ילדים, בדיוק כמו ההורים שלהם לפניהם, אינם טלית שכולה תכלת. כל הילדים עושים שטויות, מתנהגים בצורה שנעה בין שובבה למרושעת, ומפתיעים את הוריהם לרעה. פה, בדרך כלל, צריך להגיע החינוך, למורת רוחם של ההורים. אף אחד לא אוהב להיות שוטר, (בשביל זה יצרו הורים עתיקים את משפט המחץ "אם לא תאכל יבוא שוטר") וברגעים בהם הילדים שלנו זקוקים לנו הכי הרבה על מנת שנעניק להם גבולות ובסיס יציב לעמוד נגדו, רבים מאיתנו מתקפלים, מפרפרים בחוסר אונים, ופולטים מהפה שטויות שאין כדוגמתן.
ריכזנו כמה משפטים אויליים במיוחד שהורים אוהבים לומר, וביקשנו מעידית רונן-כספי, מאמנת ומדריכת הורים, שתצביע על הבעיה, ותציג חלופה מתקבלת על הדעת:
"אם תעשה שיעורים/תאכל/תסדר את החדר תקבל פרס"
הצרה: "פרס לא קשור בשום אופן לסידור החדר, או הכנת השיעורים. ילדים אולי נהנים מסוכריה, אבל היא נגמרת, ולא מלמדת אותם דבר. ילד שקיבל פרס כזה על התנהגות טובה לא למד שום דבר על ההתנהגות שלו ועל למה כדאי לעשות דברים".
התחליף: "אני מציעה לומר, למשל 'אם תסיים את כל השיעורים עכשיו, יהיה לך זמן ללכת לחבר, או יהיה לנו זמן לעשות משהו יחד'. משהו שילמד אותו על ניהול הזמן ועל מה שהוא באמת מרוויח".
"כי ככה אמרתי, וזהו"
הצרה: "להגיד 'ככה' ולא להסביר זה בעצם לשלוט בילד בכח ולא לתת לו כלים על מנת להבין מה לא בסדר. לפעמים ההורים לא מבינים למה חשוב להסביר כל דבר לילדים, אבל ילד שלא מסבירים לו לא מבין למה דבר אחד מותר והשני אסור, את הרעיון המוביל, זה מלמד רק כוחנות. ילדים לוקחים דוגמה מהוריהם ומשתמשים בה אחר כך בגן ובבית הספר, מול ילדים אחרים".
התחליף: "אין דבר שאין לו הסבר. החלטתם שאתם לא מעוניינים לקנות לילד גלידה? תסבירו לו למה. כי החלטתם שגלידה אוכלים רק פעם בשבוע, או רק אחרי ארוחת הערב, תמיד יש היגיון מוביל. סיבה ותוצאה. ילד מרוויח מהידיעה שדבר אחד מוביל לאחר. יש חוקיות. אין 'עונשים', אלא 'מחירים'".
"זאת הפעם האחרונה שאני מוותר/ת לך"
הצרה: "אם אומרים על משהו שזאת פעם אחרונה ולא עומדים בזה, זה רע מאוד. זה בסדר לומר זאת רק אם עומדים מאחורי זה. אם כבר מאיימים, חשוב לעמוד מאחורי זה. זה חשוב מאוד לילד. כך הוא רואה שיש לו הורים חזקים. ילד שתופס את הוריו כמוחלשים, יהיה גם הוא, בהמשך, ילד מוחלש".
התחליף: "אם הילד משחק עם האוכל, למשל, וממשיך וממשיך, למרות שאומרים לו שאסור, חשוב לקחת לו את הצלחת, ולומר ברוגע, בלי כעס או עצבים: 'אני לא כועסת עליך, אני אוהבת אותך, אבל אני אמרתי, וזה מה שיהיה'. הצלחת תחזור מחר".
"אוף, אתה בדיוק כמו אמא/אבא שלך!"
הצרה: "השוואה שלילית של הילד להורה השני היא גרועה מכמה בחינות. קודם כל, אסור לומר לילד דברים שליליים על ההורה שלו. לאמא אסור לדבר לא יפה על אבא, ולהיפך, כי זהו ההורה של הילד, ודמות החיקוי שלו. שנית, כשאומרים דברים כאלה פונים אל הדימוי העצמי של הילד, ומראים לו מה מצופה ממנו, כשיגדל. ילדים רואים הכל, אז אם אביו צועק ועצבני, ומשווים אותו אליו, אין מה להתפלא אם גם הילד יהיה אלים".
התחליף: "אם עושים השוואות, ומשתמשים במילה 'כמו', אז רק בדברים חיוביים, כי אז זה יכול לתרום לילד ולדרבן אותו. "איך אתה עוזר יפה במטבח, כמו אחותך", למשל".
"מה עשיתי לך שאתה מתנהג ככה?"
הצרה: "בטענות הללו בעצם מפילים המון אשמה על הילד. הילד מפתח רגשי אשמה ולוקח אחריות על רגשות ההורה. האמירה הזאת לא נאמרת באופן חד פעמי. היא תמיד חוזרת על עצמה, והמחשבה הילדותית שתנבע ממנה היא: אוי ואבוי, מה עשיתי לאמא? דרך המחשבה הזאת יכולה להוביל לבעיות התנהגותיות קשות, כמו הלקאה עצמית".
התחליף: "אפשר להתייחס באופן קונקרטי למה שקרה. לשאול את הילד מה קרה שהוא מתפרץ פתאום, או למה הוא כועס כל כך. חשוב לפנות אליו ולהתייחס למה שקרה לו במקום למה שקרה לנו, כהורים, מההתנהגות שלו".