הגעתי הביתה עם בן באחת בלילה. כולם היו במטבח, מתגודדים, מכונסים, כאילו מפחדים לזלוג לסלון. זוגתי ההריונית, דודה שלי ובעלה, אחותי ובעלה ואמא שלי כולם בוכים, או בהפוגה מבכי. עיניים אדומות, נפוחות משאלות ללא מענה.
אני ניגש ישר לאמא, מתעלם מכל השאר, מחבק אותה חזק. היא כבר אחרי ההלם הראשוני, אני עוד לפני. אני רוצה להראות לה שאני חזק עבורה, לזמנים הקשים שעוד לפנינו, אבל זו היא שתהיה חזקה עבורי. כיאה לפולניה יצוקה מהגוש הסובייטי.
אני שואל אותה איפה הוא, והיא אומרת בחוץ. כשאני מגיע לפתח החצר של הבית הרגליים שלי מפסיקות לעבוד בבת אחת, ואני צונח לרצפה. את שני המטרים הנוספים לגופה שלו, המכוסה בסדין לבן, אני עובר בזחילה. משאיר אחרי שובל דמעות וריר, כמו שבלול.
אני מסיר את הסדין מהפנים שלו. זה כל כך כואב שאני צורח, אבל אני חייב. אני חייב להביט בפעם האחרונה באבא, חייב להיפרד.
אני מלטף אותו ושואל "למה?". מנשק אותו על מצחו הקר ושואל "מה קרה, אבא? מה היה כל כך קשה שבחרת ללכת?". אני מתייפח ושואל "מה קרה לך, אבא?", "מי פגע בך, אבא?", "למה הלכת ככה, אבא?" ואני יודע שכל החיים שלי אני אשאל.
אני בוכה בשקט ובקול. מרחם עליו ועלי. על הבדידות והסבל שגרמו לו להתאבד. על הבדידות והסבל שהוא גזר עלי בהתאבדותו. אני קורע את החולצה שלי, אני באבל. על אבא, על חלומות שהלכו ביחד איתו, על הבת העוברית שלי שהוא לעולם לא יכיר, על הבת העוברית שלי שלעולם לא תכיר אותו, על משחקי כדורגל שלעולם לא נראה, על טיולים משותפים שלעולם לא נעשה, על ארוחות משפחתיות שלעולם לא נאכל, על שמחות משותפות שלעולם לא נשמח.
אין מספיק דמעות למלא את החלל, אין טעם בניחומים ומילים של השתתפות. אתם במילא לא תבינו, אתם גם ככה נבוכים, ממלמלים. אני מבין, תעזבו, אני בסדר.
קראתי לבת שלי על שמו, זה היה אמור להיות השם השני שלה, איילה יולי. היא הגיעה ארבעים ימים אחרי שהוא הלך. משום מה היא נורא דומה לו. משום מה אף אחד לא קורא לה איילה. קוראים לה יולי, על שם חוליו בורד, אדם שעל מפעל חייו המפואר מעיבה עננת מותו המיותר.
בארץ מתאבדים כל שנה כ-500 בני אדם. על הכביש מתו 371 בני אדם בשנה האחרונה. התקציב למניעת תאונות דרכים הוא כ-230 מיליון שקל בשנה. התקציב למלחמה באובדנות הוא 55 מיליון שקל לשלוש שנים, שהם כ-18 מיליון ש"ח בשנה. מחקרים מראים שמאמץ מכוון מצד הממשלה, יכול להפחית את המספר המתאבדים בצורה דרמטית.
בתאריך 7.9.17, יום חמישי הקרוב, תתקיים הצעדה השנתית של עמותת "בשביל החיים" במסגרת אירועי היום הבינלאומי למניעת התאבדויות. הצטרפו אלינו על מנת להעלות את המודעות לתופעה שרבים אינם תופסים ומבינים את היקפה. בעזרתכם נוכל לסייע למשפחות שחוו אירוע אובדנות ולסייע לאנשים ומשפחות רגע לפני. כפי שהצלחנו להפחית את מספר ההרוגים על הכבישים, נוכל להפחית גם את מספר המתאבדים. תנו יד למאבק באובדנות.
הרשמה לצעדה:
http://www.path-to-life.org/viewStaticPage.aspx?pageID=82&sitem=141
לתרומות לעמותת "בשביל החיים" לקראת הצעדה באתר מימונה:
https://www.mimoona.co.il/ProjectsMobile/4255
במצבי מצוקה יש מי שמקשיב:
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת - www.sahar.org
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201
עמותת "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-9640222, http://www.path-to-life.org/