לאחרונה הגיע ספר חדש אל חנויות הספרים: הַפֵיָה הָאֲמִתִּית, ספר עם איורים יפהפיים וקסומים (של המאייר רמי טל) שכתבה הסופרת מאיה גז. כריכת הספר כל כך יפה כך שאי אפשר להתעלם ממנו.
אלמה, גיבורת הספר מרגישה עד כמה אימה, שעובדת קשה כל היום, חסרה לה ולכן האם יוצרת עבורה עולם שלם שמתקיים בלילה, עולם שאותו מנהלים פיים ופיות. הילדה מעט קלולס אבל לא טיפשה, ילדה מודרנית שנסחפת אחר הסיפור הקסום שנבנה שם בבית, על פיות ששומרות עליה. אלמה יוצאת למסע בלשי ולבסוף מגלה מי היא הפיה האמיתית. הספר מספר לילדים על כוח האהבה האוניברסלית של הורה לילדו.
מאיה גז, חיה עם משפחתה בתל אביב. יש לה שני ילדים, איתמר בן עשר ואלמה בת שש וחצי, היא למדה לתואר ראשון בשפה וספרות צרפתית ומזרח אסיה ויפנית וחינוך באוניברסיטת תל אביב. גז חיה עשור בפריז, למדה בסורבון ואף כתבה עבודת דוקטורט על הסופר רומן גארי. היא מרצה על צרפת הרצאות מרתקות בנושאים מגוונים, מתלבשת כצרפתייה אמיתית וגם נראית כזו.
הספר הקודם שלך "המגדל של גוסטב", עוסק בסיפור בנייתו של מגדל אייפל. סיפור שמאד מתאים לאישיות שלך ולחיבור שלך עם צרפת. מאיפה הגיע רעיון לספר כזה על ילדה קצת חסרת ביטחון?
"היום אני ד"ר לספרות, בוגרת הסורבון בפריז ומחזיקה פאסון רציני, אבל הקריירה שלי התחילה לפני עשרים שנה בבית ספר יסודי. נכנסתי לכיתה ואמרתי: 'נעים מאוד, אני המורה'.
אחרי שסיימתי ללמוד בחוג להוראה באוניברסיטת תל אביב, עוד לפני שקיבלתי תעודה, התחלתי ללמד בבית ספר, תשע כתות עם ארבעים ילדים בכל כתה. אחד הדברים שהכי הדהימו אותי היה לגלות שהתלמידים שלי לא מאמינים בעצמם ובכוחות שנמצאים בתוכם. ילדים! לא! מאמינים! בעצמם!"
למה זה הפתיע אותך?
"כי על פניו זה לא הגיוני. איך זה יכול להיות? הלוא כל ילד נולד עם חיישן פנימי שמלווה אותו עד הבגרות, עד שמישהו מקלקל את העסק. אני הייתי ילדה כזאת. מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי את הדרך וצעדתי בה. ההורים שלי ליוו וכיוונו אבל לא הפריעו. הם חינכו ועודדו אותי לנהוג לפי שני ערכים עיקריים: נחישות והתמדה. החלטת? בצעי. התחלת? תסיימי."
אני זוכרת שסיפרת לי שכילדה סבלת מחרם. ועדיין למרות הכל הייתה לך את האמונה בעצמך? היית ילדה מלאה בביטחון?
"מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי מחרמות. הייתי ילדה שונה מאוד ובודדה. הייתי גבוהה כל כך שקראו לי 'ג'ירפה'. זה היה מעליב מאוד. הגובה שלי בודד אותי חברתית, לא היו לי חברים ובשלב מוקדם מאוד למדתי ליהנות מחברתי שלי. ניתבתי את עצמי לקרוא ספרים וליצור לי עולם שאני נהנית בתוכו. ההורים שלי עודדו אותי ואמרו לי כל הזמן לעשות רק את מה שאני אוהבת, בינינו, לצערם אני עושה את זה עד היום ואין לי עבודה 'אמיתית'. הם גם אמרו שאם אני מתחילה משהו - לסיים אותו".
איך זה בא לידי ביטוי בגיל כל כך צעיר?
"הייתי בת 12 כשהבנתי שאני רוצה להיות עיתונאית. יצרתי קשר עם יאיר לפיד (אז הוא היה עיתונאי) וביקשתי שיעזור לי. הוא אמר שאני צעירה מדיי. כעבור שנה כתבתי לו שוב ואמרתי שגדלתי והפעם הוא קיבל אותי לקורס לעיתונאים צעירים בבית אריאלה. אחרי זה התקבלתי ל'מעריב לנוער'. הייתי כ"נ (כתבת נוער) נלהבת וחרוצה. המצפן הפנימי שלי הבהיר לי שמה שאני עושה הוא נכון. לא היה נעים לשמוע 'לא'. זה אף פעם לא נעים ובכל זאת האמנתי בדרכי. עד היום אני כותבת ועורכת עיתונים... אז כנראה משהו שם הרגיש והיה נכון".
וכילדה עם ביטחון עצמי גבוה הפכת לאישה כזו?
