,
ולא פחות חשוב הוא העיתוי: יש לבחור את העיתוי הנכון עבור הילד ולא רק עבור ההורים, ולהניח לו בזמן שהוא עסוק בדברים אחרים, עייף או כשאין לו מצב רוח לעזור. וכאמור, גם הפידבקים של ההורים חשובים ביותר - הבעת שביעות רצון והערכה כלפי הילד מהעזרה שהושיט.
ד"ר כצנלסון מחלקת את מטלות הבית בהתאם לגיל:
גילאים 2-3: הפעוט יכול לאסוף צעצועים בסיום המשחק, להניח בגדים מלוכלכים בסל הכביסה. כשנוזל נשפך, מביאים ביחד מטלית ומנגבים.
גילאים 3-5: הילד יכול לעזור בהנחת הסכו"ם לפני הארוחה, בסידור הצעצועים בחדר, במיון הכביסה יחד עם ההורה.
גילאים 6-7: הילד יכול לסדר את מגירות חדרו, לטאטא את הרצפה, לנקות אבק, להשקות עציצים.
גילאים 8-10: הילד יכול לחמם אוכל במיקרוגל או בטוסטר, להכין כוס שוקו, לפנות את השולחן בסיום הארוחה, לשים כלים במדיח, להדיח כלים ואף לשאוב אבק.
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, יולי 2010. לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן.