"הערך העצמי של הילד יורד"
"חינוך מילולי חריף", כך מכנים החוקרים את ההתנהגות, מעלה את סיכויי הילד ללקות בדיכאון, אגרסיביות קשה ועוד בעיות רגשיות שונות. המחקר, של אוניברסיטת פיטסבורג, שהתפרסם בכתב העת המקצועי המקוון "התפתחות הילד", מזהיר שאין מדובר בדבר חריג. "ההתנהגויות שגורמות לבעיות ההתנהגותיות והרגשיות הן צעקות, קללות והשפלות, כמו לקרוא לילד עצלן או טיפש למשל. הצד השלילי של משמעת ורבלית כזו הוא שבטווח של שנתיים מתחילת המחקר יכולנו להשוות את התופעות שנגרמו לילדים, לאלה שנגרמו לילדים שנענשו בעונשים גופניים, והן לא היו שונות".
המחקר עקב אחר 976 ילדים בני 13-14 מפנסילבניה, ואחר הוריהם, במשך שנתיים, ומצא שבאופן חד משמעי חלה עליה בדיכאון והתנהגות רעה אצל ילדים שנחשפו למשמעת מילולית. במקום לתקן את המצב שבגללו נדרשו ההורים לצעקות או אמירות קשות, הם למעשה עשו נזק נוסף וגדול יותר, ויצרו התנהגויות בעייתיות וארוכות טווח. "גיל ההתבגרות זו תקופה רגישה בה ילדים מחפשים את זהותם", מסביר ראש צוות החוקרים, מינג טה וואנג. "כאשר צועקים, הערך העצמי של הילד יורד. הוא מרגיש חסר יכולות, חסר ערך וחסר תכלית. המחקר צריך לשמש כתזכורת עבור ההורים להיות יותר רגועים ושקולים".
"על ההורים לנהל את הכעסים שלהם, שבאים מתוך חוסר האונים. בעקבות צעקות, הילדים עושים דווקא, מגבירים את ההתנהגות השלילית, ואצל חלק מהילדים זו תשומת הלב היחידה שהם מקבלים. בילדים עם הפרעות קשב יש לשים לב כי הם מושכים אש מאחר שזה מעלה להם את הכימיקלים הטובים במח. הם אוהבים להתרגש, אבל הם יוצאים מהריב בתחושה נוראית. תגובה ספונטנית מתוך הרגשות תלמד את הילד רק על אובדן שליטה, איומים ומניפולציה. אנחנו לא מושלמים. אם צעקנו זה לא נורא ואיום, אבל אפשר ללמוד מזה. אנחנו רוצים שכולם ירוויחו, ובמקרה הזה, בטווח הארוך כולם מפסידים. כהורים, אנו מתווכים את המציאות ונותנים כלים לחיים. המטרה שלנו היא לא שישמעו לנו ויעשו מה שאנחנו רוצים. יש להציע לילדים אפשרויות: או שיסדרו את החדר, או שיפסידו זכויות בבית. הם יבחרו. המאמץ בחינוך כזה הוא רק בהתחלה, ומהר מאוד הילדים לומדים. זה ממש כדאי".
>> "הצלחתי, כבר חצי שנה שאני לא מרימה את הקול על הילדים"
>> ומה לסופר נני יש לומר על צעקות?