אני לא זוכרת מתי העישון הפך אצלו מעישון של סופי שבוע לעישון של כל יום. מהר מאוד זה הדרדר לעישון כל היום. באיזשהו שלב הוא פוטר מהעבודה וכבר לא עשה שום דבר אחר חוץ מלעשן ולבהות בטלוויזיה. ככה הוא העביר ימים על גבי ימים. אז נכון שזה היה מריחואנה, וזה לכאורה היה שטויות, והיום כולם רוצים להגיד שזה לא נחשב כסם, אבל לצערי הוא הפך למסומם לכל דבר. אי אפשר היה לדבר איתו על כלום, גם לא על המצב שלו. הוא בקושי אכל, הביט בנו בעיניים זגוגיות, העביר ימים שלמים בלי לעשות כלום, בלי להבדיל בין יום ללילה, ורק דאג מהיכן ייקח את השכטה הבאה.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
"תפסתי את בני בן ה-11 צופה בפורנו"
מה בני הנוער בישראל באמת יודעים על סקס?
למה הילדים שלכם מכורים לפייסבוק?
אני אמא, לא חברה מ-ג-ניבה
אני מביטה בילדה, וחושבת על הנתון שאומר כי 70,000 מבני הנוער משתמשים כיום בסמים שונים, ביניהם סמי פיצוציה ומריחואנה, ושבכל שנה שיעור המשתמשים עולה בעוד הגיל שלהם יורד. אני חושבת על המחששות בבתי הספר, על "מסיבות הטבע" שבהן משתתפים לאחרונה יותר ויותר בני נוער, והלב שלי מפרפר. הרי יש סיכוי גבוה שבאיזשהו שלב בחייה, אפילו היום או מחר, מישהו יגיד לה "מריחואנה? עזבי שטויות, זה לא סם, קחי רק שכטה", ורוב הסיכויים שאז אני בכלל לא אדע מזה. אני מבינה שעכשיו זה הזמן שלי לדבר איתה על הנושא הזה, אבל איך מתמודדים עם הדעה הרווחת שמריחואנה זה רק סמים "קלים" ובלתי מזיקים?
הנה כמה טיפים לשיחה כזו:
1. מדברים עם הילדים. קודם כל שמים את הנושא על השולחן, ולא מתחבאים. אמנם לעצום עיניים זה תמיד קל אבל אם אתם לא תדברו עם הילדים שלכם על הנושא הזה - מישהו אחר ידבר, ולא בטוח שהוא יגיד להם את הדברים הנכונים. בתחילת השיחה כדאי שקודם כל תשאלו את הילדים שלכם מה הם יודעים על הנושא, ותקשיבו.
2. אל תספרו להם על חוויות עבר רעות שחוויתם מניסיונכם. מחקר שנעשה לאחרונה בארה"ב קובע כי שיחות בין הורים לילדים בנושא שימוש בסמים עלולות לגרום או להגביר התנסות בסמים בקרב צעירים. מסתבר כי כאשר הורים משתפים את ילדיהם בחוויות עבר רעות שחוו עקב שימוש בסם כלשהו (כמו מריחואנה), הם עלולים להוביל לירידה בעמידות של ילדיהם מול סמים. לכן, הדרך הנכונה לשוחח עם הילדים על הנושא הינה לדבר עימם על הסכנות הנובעות משימוש בסמים.
3. סכנות וסיכונים. הסבירו לילדים כי שימוש בסמים קלים טומן בחובו תופעות מדאיגות רבות, החל מפגיעה בזיכרון, פגיעה בקואורדינציה, ירידה במוטיבציה, חרדות והזיות ועד התמכרות של ממש.
4. כושר עמידות מול לחץ חברתי. דברו עם הילדים על הצורך והיכולת שלהם לעמוד מול לחץ חברתי. טפחו בילד שלכם ביטחון עצמי והערכה עצמית. עודדו אותו להבין כי הוא שווה בזכות עצמו.
5. "אורות אדומים". ובכל מקרה, היו ערים לסימנים התנהגותיים המעידים על שימוש בסם, כגון אישונים מורחבים, תלונות על כאבי ראש חזקים, בכי פתאומי או לחילופין עליזות מוגזמת, הפרעות שינה וחרדות.
אני מביטה בילדה, ומחליטה לומר לה את האמת. אני יודעת שאני מסתכנת בכך שאשמע באוזניה חינוכית מדי, שמרנית מדי, אבל אין לי ספק - אני כאן בתפקיד אמא שלה, לא חברה מ-א-גניבה. "מאשימים אותם בכך שהם השתמשו בסמים קלים", אני מסבירה לה, "ויש הרבה אנשים שחושבים שאין עם זה בעיה, שזה בכלל לא ממכר, ולכן הם מעשנים מריחואנה. אבל מריחואנה היא בכל זאת סם, ולכן זה גם לא חוקי. הבעיה העיקרית היא שאתה אף פעם לא יכול לדעת אם אתה תיעצר במריחואנה או שתחליט לנסות משהו חזק יותר, לכן הדעה שלי היא שעדיף לא לנסות בכלל".
נירית צוק היא עיתונאית ועורכת "עשר פלוס" - מגזין אינטרנט להורים למתבגרים שעוסק בגיל ההתבגרות