חזרת החטופים היא אירוע מרגש ומורכב עבורנו ועבור ילדינו, שדורש תיווך רגיש ונבון מצדנו כהורים, תוך מתן דגש על ערכים חשובים כמו כיבוד פרטיותם של אחרים, לימוד הילדים לשמור על עצמם בתוך האירועים הקשים ועיבוד רגשותיהם החיוביים והשליליים.
אפתח במשל על נגר שגידל ציפור שיר, שיכול להוות פתיח לדיבור עם הילדים על חזרת החטופים, או רק להוות שער כניסה לנושא שבו הכתבה עוסקת.
בכפר קטן ליד יער עבות, גר נגר זקן שהתמחה בבניית קינים לציפורים. בכל אביב הייתה מגיעה ציפור יפהפייה וצבעונית שנהגה לשיר בקול נהדר, מקננת באחד הקינים שבנה, ובסוף הקיץ נודדת דרומה. הילדים חיכו לציפור היפה כל אביב ושמחו בה מאוד. אבל אביב אחד הציפור פשוט לא חזרה. הילדים בכפר התאכזבו מאוד. חלקם המציאו סיפורים מפחידים שבהם קרו דברים נוראים לציפור, חלקם כעסו על הציפור, צעקו לה וביקשו ממנה לחזור, וחלקם פשוט היו עצובים וציפו לה בשקט.
יום אחד אסף הנגר את ילדי הכפר ואמר להם: "אנחנו לא יודעים מה קרה לציפור. אולי היא רחוקה, אולי היא מתקשה לחזור, אולי היא אפילו נפצעה, אבל הדבר החשוב הוא שנשמור על הקן שלה מוכן, מרופד וחמים, ובינתיים נלמד להיות סבלניים, לא להפיץ שמועות או להפחיד את האחרים. עלינו ללמוד לשמור על עצמנו ולמצוא עיסוקים מעניינים לשעות הפנאי חוץ מלהיות עם הציפור. נוכל לקוות מעומק ליבנו שהציפור לא נפגעה ולהאמין בה שתשרוד ותחזור."
אחרי חודשים רבים של המתנה, שבה הציפור אל הקן – אך לא כפי שהייתה. כנפיה היו פצועות, שירתה השמחה הפכה לחלשה, ונראה שהיא עברה מסע קשה במיוחד. הילדים בכפר רצו מיד להתקרב, לשאול שאלות ולגעת בציפור, אך הנגר הזקן עצר בעדם ואמר:
"הציפור שלנו צריכה עכשיו שקט ורוגע. כדי להחלים, היא זקוקה למקום בטוח, למים, לאוכל ולזמן. גם אם אנחנו מאוד סקרנים או רוצים מאוד לעזור, נלמד לכבד את פרטיותה ולאפשר לה לחזור לעצמה בקצב שלה."
הילדים למדו לצפות בציפור מרחוק, לעזור בטיפול בקן שלה ולחכות בסבלנות עד שתתחזק. עם הזמן, הכנפיים שלה הבריאו, שירתה שבה להיות צלולה, והיא למדה שוב לעוף בחופשיות. הילדים הרגישו גאווה בכך שתרמו להחלמתה בלי להפריע לה.
הדגשים והערכים שנוכל לשוחח עליהם עם הילדים סביב חזרת החטופים
תרגול סבלנות והתמודדות עם חוסר ודאות
כשמדברים עם הילדים על חזרת החטופים, אפשר להסביר להם שההמתנה וההתאזרות בסבלנות הן חלק ממציאות חיינו, שכן לא תמיד דברים קורים בקצב שאנחנו רוצים ומצפים. כמו בקן שהוכן לציפור, כך גם אנחנו עושים את הטוב ביותר שאפשר: שולחים תקווה, תומכים זה בזה ובמשפחות החטופים, תורמים במידת האפשר כסף למאבק להשבתם, מתפללים ומייחלים לשובם.
הסבירו לילדים שאנחנו לא יודעים הכול, ושגם כשדברים מתקדמים, יש צורך להמתין ולראות מה בדיוק יקרה. אפשר להשתמש בדימויים כמו פרח שממתין לגשם – יש בו סבלנות ותקווה אך אין בו ידיעה ברורה מתי יגיע הגשם ואם יהיה מספיק ממנו.
אפשר להציע לילדים צעירים לכתוב מכתב או לצייר ציור לחטופים, כדי לנתב את המתח למקום יצירתי וחיובי.שיח על כיבוד פרטיות והימנעות ממציצנות
ילדים, כמו מבוגרים, חשופים לעיתים קרובות לתכנים חדשותיים שעלולים להוביל לסקרנות מציצנית או רצון לדעת ולגלות עוד ועוד. זה זמן טוב ללמד אותם על כיבוד פרטיותם של אחרים.
ניתן להסביר להם שהאנשים שחוזרים עברו משהו קשה. זה כמו מישהו שנפצע ורוצה להחלים בלי שאחרים יסתכלו עליו כל הזמן.
הציבו דוגמה אישית: הגבילו בעצמכם צפייה בחדשות חזרתיות או תכנים שאתם חווים כבעלי אופי מציצני או רכילותי מדי, והסבירו להם מדוע אתם עושים כך. דברו איתם על למה חשוב להתגבר על יצר הסקרנות הטבעי שלנו ולכבד את רצונם של אחרים בפרטיות.
דורון, רומי ואמילי. לשמור על הפרטיות שלהן, ושל כל האחרים שיח על פחדים של הילדים
המציאות הביטחונית וחזרת החטופים יכולות להציף פחדים בנוגע לביטחונם האישי של הילדים. נוכל לעזור להם לבטא את פחדיהם בצורה פתוחה בסביבה מוגנת ותומכת.
