אמהות מקללות ומגדפות אחת את השנייה בתור לנדנדה בגן שעשועים, כשהן מוקפות בעשרות ילדים קטנים. נשמע מזעזע, הא? לצערנו מדובר בתופעה מוכרת. מוכרת מדי. הסרטון הוויראלי האחרון בסדרת "הישראלי המכוער" שבו נתפסה אמא אחת מקללת, בין היתר בברכות כמו: "סעי, למה אני אפציץ אותך פה עכשיו יא בת אלף", הצליח להסעיר, אך לא באמת לזעזע את האדמה עליה אנחנו דורכים.
"כל אחד מאתנו חווה משהו דומה בתור לנדנדה, ומה שעצוב כאן הוא שכולם מדברים רק על האימא שצעקה ליד הילדה שלה, אבל אף אחד לא מדבר על אותו אבא שישב שם זמן רב, ועל כך שהיא ביקשה ממנו לא פעם ולא פעמיים שיפנה את הנדנדה, עד שלא יכלה לספוג יותר והתעצבנה", אומרת יפעת מקבוצת מאמאזון.
הילדה התרצתה אבל האמא השתוללה
"זה היה מפחיד ביותר", מספרת עינת מקבוצת מאמאזון על תקרית אחרת שהיא עצמה נכחה בה. "היינו בגן שעשועים וילדה עלתה למגלשה ובתי רצתה גם לעלות, אבל הילדה השנייה לא נתנה לה לעבור. ביקשתי ממנה שתזוז כי זה לא נעים לבתי, והיא השיבה לי: 'למה מי את?', הסברתי שאני אמא של הילדה, ושגם היא רוצה להתגלש. שאלתי את הילדה אם זה היה נעים לה אם המצב היה הפוך? היא חשבה רגע ואמרה: 'לא', ונתנה לילדה שלי לעבור. אני עובדת שנים עם פעוטות וילדים ומאד שמחתי שהצלחתי להגיע לילדה, אבל אז אימא שלה קמה וצרחה עליי ועל הבת שלה: 'מה את זזה? שלא תזוזי!! כוס אימא של שתיהן, תעשי מה שאת רוצה'. היא פנתה אליי ככה מקרוב ואמרה: 'את לא תדברי לבת שלי!' בשלב הזה חייכתי לילדה והודיתי לה, ביקשתי סליחה מהאימא, ואמרתי לבתי שהגיע הזמן ללכת . בדרך הסברתי לה שהאישה מהגינה הייתה כנראה עצבנית ועדיף להתרחק במצב כזה".
"ראשית, דמיינו שיש כל הזמן מצלמות", מסבירה עינת נתן. "כשאנחנו צופים מהצד ואנחנו כבר לא רואים ילד מול ילד, אלא מבוגר מול הילד שלי, אנו חשים שאנו חייבים להגיב כי לילד אין כלים לכך", אומרת עינת נתן. "כאן נכנס המודל שלנו והדוגמה האישית: השפה שאנו בוחרים והדרך להתמודד עם תסכול ופתרון בעיות. זה פוגש אותנו כל הזמן, החל מהנסיעה על הכביש, כשהילד יושב מאחור ומישהו חותך אותנו ואנו לפעמים מקללים, או כשעוקפים אותנו בתור. הילד מתבונן מהצד ולומד שפה ותגובה. האישה מהסרטון צריכה בעצם לבקש סליחה מהילד שלה ולא מכל מי שראה אותה. ההתנצלות נסחטה ממנה בגלל שהיו מצלמות, אבל כאשר אין מצלמות, ההורים לא היו נוהגים כך. לא מעט הורים הולכים לישון בסוף היום עם רגש אשמה כלפי הילדים שלהם, בגלל שהתקשו להשתלט על הכעס שלהם ודיברו לא יפה לילדיהם. אפשר להתנצל, ולבחור לא לדבר באופן שכזה, לא לקופאית בסופר ולא לילד שלך. דמיינו שאתם מתועדים כל הזמן, ואז תבחרו לנהוג אחרת או שלפחות תתנצלו על התנהגות פוגענית".
"איך אתה היית מציע לפתור את הבעיה?"
הכל טוב ויפה, אבל בתרבות הישראלית - עד שאתה לא הופך שולחן לא שמים לב אליך. האם עלינו לחנך את הילדים להיות חצופים ופראים כדי להתקדם במציאות הזאת? עינת נתן מסכימה שלא פעם בישראל כך הם פני הדברים, אבל בתוך כל זה חשוב לתת את התיווך לילדים ולא להשאיר אותם רק כצופים." אפשר לומר להם: 'איזה איש מבולבל, הוא כועס כמו ילד בן 5, איך אתה היית מציע לפתור את הבעיה? זוכר גם שאני כעסתי פעם כשהיינו במכונית על הכביש?'. כדאי לנצל זאת על מנת להציף נושאים ולדבר עם הילדים. חשוב לזכור שלא הטקסטים שאותם אנו אומרים לילדים הם העיקר, אלא הדרך שבה אנחנו מתנהגים. הם לומדים מצפייה בנו, מהמודל מהאווירה, מהדרך שבה אנחנו נתמודד עם קשיים בחיים, ועם גבולות הכעס שלנו".
>> 6 הרגלים שכל הורה יכול לוותר עליהם ומהר
>> איך מדברים עם ילדים על סקס ומיניות?
>> הפכתי מסמנכ"לית למזכירה ואני מאושרת