בסגר הראשון הגיע אליי לטיפול תלמיד בית ספר יסודי שאובחן על הרצף האוטיסטי. המעבר מבית הספר היסודי לחטיבה הקשה על השתלבותו במערכת ובמשך שנתיים לא הלך לבית הספר. לאחר עבודה של כמה חודשים חזר הילד ללמוד והתחיל את שנת הלימודים החדשה בהצלחה. מה יהיה כעת, בסגר השני? קיים חשש שהחזרה הביתה תיצור רגרסיה ואין לדעת מה תהיה משמעות הסגר והשפעתו על השיקום, מכיוון שהשיקום עדיין לא התייצב דין כדי שיחזיק מעמד.

זוהי דוגמא אחת מיני רבות של מצבים שמתרחשים בתקופה האחרונה. סוציאליזציה, או חיברות היא תהליך בסיסי ואף קריטי בעיצוב האישיות. ההשתלבות של ילדים בחברת בני גילם היא מיומנות חשובה בהתפתחות הילד וזאת לצד חשיבותה של אינטראקציה עם מבוגרים. יתרה מזאת, למפגש בין אנשים תפקיד חשוב מאד בהתפתחותו של הילד מבחינה רגשית, קוגניטיבית וחברתית ומשפיע באופן על המסוגלות והבטחון העצמי שלו כמו גם על מצב הרוח הכללי של הילד.

במצב של סגר ושל בידוד חברתי, ההתנסויות היומיומיות שהן כה חיוניות בהתפתחות  הילד בעצם לא מתקיימות. הסגר מקשה על ההורים לשמור על גבולות ועל חוקי הבית. ההורים נשחקים וכך גם הגבולות. ההורים שמחפשים "שקט תעשייתי" בבית נענים יותר ל"גחמות" של הילד, מה שגורם מצד אחד לאבדן של המסגרת הגדלת אי הוודאות והגברת החרדה ומצד שני אינו מאפשר פיתוח של כישורי משא ומתן של הילד בדיון על רצונותיו מול דרישות ההורים.

מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין בידוד חברתי לבריאות פסיכולוגית ולקשרים משפחתיים וחברתיים. אחד מהם, שנעשה על ידי  הפסיכולוגית ד"ר ג'ניפר א. האל-לנדה, ועל ידי פרופסור לרפואת ילדים בשם מרלה אייזנברג, חקר כ-4,700 בני נוער מתוך 31 בתי ספר ומצא קשר הדוק בין בידוד חברתי לעלייה בסימפטומים דיכאוניים, בניסיונות התאבדות ובהערכה עצמית נמוכה.

הבידוד החברתי לא מאפשר לילדים פעילויות של הפוגה ומשחק. השהייה בבית יוצרת שעמום ומתח ואלה עלולים לא אחת להוביל להתנהגות אלימה בבית בין אחים מצד אחד ומצד שני לדיכאון בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.

כיצד נתמודד עם הדרישה לבידוד חברתי מבלי ליצור נתק חברתי, ונשמור על מצב רוח טוב ותקשורת פתוחה?

  1. יש לעשות ככל האפשר על מנת לקיים אינטראקציה חברתית בתנאים האפשריים: לעודד מפגשים חברתיים בזום, לעודד ילדים למשחקי רשת, לעודד אינטראקציה בין ילדים במסגרת קפסולות שכבר קיימות.
  2. במסגרת הבית, כדאי להבנות סדר יום קבוע שדומה לסדר יום רגיל: שעת קימה, שעת ארוחת צהריים, שעת ארוחת ערב, שעת שינה.
  3. לעודד תקשורת וניהול שיח, ומשא ומתן, בין הילדים על הצרכים שלהם בתקופה זו, וגם בין הורים לילדים.
  4. כדאי לתת לילד לתכנן פעילויות במהלך היום שיגרמו לו הנאה.
  5. כדאי לסיים כל יום בכך שאנו מזכירים ומציינים את הדברים שנהנינו מהם היום.

איל ורשביאק הוא מטפל התנהגותי קוגניטיבי, מומחה לטיפול בילדים, חרדה וטראומה, ומנהל את מכון ורשביאק