איך עוזרים לילד להיגמל סופית מחיתולים?

בן השלוש עושה קקי רק בחיתול

שרון: מיכל שלום. אני אמא לשניים, ילד בן שלוש וחצי וילדה בת שנה וחצי. בני גמול חלקית מחיתולים בערך מגיל שנתיים וחצי. הבעיה איתו היא בקקי - הוא מנסה לשבת בשירותים, אבל לא מצליח לעשות. ברגע שאני שמה לו חיתול יוצא לו. העניין הוא שהוא מודע לכך, ומבקש שאשים לו חיתול בכדי לעשות קקי ולהוריד לו אותו כשהוא מסיים. ניסיתי את כל השיטות שאני מכירה: סיפורים, קלטות, מתנות, מסיבות פרידה, אבל כלום לא עוזר.

אציין שהיו פעמים בהם הוא עשה בשירותים, בסיר, או בישבנון, אבל תמיד הוא חוזר לחיתול. כשיש בסביבה אנשים שאינם בני משפחה הוא מתבייש בכך, ואז הוא כן מצליח. זה מייסר אותו. כאשר פניתי לרופא שלו הוא אמר לי להרפות מהילד כי מבחינתו זה המקום הבטוח שלו וכך עשיתי. הרפיתי לחלוטין בתקווה שזה יבוא ממנו, אבל זה לא קורה.

מיכל דליות: שרון, התופעה מוכרת מאד. עצתי מתחלקת לשני חלקים: 1. להודיע לילד שמהיום אף אחד (אבל אף אחד!) לא ידבר איתו יותר על נושא הקקי. תודיעי לו שהוא יחליט מתי הוא רוצה לעשות בסיר. 2. הכניסי לתוך המזון שלו סיבים (פגלקס, למשל) בלי שהוא יידע. אין להם טעם, ריח ונראות, וזה יגרום ליציאות שלו להיות הרבה יותר רכות ויהיה לו קשה להתאפק.

אסביר מדוע: בנך כבר רוצה לעשות בשירותים כמו גדול, אבל הוא התרגל לעשות בחיתול והוא גם בלחץ. הוא רוצה לשתף פעולה אבל הוא לא מסוגל. הגוף שלו כבר לא מסוגל. כדי שיוכל להיות פנוי רגשית צריך להפסיק באופן מוחלט את כל העיסוק סביב זה. לא הערות, לא מוטיבציות, לא מבטים, לא שיחות – שום דבר. אחרי כמה שבועות בהם יהיה לו שקט נפשי סביב זה, יש סיכוי שהוא עצמו יירגע ויוכל לשתף פעולה. הסיבים ירככו את הצואה שלו והיציאות שלו תהיינה מאוד קלות וללא מאמץ, ולכן יש סיכוי שהוא יסכים לשירותים. בנוסף, אני מציעה לשחק איתו הרבה בבוץ ובפלסטלינה. אנחנו יודעים שעיסוק בידיים עם חומרים כאלה מקלים על הילדים. בהצלחה.

תפסתי את בני מאונן

רעות: שלום מיכל, היום בלילה ראיתי את בני מאונן בחדרו מול סרט פורנוגרפי. אני ובעלי לא יודעים כיצד להגיב, מה לומר? אשמח לקבל ייעוץ.

מיכל דליות: רעות יקרה, איזה כיף לך: הבן שלך מתבגר. אוננות היא דבר טבעי, נכון, הכרחי ובריא מאוד. תשאלי את בעלך ואם הוא כנה איתך, הוא יודה שהוא עצמו אונן אלפי פעמים ובכל מיני מצבים. אני מציעה לעזוב את זה. זה יותר מביך מכל דבר אחר. לדעתי אין שום רע באוננות, להיפך, זה מוכיח על בגרות מינית ועל בגרות נפשית: יש לו צורך והוא פורק אותו. אין על מה לדבר או אולי מקסימום להתנצל שהפרעתם לו באמצע. ברכות.

מעליבים את בתי בגלל כתם הלידה שלה

אלין: לבתי בת ה-5 יש כתם לידה גדול על הלחי. לצערי, בזמן האחרון ילדים בסביבתה החלו לשאול מה זה ולתת לכתם תשומת לב שבתי לא הייתה רגילה אליה. איך לדעתך היא צריכה להגיב לשאלות כאלה? וכיצד עליי להסביר לה איך להתמודד עם זה בכדי שתדמיתה העצמית לא תפגע לשנים הבאות?

מיכל דליות: אלין יקרה, מכיוון שכתם הלידה "יילך" עם בתך לאורך שנים נוספות, עלייך להכין אותה להתמודדות עם ילדים "רעים" ועם תגובות עלובות. אמרי לה את האמת. הסבירי לה מה זה כתם לידה, וספרי לה איך לאחד יש עיניים חלשות והוא צריך משקפיים, ואיך אחר רזה וגבוה וקוראים לו ג'ירפה. יש אנשים שונים עם הבדלים שונים ולה יש סימן מיוחד שמבדיל אותה מכולם. זה לא ממש ינחם אותה, אבל לפחות היא תדע להתמודד עם הערות ציניות. עצתי היא לא להעביר לה מסר שהיא מסכנה ושאתם מצטערים על כך. מסר כזה יחלחל בתוכה ובסוף היא עוד עלולה להאמין שהיא לא בסדר. אומץ ותשובות נחושות שלה לילדים האחרים, יעשו את העבודה. בהצלחה.

