"להיות מנהיג יכול לגרום לחלק מהילדים לא לאהוב אותי"

במשך שנים רווחה התפיסה שלהקות זאבים מתנהלות במבנה חברתי היררכי נוקשה, שבו "זאב אלפא" שולט על הלהקה באמצעות כוח ומאבקי שליטה. עם הזמן, מחקרים חדשים על זאבים בטבע הצביעו על מבנה חברתי שונה בתכלית - כזה שמבוסס על משפחתיות ושיתוף פעולה. במקום היררכיה דומיננטית, הלהקה מתפקדת כמשפחה, שבה הזכר והנקבה הבוגרים ממלאים תפקידי מנהיגות כהורים, ושאר חברי הלהקה הם צאצאיהם הפועלים יחד למען טובת הכלל.

כך גם אצל בני האדם - לא כולם שואפים להנהיג. דוגמא מובהקת היא דמותו של משה רבנו. כאשר אלוהים בחר במשה להוביל את עם ישראל הוא ניסה להימנע מהתפקיד (שמות ד', י'), הוא הרגיש שאינו מתאים. סיפורו של משה ממחיש כי ישנם שאינם מעוניינים להיות מנהיגים, בין אם מתוך צניעות, חשש מכישלון או תחושת חוסר התאמה.

בעבודתי בקליניקה במפגשים קבוצתיים ופרטניים, אני נתקלת בלא מעט ילדים המצהירים כי אינם רוצים להיות מנהיגים. כששאלתי את הילדים אם הם רואים את עצמם כמנהיגים או האם היו רוצים להיות מנהיגים, 70% מתוכם אמרו שלא היו רוצים להיות מנהיגים.

כשביקשתי מהם להסביר למה הם ענו: "להיות מנהיג יכול לגרום לחלק מהילדים לא לאהוב אותי", "כי אם אתה עושה טעות, אז האחריות היא עליך", "כולם מסתכלים עליך, על כל דבר שאתה עושה, וזה מלחיץ", "להיות מנהיג זה כאב ראש". תשובות אלו חזרו על עצמן וגרמו לי לבדוק אם אכן, בניגוד לשאיפת ההורים ובניגוד למה שאנו נוטים לחשוב, כמעט כל הילדים אינם מעוניינים להיות מנהיגים דומיננטיים בקבוצת חברים או בכיתה. כאמור, יש לכך כמה סיבות.

תחושת שייכות ושיתוף פעולה: כמעט כל הילדים חווים צורך חזק להשתייך לקבוצה ולמצוא חברים, ולא בהכרח לשאוף להנהגה. ילדים מוצאים ביטחון ושביעות רצון כאשר הם חלק מקבוצה שוויונית, שבה כל אחד תורם את חלקו. בדומה לזאבים בטבע, ילדים מחפשים יציבות וביטחון בתוך קבוצות חברתיות, ומעדיפים להימנע ממאבקי כוח שעלולים לפגוע באווירה החברית. לא מעט פעמים תחושת השייכות חשובה להם יותר משליטה או מנהיגות.

פחד מדחייה או ביקורת: מנהיגות כרוכה לעתים באחריות, מיקוד תשומת הלב וביקורת. יש ילדים שחוששים ממצב שבו הם ימצאו את עצמם במרכז הבמה, וייתכן שיידחו או שיקבלו ביקורת מחבריהם אם יכשלו בתפקיד המנהיגותי. החשש הזה גורם להם להעדיף להשתלב בקבוצה ולפעול כחלק ממנה, במקום לקחת את הסיכון והאחריות שכרוכים בהובלת הקבוצה.

חיקוי התנהגויות חברתיות: ילדים לומדים דרך חיקוי התנהגויות של מבוגרים וחברים. כאשר הם נחשפים לדמויות סמכות שמתנהלות בצורה שיתופית ולא אגרסיבית, הם נוטים לאמץ התנהגויות דומות. בסביבה שמעודדת שיתוף פעולה ולא היררכיה נוקשה, הילדים מעדיפים לפעול בקבוצה בצורה שיתופית ולא לחפש הובלה דרך כוח ושליטה.

אופי וטמפרמנט אישי: כל ילד הוא אינדיבידואל עם טמפרמנט ייחודי משלו. יש ילדים המעדיפים להיות פחות במרכז תשומת הלב, והם נמשכים יותר לפעילויות שבהן הם יכולים להיות חלק מהקבוצה בלי לבלוט או להוביל. ילדים אלו מוצאים סיפוק בהשתלבות ובתרומה מתוך תפקידים שקטים יותר.

תפקידים אחרים בקבוצה חשובים לא פחות: לא כל תפקיד בקבוצה חייב להיות מנהיגותי כדי שיהיה בעל ערך. ילדים מבינים כבר מגיל צעיר שיש עוד דרכים לתרום לקבוצה, יש מי שמכוונים את המשחק, מארגנים פעילויות, או תומכים באחרים. הילדים לומדים להעריך את התפקידים הללו, ומבינים שלא חייבים להיות מנהיג כדי להיות חלק משמעותי בקבוצה.

חשוב להבין שכהורים לעתים יש לנו רצון עז לראות את ילדינו לוקחים תפקיד של מנהיגות חברתית, אך חשוב להבין שזה לא בהכרח מה שהם מחפשים. בדיוק כפי שהזאבים בטבע בונים את חיי הלהקה שלהם על שיתוף פעולה ושייכות, כך גם ילדינו מוצאים ערך בתחושת השייכות לקבוצה ובתרומה בדרכים אחרות. עלינו לכבד את הצרכים שלהם, שמתמקדים יותר בהשתלבות ובהרגשה שהם חלק ממשהו גדול יותר, במקום ללחוץ עליהם להיות במרכז הבמה. כל ילד תורם בדרכו המיוחדת, ולפעמים התרומה החשובה ביותר היא דווקא מחוץ לעמדת המנהיגות.