שאלו את ילדיכם שאלות פתוחות כמו: "יש משהו שמטריד או מלחיץ אותך במצב הזה?"
תנו לילדים מקום לבטא את הפחדים שלהם ואל תבטלו את החששות. עזרו להם להבין מה ניתן לעשות כדי להרגיש בטוחים יותר (לדוגמה: להקפיד על כללי בטיחות, לדבר עם מבוגר אם משהו מעורר בהם חשש, להתייעץ עם מבוגר אם הם מתלבטים אם משהו מספיק בטוח או לא). עודדו אותם לא להימנע מפעולות שהם מורגלים בהן. הסבירו להם שהימנעות רק תגביר את הפחד, בעוד שתרגול הדברים שחוששים מהם יכול להפחית פחדים. מצאו איתם דרכים בונות להתמודד עם הפחד כמו נשימות, הרפיה, פעילות גופנית, פעילות יצירתית ושיחה פתוחה.
הסבירו להם במסרים פשוטים שאתם עושים מאמצים כדי לשמור עליהם, שיש אבטחה ושמירה במקומות שונים, ספרו להם על פעילות הצבא והמשטרה כדי לשמור על האזרחים.למדו את הילדים לשמור על עצמם מחשיפה לתכנים קשים
בעידן הרשתות החברתיות, ילדים עלולים להיתקל בתכנים קשים שעלולים לערער את ביטחונם, בעיקר בימים אלה כאשר החטופים חוזרים וייתכן שיופיעו תמונות קשות, סיפורים ועדויות קשות, סרטונים לא מותאמים ועוד. הסבירו לילדים שהם יכולים לבחור עד כמה להיחשף לתכנים כאלה. הסבירו להם שישנם דברים שלנפש קשה לעכל ולקבל, וחשיפה אליהם יכולה לגרום לחלומות לא טובים, פחדים או תחושות קשות. דברו איתם על האחריות שלהם לעצור חשיפה שלהם לתכנים כאלה ולהציב לעצמם גבול אם הם נתקלים בתוכן שעלול להיות כזה. דברו איתם בפתיחות על הקונפליקט בין הסקרנות והרצון לדעת, לבין השמירה על עצמם.
צרו עם הילדים שיח פתוח בנושאים אלה. שאלו אותם מדי פעם על מה שראו או שמעו, ותנו להם הזדמנות לשתף אתכם ולעבד במידה שנחשפו לתכנים קשים.היו מוכנים לשאלות של הילדים לגבי אכזריות ורוע
נושא הרוע בעולם עלול להיות קשה להסבר לילדים, במיוחד בהקשר של מצבים ביטחוניים, מלחמות, מוות, התעללות או פגיעה. נושא זה עלול לשתק אותנו כמבוגרים, ועלינו לעבד אותו ולהסביר אותו לעצמנו לפני שנוכל להסביר אותו לילדינו.
נוכל להסביר לילדים שלא כל האנשים בעולם פועלים ממניעים טובים. לפעמים מי שעושה מעשים רעים מבטא מצוקה או קושי שחווה, או שהוא חסר מצפון ולא יכול לגייס אמפתיה וחמלה לאחרים. כל אלה לא מצדיקים כמובן פגיעה באחרים, אך יכולים להסביר מעט את המניעים.
הדגישו שמצד שני העולם מלא באנשים טובים ואכפתיים שעוזרים ותומכים. תוכלו לתת דוגמאות לכל העזרה והערבות ההדדית שהתגלו בישראל ומחוצה לה עם פרוץ המלחמה. תוכלו לספר על תקופות כמו מלחמת העולם השנייה שבהן אנשים רבים עזרו זה לזה והצילו אחרים.עזרו לילדים להתמודד עם סערת רגשות וצער על אחרים
החזרה של החטופים עשויה לעורר שמחה לצד צער על מי שלא שב או על מי ששב פצוע, או פגוע בגוף או בנפש. זהו זמן טוב לדבר על קשת הרגשות שילדיכם חווים.
עזרו לילדים לתת שם לרגשות שלהם. לזהות ולהביע רגשות כמו שמחה, כעס, אכזבה, שנאה או עצב. תנו לגיטימציה לכל רגש שעולה אצל הילדים ובו הם משתפים.
הציעו להם להביע את עצמם דרך כתיבה, ציור או תנועה כדי למצוא נתיבים בריאים לבטא את רגשותיהם.עזרו לילדים לשמור על אופטימיות ותחושת חוסן
חשוב להעביר לילדים מסר שהמציאות אמנם מורכבת, אבל יש ביכולתנו להתמודד איתה יחד. כמו הנגר הזקן והציפור, אנחנו לא יודעים מה יקרה, אבל שומרים על אמונה בטוב, עושים מה שאפשר במסגרת הנסיבות, ולומדים להכיל את כל קשת הרגשות שלנו בלי להיבהל.
ערכו איתם רשימה מה ניתן לעשות כעת כדי לעזור לאחרים או להרגיש טוב יותר.
כהורים, יש לנו הזדמנות להשתמש במצב הזה כדי ללמד את ילדינו כישורי חיים חשובים: סבלנות, כיבוד הזולת, התמודדות עם רגשות מציפים ועם חרדה, ויסות רגשי, שמירה על עצמנו ואמונה ביכולתנו להתמודד.
נוכל לשתול בהם כעת זרעים של חוסן, שמתחילים בקן קטן וחמים של תקווה לחזרתם של כל החטופים הביתה, לשיקומם בגוף ובנפש ולימים טובים יותר של חמלה ושקט לכולנו.
אסנת גרתי היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער, מחברת ספר ההורות על חיבוק וגבולות