הפעוטה לא רוצה ללכת לאביה

אורטל: אני ובעלי פרודים כבר עשרה חודשים ומתגרשים בקרוב. ילדתי הקטנה הייתה בת ארבעה חודשים כשעזבתי איתה את הבית, וכיום היא בת שנה וארבע. בכל התקופה שלא גרתי איתו ועד היום הוא מגיע פעם בשבוע למשך שעתיים כדי להיות איתה (עניין הסדרי הראיה עדיין לא נסגר סופית בצורה מסודרת). בכל פעם שהוא מגיע והיא רואה אותו מרחוק, היא מתחילה בבכי חזק וניכר אצלה אי שקט רב. זאת למרות שכשהוא מגיע אני נותנת לה את מלוא הביטחון שיהיה לה כיף ואני תמיד מחייכת כשהוא לוקח אותה מידיי או מרים אותה מהעגלה, ונפרדת ממנה לשלום בצורה רגועה ומחויכת. מדובר בתינוקת רגועה, חברותית, חייכנית, מצחיקה, אוהבת שירים וריקודים, הולכת לגן בלי שום קושי – פשוט מתוקה וחיובית. כיצד אוכל לגרום ל ללכת עם אביה בצורה רגועה ושמחה?

מיכל דליות: אורטל, יכול להיות שהיא בוכה כשהיא רואה אותו, כי היא מאד מתרגשת מבואו. אם את סומכת על אבא שלה שיטפל בה טוב, אם הוא מחזיר אותה כשהיא במצב רוח טוב – סימן שהבכי הוא לא כי רע לה. אין דרך לגרום לילד להיות רגוע ושמח. היא תהיה לבד רגועה ושמחה כאשר היא תתרגל למצב וכאשר הפרידה ממך תהיה לה יותר קלה. מה שאני מציעה זה לא לדבר על זה בכלל. לא "להכין" אותה לפני בואו של אבא שלה. כשהיא רואה אותו ומתחילה לבכות להגיד דברים ניטרליים כמו "הנה אבא המתוק בא. עוד מעט יהיה לך כיף", וזהו. לא לשכנע אותה ולא לעשות מזה עניין. הקטנה מתבגרת, הפרידה ממך קשה לה והיא צריכה לדעת שאת מלאת בטחון בחוסן שלה. אם את משדרת צער וכאב לב – זה עובר אליה. בהצלחה.

פתאום בתי לא רוצה ללמוד

שחר: שלום מיכל, אני פונה אלייך מכיוון שאני בדרך להרים ידיים. בתי בת השמונה (כיתה ג׳) מפחדת מחשבון, ובכלל, כל נושא הלימודים לא בראשה. בקיץ האחרון עברנו דירה ליישוב חדש, נאלצנו לגור בינתיים בשכירות, בבית קטן, עד שהבית שלנו יהיה מוכן. המעבר עבורה היה קשה וניכר בעיקר בעניין הלימודים. אני מרגישה שאני כל הזמן במלחמה מולה בנושא. אציין, כי בשנים הקודמות היא הייתה תלמידה טובה. היא ילדה מאוד רגישה ומאוד חשוב לה להיות מוערכת מצד המורים, ולצערי היא קיבלה מורה מאוד לא רגישה השנה ואני חוששת שזה מפריע לה, ולכן היא שוברת את הכלים. היא נכנסת פתאום להתקפי עצבים ולאנטי, ולפעמים בבקרים היא מחפשת תירוצים כדי לא ללכת לבית הספר. היא עוברת טיפול של סי.בי.טי, אך איני מרגישה שחל שיפור. עכשיו אנחנו לפני מעבר לביתנו הקבועה ושוב ישנם המון התקפים. אני חוששת שהלחץ שיש לה בבית הספר משפיע עליה לרעה. מה את ממליצה לי לעשות?

מיכל דליות: שחר יקרה, מעבר דירה ומגורים בדירה קטנה וצפופה אינם סיבה למשבר כזה גדול כמו שעוברת ביתך. הילדה בסך הכל בת שמונה, ילדה חכמה ורגישה, ואין שום סיבה שמשבר (כי זה מה שקרה בחייה) יגרום לה להפוך את עורה. יש לי הרגשה שיש עוד מה לבדוק כאן: האם תמיד היתה עקשנית, האם היא אוהבת לשלוט בבית ולקבוע, האם ההורים בלחץ/מריבות/אי שקט וכו'.
האם לכל אחת מאיתנו היתה מורה מכילה ורגישה? לא היו לנו מורות קשוחות, לא רגישות וכו'? יש פה מעבר ואני הייתי ממליצה, קודם כל, לעבור בירור התנהגותי לפני שאני מחפשת בעיות רגשיות. יש לי רושם שיש לנו כאן ילדה צעירה שמסובבת את כולם על האצבע. ילד מתוק וחכם שובר את הכלים כי הוא יודע שהוא יכול וכי זה נותן לו תחושת כוח ועוצמה. כדי לשנות את זה יש להגיב אחרת, להתנהג אחרת, לדעת איך והיכן להציב גבולות, לכן אני ממליצה לך בחום לקבל הדרכה הורית. אם ברצונך, נוכל לתת לך המלצות אם תצרי קשר עם משרדי. ובקשר לטיפול שהיא מקבלת: כל טיפול, אם לאחר שלושה חודשים אין בו התקדמות – יש להחליפו. במיוחד בילדים. בהצלחה.

>> יש לכם שאלה למיכל דליות? תעלו אותה לעמוד הפייסבוק שלה או שלחו למייל family@mako.co.il והיא תשיב לשאלות נבחרות במדור הבא.

>> במדור השאלות הקודם: האם הילדה שלי סובלת מחרדת נטישה?
לכל הטורים של מיכל דליות