"בניגוד לחרמות ולבידוד החברתי אותו חוויתי בארץ, בפריז אספתי חברות צרפתיות שלימדו אותי להתלבש, לאכול ולהתנהג. במסגרת עבודתי ככתבת 'גלובס' בפריז הייתה לי הזכות לראיין את בריז'יט בארדו, איב סן לורן, מארק ג'ייקובס, לואי ויטון וגם את קנזו טקדה, ולאכול במסעדות מישלן. חזרתי לארץ והקמתי משפחה ועכשיו אני אוכלת חביתות שאני מכינה לעצמי במטבח התל אביבי שלי. יש לי סדרת הרצאות בשם 'הסודות הצרפתיים' על צרפת, מנהגיה ואנשיה ובין השאר על אוכל צרפתי, נשים צרפתיות, מקומות סודיים בפריז, אופנה ועוד. יש לי גם מופע בשם 'פיאף' עם זמרת ונגן. יחד אנחנו מקימים לתחייה את השאנסונרית אדית פיאף".
כאמא את מצליחה לגדל את הילדים שלך כפי שההורים שלך גידלו אותך?
"אני מאד משתדלת. כשאני רואה שהם מפחדים לשמוע תשובה שלילית אני מזכירה להם שאת ה'לא' כבר יש להם. הבן שלי איתמר אמר לי פעם שאני מקבלת כל מה שאני רוצה כי כולם עונים לי 'כן'. זה היה כל כך מצחיק. הרי על כל 'כן' אני מקבלת מלא 'לא' וזה מעולה. דבר ראשון כי ה'לא' נותן לי דלק ודוחף אותי לנסות שוב ושוב. דבר שני, אני מתרגלת ל'לא' והוא לא כואב כמו פעם. למחרת הוא חזר מבית הספר וסיפר לי שזה גרם לו להעז לבקש לשחק עם חברים שהוא לא שיחק איתם לפני זה. חלק אמרו 'לא' אז הוא פנה לאחרים והם אמרו 'כן'! אפשר לנחש עד כמה הייתי גאה בו..."
כמי שכילדה נהנתה מביטחון עצמי וכמי שמגדלת כך גם את ילדיה, האם יש לך עצות להורים לילדים חסרי ביטחון? כיצד ניתן להעצים את ילדיהם במיוחד בתקופה הזו?
- הציעו לילד מחברת שבה יכתיב לכם בכל יום חמישה דברים טובים שקרו לו. הוא ידבר ויבחר אירועים ואתם תכתבו. כך ילמד לשלוף מהיומיום שלו חוויות נעימות שעשו לו נעים. אולי הוא ישחזר אותן מחר.
- ברגעים שבהם הילד מפחד, הציעו לו לצייר את הפחד. כך הוא ייתן לו צורה ויבטא אותו בצבע. ברגע שהפחד נמצא על הדף הוא עזב את הילד.
- קבעו דייט. הוא יכול להיות שבועי או דו-שבועי, זה לא משנה, מה שחשוב זה שהוא יהיה ביום ובשעה קבועים. זה הזמן שלכם להיות יחד (אפשר להסתפק רק בחצי שעה אבל איכותית במיוחד). מדוע? תשומת הלב והסמיכות של ההורה והילד מעניקים את הבטחון הבסיסי לו זקוק כל אדם באשר הוא.
- הילד בוחר מה עושים בדייט הזה. יכול להיות שתמצאו את הפעילות משעממת (גם אני לא מאוד מתלהבת מלשחק פורטנייט). ובכן, זבש"כם. זה הזמן להתמסר לרצונות הילד ולאפשר לו לבטא מה הוא אוהב לעשות. אולי בהזדמנות זו תכירו את הילד שלכם.
- סלולרי על מצב טיסה. בלי שיחות דחופות מהעבודה, בלי מצבי חירום. אם אתם מנתחי מוח, אתם כנראה לא במשמרת עכשיו כי אתם עם הילד שלכם. כבו את הטלפון. עדיף אפילו שתגיעו לדייט עם הילד בלי סלולרי.
- הסתכלו זה לזו בעיניים. אנשים כבר לא עושים את זה אבל אתם כן. אל תסיתו את המבט. זה הילד שלכם. הוא מתחמם באור מבטכם ומתחזק ממנו.
- ספרו לילד סיפורים מצחיקים, נעימים ומשמחים מהתקופה בה הייתם בגילו. שתפו אותו בקשיים שאתם זוכרים שהיו לכם. כולנו היינו פעם ילדים. בקשו מהילד לספר לכם חוויות שקרו לו, הקשיבו למה שעושה לו נעים ולמה שמטריד אותו. אני כותבת הקשיבו ומתכוונת להקשבה טוטאלית. גם לרווחים בין המילים. גם למה שהילד לא אומר.
- קבעו לעצמכם מילת קוד שרק שניכם יודעים את משמעותה. זה מרגיע ומחזק ילדים. מילה אחת מנחמת שקל להיאחז בה, מזכירה לילד את ההורה שבחר איתו יחד את שם הקוד. הילד יחוש שאתם מבינים אותו באיבחה.
- בשלו משהו יחד ותנו לילד לעשות קצת יותר מכם. זו יכולה להיות חביתה או עוגת קצפת עם שלוש קומות. כשהילד הופך להיות אחראי, הוא רואה שהוא מסוגל להכין לעצמו אוכל.
- רגע השינה בו האור הופך לחושך, הכל נהיה שקט ושוקעים לעולם אחר לבד - הוא רגע מפחיד. דברו עם ילדכם לפני השינה וזמנו זה את זה לחלומות אחד של השני. לפני השינה קבעו פגישה בלונה פארק, רק בחלום. בבוקר נסו להיזכר אם הצלחתם להיפגש. ספרו זו לזה את החלום.
הַפֵיָה הָאֲמִתִּית / מאיה גז, איורים: רמי טל, הוצאת סיגליות.