אם ישבתם לשיחה עם חברי קיבוץ חדשים, כאלה שהיגרו אליהם מהעיר, בטח שמעתם עד כמה הם מרוצים ממערכת החינוך שאליה עברו. זה לפחות מה שאנחנו שמענו מחברי קיבוץ טריים רבים. אחד מהם, למשל, סיפר על בנו, בגיל יסודי, שלמד באחת מערי הפריפריה. לדבריו, בבית הספר הקודם, שנחשב לאחד הטובים בעיר, המורים השחוקים לא ידעו להתמודד עם בעיות הקשב והריכוז של הילד, למרות שאלה היו קלות, וויתרו עליו מהר מאוד.
את השינוי, מספר ההורה, הרגישו אחרי שעברו לגור בקיבוץ בתוך זמן קצר מאוד – לאחר ארבעה חודשים בלבד. ממוצע הציונים של הילד בעיר, שהיה 10 מתוך 100, טיפס במהירות ל-90. ומעבר לכך, הילד שלא אהב ללמוד גילה פתאום חיבה עזה למקצועות רבים, ובעיקר שכלל באופן משמעותי את יכולתו להתמודד עם בעיות, לא רק בלימודים, וכן חיזק משמעותית את ביטחונו העצמי ושיפר את מצבו החברתי.
מערכת שמתפקדת כל השנה
בשנים האחרונות הקיבוצים בישראל זוכים לעדנה, ויותר ויותר ישראלים בוחרים לעבור לגור בהם, אם בקיבוצים בערבה, בעוטף עזה, בצפון הארץ וגם במרכז. בימים אלה ממש נמצאים כלל קיבוצי עוטף עזה בתהליך קליטה של מאות משפחות, למרות המתיחות הביטחונית. נוסף לחיים הפסטורליים ולצמודי הקרקע במחיר של פחות מ-1.5 מיליון שקלים, היתרון הגדול של הקיבוצים הוא מערכת החינוך הקיבוצית, שנחשבת ליהלום שבכתר.
ראשית, היא פועלת כמעט כל השנה – בכל ימי חול המועד וגם בחופש הגדול. למעשה, חוץ מבימים של ערבי חג ובשבוע האחרון של אוגוסט, הילדים הולכים לגן כרגיל, וילדי בתי הספר הולכים למערכת החינוך הפרטית בתחומי הקיבוץ.
"המורים השחוקים לא ידעו להתמודד עם בעיות הקשב והריכוז של הילד, למרות שאלה היו קלות, וויתרו עליו מהר מאוד. ארבעה חודשים בלבד אחרי שעברנו לקיבוץ ממוצע הציונים טיפס, הילד החל לגלות חיבה למקצועות רבים, חיזק משמעותית את ביטחונו העצמי ושיפר את מצבו החברתי"
הורה לילד בגיל יסודי שעבר לקיבוץ
אלה גורביץ'-אהרון, יועצת חינוכית לכמה קיבוצים בישראל, מסבירה כי "החינוך בקיבוצים בנוי סביב עיקרון שנבנה לפני שנים רבות, שאומר שהקיבוץ צריך לעשות כל שלאל ידו כדי לאפשר לחברים שלו לעבוד ולספק תפוקה גבוהה של תוצר. לכן על מערכת החינוך לפעול ככל שניתן, אין זמן לחופש ולמנוחה ואסור לתת לעובדה שצריך לגדל ילדים לפגוע בתפוקת העבודה. לכן הייתה הלינה המשותפת, לכן מערכת החינוך פועלת באופן מלא לאורך כל תקופת חול המועד או החופש הגדול". עם זאת, היא מוסיפה, "ההפרטה יצרה משבר גם בתחום הזה, כיום רוב חברי הקיבוצים לא עובדים במשק או בחדר האוכל, הם עובדים מחוץ לקיבוץ. ועדיין, בכל הקיבוצים בישראל, גם באלה שעברו הפרטה מלאה, החליטו לשמור על העיקרון הזה".
יתרון נוסף להורים העובדים הוא שהגנים פועלים מהשעה שבע בבוקר ועד ארבע או ארבע וחצי. בגיל בית ספר הילדים חוזרים מבתי הספר למערכת החינוך הפרטית של הקיבוץ, שם הם נשארים עם מדריכים עד לשעה ארבע. וכיוון שמדובר במקום קטן, הם חוזרים לבד לביתם, מה שמקל על ההורים ובונה את תחושת העצמאות של הילדים.
