אם נבדוק את עצמנו כהורים, אנחנו מדריכים את הילדים שלנו בכל תחומי החיים: מלמדים אותם איך להתלבש, איך להתחבר עם חברים ואיך להיזהר בכביש. אבל יש תחום אחד שיכולים לעבור חיים שלמים מבלי שנדבר עליו, או שנרצה לדבר עליו איתם, והוא סקס ומיניות.

כשהעולם כולו מדבר במחשופים, ישבנים והטרדות מיניות בכותרות, איך זה שהנושא הזה הוא כזה טאבו בתוך המשפחה? "אחת הסיבות היא כי אף אחד לא דיבר אתנו על זה", מסבירה עינת נתן, מדריכת הורים, בתוכנית "חשבון משותף" של פאולה וליאון רוזנברג.. "עוד דבר שאנחנו נאלצים להתמודד הוא עם הבושה שלנו התפיסות שלנו, וזה לחלוטין תיבת פנדורה בכל בית. תוסיפו את זה שתמיד הילדים שלנו נראים לנו קטנים מדי, גם אם יש להם כבר שפם וחברה עם חוטיני".

אבל נרצה או לא, במציאות כמו שלנו, עלינו להיות מודעים שהאינפורמציה מתחילה לזרום בגיל צעיר ולקטנים שלהם אין באמת כלים להתמודד איתה. "התפקיד שלנו הוא בין היתר לגבש תוכנית בראש גם לגבי הנושא הזה", אומרת נתן אך באותה נשימה מציעה לוותר על השיחה הישירה והמיתולוגית אודות החסידה.

סקס עושים רק כשאתם רוצים ולא כשמישהו אחר

"זה מתחיל כבר מגיל צעיר שהילדים תופסים סקס כמקום מלוכלך. יש לנו תפיסה לא נקיה לגבי זה ואנחנו מעבירים אותה הלאה. גם כשאנחנו מנסים לספר על הריון למשל – רובנו לא משוחררים מספיק לדבר על זה כמו שצריך. אותו כנ"ל לגבי אוננות בגיל צעיר. רבים מאתנו לא באמת מתוודים מול הילד ומסבירים שזה נעים וגם המבוגרים עושים את זה. כל החוויה של לחיות בשלום עם הגוף שלנו ולאהוב לא זוכה לטיפול".

אז איך עושים את זה?
"הטיפול תואם גיל. אבל בעיניי, הנושא צריך להיות מדובר מהגיל הרך ולא כשהילדה בת ה-15 מסתובבת עם חולצת בטן וטייטס וכולם קוראים לה מינית. כשקיים שיח פתוח על מיניות, אפשר לדבר למשל עם אותה ילדה על הלבוש שלה ועל המשמעות של זה. כשהיא יוצאת לדוגמה למועדון ובו יש גברים מבוגרים יותר. עליה להבין מה זה אומר. אתם לא רוצים להגיע למצב שהמתבגרת תחליף בגדים במעלית ולא תדעו מזה כלום"

אז מה אומרים לילדים. הנה כמה משפטים שיכולים לעורר שיחה ולהעביר מודעות לנושא:

"סקס עושים רק שאת/ה רוצה, לא כשמישהו אחר רוצה"
"אם אתם אוהבים מישהו וקרובים אליו, החוויה הרבה יותר כדאית ושווה"
"סקס זה  נעים, וגם לומדים לעשות אותו נעים"

והכי חשוב: לדבר ללא הפסקה בכל הזדמנות גם בהומור וגם ברצינות.

ומה קורה כשהם לא משתפים פעולה אתנו?

"אז הם לא צריכים. הם לא חייבים לשתף, אבל ההורים כן והרבה לפני גיל ההתבגרות. זה תהליך וזה תלוי יחסים ופתיחות והורים צריכים לקחת בחשבון שאם הם בוחרים להיות נעדרים מהמקום הזה - יש לזה מחיר. זה יביא לכך שהילדים פחות ישתפו אותם והם יחפשו את האינפורמציה בחוץ. וכל מה שיש בחוץ הוא בהכרח בעייתי כי הוא לא מתווך. חשוב למשל לדבר עם ילד על פורנו, ולהסביר לו שלכל גבר יש גודל איבר אחר – וכך הוא לא ירגיש שהוא בעל מום מולד אם יש לו איבר קטן. או למשל ילדה בת שבע שרואה זוג מתנשק בטלוויזיה, והיא חושבת שזה מגעיל. חשוב להסביר לה שכשהיא תגדל, היא תגלה שזה נעים. לא לפחד מהשיחות האלה".

מצד שני, מסבירה נתן שלא צריך כמובן להגזים. "לא נכניס אותם לחדר המיטות שלנו. ממש לא, אם יש משהו שדוחה מתבגרים, זה לחשוב שההורים שלהם, ובכן, עושים את זה. הדיבור על זה צריך להיות דיבור של ארוחת ערב או נסיעה במכונית, דיבור כאילו אגבי. שיחה כזו היא בהכרח קשורה לפתיחות שיש במשפחה ולאפשרות שלנו להשחיל מדי פעם את המשפטים האלה, כל המשפטים האלה שאמרתי הם מאוד פשוטים להשחלה. וכמה שתתחילו יותר מוקדם, זה ייראה פחות זר ואפשר לדבר גם על הבושה יש קטע של פרטיות אינטימיות בושה אבל בוא נדבר על זה".

 "חשבון משותף"- א'-ג', 15:45