ספרות ילדים, בעיקר לגיל הרך, היא כלי מופלא להעברת מסרים וערכים חברתיים. פעמים רבות הורים ומורים משתמשים בסיפור או במשל כדי להעביר לילדים את המסר שאותו הם רוצים להנחיל להם. אך מה קורה כאשר ישנו בלבול? מה קורה כאשר הספר מעביר את המסר בצורה מנוגדת לחלוטין מזו הנדרשת?
אחד הנושאים החשובים ביותר שמנסים אנשי חינוך רבים להנחיל לילדים הוא קבלת השונה. מדובר במסר מורכב שיש לטפל בו בעדינות, בשנה האחרונה עלה לכותרות נושא שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך ולאו דווקא בצורה מחמיאה כשהשיא היה פרסום הסקר של החברה למתנ"סים שבו התברר כי 89% מההורים לא מעוניינים שילדם ילמד באותו חוג עם ילד בעל מוגבלות.

קראתי את הספרים הפופולאריים בתחום ובדקתי את התאמתם למסר. התוצאות איך לומר זאת בלשון המעטה, לא משהו.

מאירה ספרים על שונות (צילום:  Photo by Flash90)
ספרים על חריגות|צילום: Photo by Flash90

הפיל שרצה להיות הכי / סיפר וצייר פאול קור

פאול קור ז"ל היה צייר, מעצב, מאייר ואחד מסופרי הילדים האהובים בישראל. ספריו נמצאים כמעט בכל בית. הסיפור על הפיל שרצה להיות הכי, הפך להצגה מצליחה, סרט אנימציה ססגוני ונמצא כמעט בכל גן בישראל. הילדים אוהבים מאד את העיצוב במיוחד שלו (דפי מראה) והצבעוניות.

הסיפור בקצרה: לפיל קטנטן אחד נמאס להיות אפור כמו כל הפילים. הוא רוצה להיות אחר, שונה, צבעוני! ציפור שעוברת בסביבה מנסה לשכנע אותו לוותר על כך אך לבסוף מרחמת עליו ודואגת לצבוע אותו בשלל צבעים. הפיל מאושר! שמח! אבל ברגע שהוא חוזר לחבורת הפילים הם צוחקים עליו. אומרים לו שהוא בדיחה. הפילים כולם משפריצים עליו מים בעזרת החדק. והפיל לומד שאפור הוא הצבע של הפילים. 

מה הבעיה? 

הספר מלמד את הילדים שאסור להם להיות שונים. הם חייבים להיות כמו כולם. מי שמנסה להראות אחרת ממה שמצופה ממנו, הוא מוקיון. בכל פעם שאני קוראת את הקטע בו כולם צוחקים על הפיל הצבעוני ומעליבים אותו, אני מתפללת שאולי הפעם יהיה לספר סוף אחר. אולי הפעם אחד הפילים ייצא להגנתו ויגיד "כן! גם אני לא רוצה להיות אפור, בא לי להתקשט קצת בכחול!" או אולי שההורים שלו יגידו לו שהם מקבלים אותו כמו שהוא, עם הרצון להיות קצת שונה?" והכי נורא, שבסוף הפיל הבין שהוא חייב להיות כמו כולם, לא כי הוא באמת אוהב את הצבע האפור, אלא רק מאחר שהוא לא רוצה שיצחקו עליו. והטקס המשפיל שבו כל הפילים יחד משפריצים עליו מים? על זה בכלל לא כדאי שאכתוב את דעתי. 

ציון: נכשל ובגדול!

מאירה ספרים על שונות (צילום: יחסי ציבור)
ספרים על חריגות|צילום: יחסי ציבור

הברוזון במכוער / הנס כריסטיאן אנדרסן (עיבודים לעברית)

האגדה על הברווזון המכוער הפכה לקלסיקה. רבים מנסים ללמד ילדים על קבלת השונה באמצעות אגדה זו.
הסיפור בקצרה כפי שמופיע ברוב הגרסאות המקוצרות לילדים קטנטנים בישראל: היה היה ברווזון מכוער, כל החיות בחווה לועגות לו, אפילו האחים שלו. הברווזון בורח מהחווה ומחפש מישהו שיקבל אותו כמו שהוא. אחרי השפלות רבות הוא פוגש להקת ברבורים. הוא מפחד שגם הם ילעגו לו אך הם מקבלים אותו, מאחר שעכשיו כשהתבגר, הוא לא אפרוח מכוער, הוא הפך לברבור יפה תואר, צחור ולבן.