בגנים, היחס בין אנשי הצוות לילדים גבוה יותר מאשר במערכת החינוך העירונית. בדרך כלל יש אשת צוות אחת לכל שלושה-ארבעה ילדים, ופחות מ-30 ילדים בגן. כמעט בכל יום הילדים יצאו לטיול וילכו לרפת או ללול למפגש עם חיות המשק. הם אפילו יוצאים לטייל בשדות הקיבוץ או במשרדים, במטרה להנחיל להם את ערכי העבודה.
בגילי בתי הספר הילדים שותפים לבנייה בקיבוץ, למשל טאבון קהילתי, ספסלים או סידור פינות לטובת הציבור. כך הם לומדים להכיר את הסביבה שבה הם חיים ולהנחיל ערכים של שותפות בקהילה ועצמאות. נערים בני 14 ומעלה כבר מחויבים לצאת ליום עבודה בשבוע, בגידולי השדה, ברפת או באורווה, לומדים לעבוד בצוות ומשתכרים למחייתם. שבכסף שהרוויחו הם משתמשים בהמשך ללימודי נהיגה ולטיולים כקבוצה.
ילדי הקיבוצים לומדי בבתי ספר אזוריים, שעל פי נתוני משרד החינוך נמצאים בחלק העליון של כלל המדדים לבחינת הישגים, כך שהסיכוי של מי שלומד באותם בתי ספר לסיים עם בגרות מלאה ואיכותית גבוה יותר מאשר ברוב הערים.
חינוך בלתי פורמלי שמשלים כישורי חיים והכרת הסביבה
"חינוך ילדי הקיבוץ נמצא בטופ סדר העדיפויות", אומרת גורביץ'-אהרון, "מתוך הבנה שחינוך איכותי יביא להצלחת הילדים כאנשים בוגרים ופרודוקטיביים לקיבוץ וגם למדינה. לכן, החינוך חייב להיות משולב. מה זה אומר? שיש את התכנים הממלכתיים של המדינה, של משרד החינוך, ומעבר לכך בכל הקיבוצים המערכת המקומית הבלתי פורמלית משלימה את מערכת החינוך הממלכתית בכל הקשור לכישורי חיים והכרת הסביבה החברתית והאקולוגית בדגש על איכות הסביבה. נוסף לכך, מערכת החינוך הבלתי פורמלית, בגלל שורשי העבר, אחראית גם על הקניית ערכים ומוסר עבודה גבוה. ובגלל שהחינוך כה גבוה בסדר העדיפויות, הוא זוכה לתקצוב גבוה גם בקיבוצים שנמצאים במצב כלכלי גרוע, ולכן הוא גם יקר – התושבים משלמים מאות או אלפי שקלים בזמן שבערים כמעט לא קיים תשלום במסגרת חוק חינוך חינם".
"חינוך ילדי הקיבוץ נמצא בטופ סדר העדיפויות מתוך הבנה שחינוך איכותי יביא להצלחת הילדים כאנשים בוגרים ופרודוקטיביים לקיבוץ וגם למדינה. בכל הקיבוצים המערכת המקומית הבלתי פורמלית משלימה את מערכת החינוך הממלכתית בכל הקשור לכישורי חיים והכרת הסביבה החברתית והאקולוגית בדגש על איכות הסביבה"
אלה גורביץ'-אהרון, יועצת חינוכית בקיבוצים
ואכן, כאמור ילדי הקיבוצים חוזרים מבתי הספר היישר למרכזונים בקיבוץ המחולקים לפי שכבות גיל. לכל קבוצה, הנושאת בדרך כלל שם של ציפור, חיה או מקום בארץ, יש כמה מדריכים, המשמשים מחנכים וכן אוזן קשבת לנערות ולנערים, והילדים נשארים באותן קבוצות עד הצבא. במרכזונים עובדים על החיים כקבוצה, על הדרכים לפתרון מצבים קשים ומשברים, על פיתוח מחשבתי ואישי ועל חיבור לקהילה ולסביבה. נוסף לכך מתמקדים בלמידה משמעותית – הדגש אינו הציון הסופי כי אם הדרך הנכונה ללמוד ולהתחבר לנושאים, לשמור על הריכוז ולפתור בעיות מורכבות לבד או בקבוצה.
לא הכול ורוד
לפני שאתם אורזים את המזוודות כדאי שתדעו שיש גם חסרונות. לכל קיבוץ – גם הקיבוצים הדתיים פורחים בשנים האחרונות – יש את דרך החיים שלו שהוא מנחיל גם דרך מערכת החינוך, וחשוב לבדוק מה האני מאמין של אותו קיבוץ ואם הוא מתאים לכם.
וכמו שסיפרה גורביץ'-אהרון, יש את עניין המימון – החיים בקיבוץ לא זולים וכהורים תשלמו על הילדים מאות ואף אלפי שקלים בכל חודש, סכומים שלא הייתם משלמים בעיר במסגרת של חוק חינוך חובה.