״גילינו שדחיית כיתה א׳ בשנה אחת מורידה את קשיי הריכוז הההיפראקטיביות ב-73 אחוזים בילדים בני 11״, מסביר תומס די, ראש צוות החוקרים. ״ישנן ארצות שבהן יש נטייה לדחות את גיל תחילת הלימודים, אך זהו המחקר הגדול הראשון שמביט בהשלכות שיש לנושא על מי שאנו תופסים אותו כסובל מבעיות הקשורות לבריאות הנפש, המתבטאות בבית הספר״. ובמילים אחרות, וזהירות פחות, יכול להיות שאנו מתייגים ילדים בשוגג, רק בגלל התנהגויות שהם מפגינים בכיתה המקושרות אצלנו לבעיות קשב וריכוז, ובכלל קשורות לגיל ומוכנות.
״היתרון בלחכות שנה גדול בהרבה וארוך טווח מכפי שצפינו מראש״, מודה תומס די. ״למעשה, כשמחכים שנה, כמעט מוחקים את הסיכוי שעד גיל 11 הילד יאובחן בבעיות קשב וריכוז או היפראקטיביות מעל לרמות נורמליות. עבור ההורים והרשויות, מדובר במחקר שעשוי להיות מכונן, כי הוא הולך יד ביד עם העובדה שבגילאים הגדולים יותר פחות ילדים מאובחנים בבעיות קשב וריכוז, אל מול הכמות שמאובחנים בה ילדים צעירים. הנתונים שאספו החוקרים, דרך מכון המידע הלאומי של דנמרק, נמצאו נכונים באותה המידה בבנות ובבנים.
״מדובר במידע מאוד משכנע, שתומך בנטייה של מחנכים והורים רבים להשאיר את ילדם עוד שנה בגן״, מוסיף תומס די. ״המחקר יחזק את ידיהם של אלה שילדיהם התבקשו לדחות את העליה לכיתה א׳, ויעזור למתלבטים. מובן שהיפראקטיביות וקשיי ריכוז הם רק שני אספקטים מתוך התפתחותו של ילד, ויש עוד הרבה אספקטים אחרים לבחון לפני שמחליטים״.
״העניין הוא לא גיל הכניסה לבית-ספר, המוקד חייב להיות במה שניתן בו״, אומרת פזית גלר, מורה לכיתות א׳-ב׳ ומנחת סדנאות בשיטת חינוך מואר. ״צריך שתהיה כמיהה ושמחה להגיע למקום שהוא קודם כל בית ורק אחר כך ספר. כמחנכת לגיל הרך אני מודעת לאסון שעלול להיגרם לילדים ולסביבתם כשלא נותנים מספיק את הדעת בבניית תכניות הלימודים בהתאם למערכת הקשב שלהם. כשילד מחויב לשבת במקום אחד ולמלא חוברות עבודה במשך שעות הוא ניזוק, והכיתה הופכת לסיר לחץ. גם השימוש המוגבר במסכי מחשב מציף את הילדים בגירויים של ראיה ושמיעה על חשבון שאר החושים. מניסיוני, חייבים להגביר מודעות לחשיבותו של משחק מהנה ומאתגר בכל תהליכי הלמידה, דרך חקר החיים והטבע, דמיון מודרך, שירה ופעילות תנועתית ודרמטית״.
>> מה עושה אמא כשהיא מקבלת הערה מממאמנת הכושר שלה? נעשית ויראלית כמובן