מה הבעיה?

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. הברווזון התקבל בקרב הברבורים רק כי הוא השתנה, כי הוא הפסיק להיות מכוער. כעת הוא ברבור יפה והכי חשוב – לבן! ומי קיבל אותו ? הברבורים ,להם הוא דומה.
האם זה המסר שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו? אם אתה שונה, כדאי שתהייה יפה, ואם אתה באמת רוצה שמישהו יקבל אותך, אז לך וחפש את האנשים שנראים בדיוק כמוך? אבל אולי כדאי להתחיל בעובדה שאנדרסן כתב את הסיפור כסאטירה נגד החברה שלא מקבלת אנשים כמו שהם. בסיפור המקורי כל קבוצה שלא מקבלת את הברווזון הופכת לנלעגת. למשל אווזי הבר שמוכנים לקבל את הברווזון המכוער בתנאי שלא יתחתן עם אחת מהאווזות שלהם. יש ביקורת גדולה על זה שהוא מתקבל על ידי הדומים לו, ובישראל בתרגומים לילדים, נשמטה הביקורת ונשאר רק המסר האומלל. תהיה יפה ולבן, וכך תוכל להתחבר בקלות לדומים לך.

ציון: נכשל

 

מאירה ספרים על שונות (צילום: יחסי ציבור)
ספרים על חריגות|צילום: יחסי ציבור

תום החתול הכחול / כתבה וציירה יפה טלרק

סיפור שמככב בהרבה פעילויות בבתי ספר ובגנים. בשנים האחרונות לא בהנחית משרד החינוך אלא כיוזמה פרטית של מורים וגננות.
הסיפור בקצרה: תום החתול נולד כחול. אף אחד לא מקבל אותו, לא ההורים שלו ובטח לא שאר החתולים. הם יורדים לחייו, עושים לו את המוות ומתעללים בו. תום עצוב ובורח לעולם המוזיקה. אבא שלו מוכן לקנות לו גיטרה, אבל המצב מחמיר, כעת צוחקים גם על השירים שלו.
תום החתול הכחול מחליט לברוח מביתו ולחפש את מקומו בעולם. הוא משאיר פתק פרידה ונעלם. אף אחד לא יודע מה קרה איתו. אחרי שנים רבות הוא חוזר לשכונה כזמר מפורסם בלהקה, כולם מאד מתלהבים ומתרשמים ממנו. הוא הוכיח להם שגם חתול כחול יכול להיות משהו גדול בעולם בניגוד לכל מה שחזו לו. כולם מאד אוהבים אותו ומקבלים אותו כזמר מפורסם.

מה הבעיה?

מצד אחד אין בעיה. החתול הכחול הדחוי זה שכולם צחקו עליו, הוכיח לכולם שהם טעו. גם מי ששונה, יכול להצליח ובגדול בחיים. הוא אכן חוזר מוצלח, הוא אפילו לא היה צריך לצבוע את גופו בצבע אחר, הוא הצליח בלי קשר לצבע הפרווה שלו. הבעיה: מה היה קורה אם החתול הכחול לא היה הופך לזמר מצליח? האם אנחנו מסוגלים לקבל את השונה רק כשהוא מפורסם ומצליח? ומה על אלו שאין להם יכולת יוצאת דופן? הם כנראה ימשיכו לסבול.

ציון: עובר

מאירה ספרים על שונות (צילום: יחסי ציבור)
ספרים על חריגות|צילום: יחסי ציבור

משהו אחר / קתרין קייב, איורים כריס רידל

אחד הספרים האהובים ביותר בתחום. הסיפור בקצרה: משהו אחר גר לבדו בלי אף חבר. הוא תמיד ניסה להשתלב ולהצטרף למשחקים של אחרים אבל כל הזמן אמרו לו: "מצטערים אתה לא משלנו. אתה לא כמונו, אתה משהו אחר." הוא ניסה להיות כמו כולם ללא הצלחה עד שהחליט להתבודד. יום אחד הוא זוכה לביקור מפתיע, ביקור של יצור שונה. היצור רוצה להיות חבר שלו. היצור אומר לו: "אתה לא רואה? אני בדיוק כמוך." השניים הפכו לחברים טובים. "וכשבא אליהם מישהו, שנראה להם באמת באמת מוזר, הם אפילו לא העלו על הדעת להגיד לו שהוא לא כמוהם או שהוא לא שייך או שהוא לא מהסוג שלהם. הם רק זזו קצת ופינו גם לו מקום."
מה הבעיה?

הספר כמעט מושלם. הילדים מזדהים מאד עם דמותו של "משהו אחר" ועם הבדידות שלו. אנחנו אמורים לכעוס על ה"דומים", אלו שלא רוצים בחברתו. הסוף אפילו טוב, ל"משהו אחר" יש חבר טוב והם החליט לא להיות כמו "האחרים" הם יקבלו את כל השונים. הדבר היחיד שצורם כאן הוא שוב העובדה שאי אפשר לערב בין העולמות. השונים מקימים חברה משלהם, אין להם חלק בעולם הרגיל. זה יפה שהם מקבלים את עצמם, אבל החברה הכללית? עדיין אכזרית, עדיין דוחה אותם ממנה והלאה. שילוב? לא בספר הזה.

ציון: כמעט טוב.

מאירה ספרים על שונות (צילום:  Photo by Flash90)
ספרים על חריגות|צילום: Photo by Flash90

ארגוס / מישל קנודסן, איורים אנדראה וסון

ספר חדש יחסית של מחברת רב המכר המופלא "אריה הספריה". הסיפור בקצרה: ילדי הכתה של סאלי התחילו לעבוד על פרויקט מדעי. כל אחד מהם קיבל ביצה. הביצה של סאלי הייתה שונה מיתר הביצים. "אל תעשי עניינים. יש ביצים שפשוט נראות אחרת". אמרה המורה, גברת הנשו, אבל מאוחר יותר במדגרה, כשהאפרוחים מתחילים לבקוע מהביצים ומהביצה של סאלי בוקע "אפרוח" מאד מוזר. שונה מכולם, לא רק במראה ובגודל אלא גם במעשים, מתחיל הבלאגן. בהתחלה כולם כולל סאלי נבהלים מהתנהגות של ה"אפרוח המוזר" אבל בעזרת המורה, הם לומדים קבלה אמתית מהי.

מה הבעיה?

אין בעיה! בעיני הספר המושלם לשילוב. ומדוע? ה"אפרוח השונה" הוא אכן שונה. הוא מתנהג בצורה שלא תואמת את ההתנהגות של יתר האפרוחים. אבל בזכות ההכוונה של המורה, הילדים מקבלים אותו כמו שהוא ואוהבים אותו כמו שהוא. ה"אפרוח השונה" לא יכול להשתנות ולא צריך להשתנות, זה לא בגנים שלו, זה לא בטבע שלו. אבל ילדי הכתה עוברים תהליך שבו הם מבינים שכדי שהשילוב יצליח, הם צריכים להבין את האופי של "האפרוח" ולהתאים את הכתה עבורו. כולם מרוויחים מההבנה הזו. הלוואי שככה יתנהלו כל השילובים בחברה.

ציון: מושלם!

מאירה ספרים על שונות (צילום: יחסי ציבור)
ספרים על חריגות|צילום: יחסי ציבור


איתמר פוגש ארנב / דוד גרוסמן, אירה אורה איל

ספר שהפך לקלאסיקה, עובד להצגות, אופרה ועוד, על הפחד מהשונה והלא מוכר. הסיפור בקצרה: איתמר אוהב חיות, את כל החיות שיש בעולם כולל החיות המפחידות. איתמר מפחד מארנבים. הוא לא יודע איך נראה ארנב כי מרוב פחד הוא לא רצה לדעת. הוא ידע שארנבים מרושעים, טורפים ילדים ונראים כמו מפלצות. יום אחד איתמר פוגש ארנב. ארנב שמפחד מילדים. הארנב בטוח שילדים מסוכנים וטורפים ארנבים. איתמר לא יודע שהוא פגש ארנב. הארנב לא יודע שהוא פגש ילד ובין השנים מתפתחת חברות אמיצה. כשמתגלה האמת, הם מבינים ששניהם פחדו סתם.

מה הבעיה?

באופן כללי אין שום בעיה. הספר גאוני ומראה מה קורה כשמפחדים מהשונה והזר בלי להכיר אותו באמת. הבעיה היחידה היא שצריך דיון אמיץ ומעמיק כדי לגרום לילדים להשליך את המשל הזה למציאות, "השונים האמתיים" אלו ש"לא מכירים אותם" שמפחידים מאד 89% מההורים שלא מוכנים שהילד שלהם ישתתף בחוג עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. (לפי הסקר של החברה למתנ"סים שפורסם לאחרונה).

ציון: מעולה!