יונתן (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת) הוא תלמיד ו' בכיתת תקשורת בחריש. לדברי אימו, רינת (שם בדוי), יונתן עובר כבר תקופה ארוכה החרגה והחרמה מצד הצוות החינוכי, שאין לו ידע וניסיון עם אוטיזם. הוא לא מגיע לבית הספר בקביעות מתחילת השנה, ונמצא כבר למעלה מחודש בבית. עד כה הוא השתלב במסגרת חינוכית רגילה מגיל גן טרום טרום חובה, תחת חוק השילוב, לאחר קבלת אבחון אוטיזם.
עוד מספרת רינת כי המצב הנוכחי מגיע אחרי אינספור ניסיונות להעביר את יונתן לבית ספר לחינוך מיוחד עם מיקוד על תקשורת. "לצערי אני עדיין לא זוכה לשיתוף פעולה מטעם הנהלת בית הספר, וכמובן אגף החינוך המיוחד בחריש. הם עסוקים במאבקי אגו וגלגול אחריות, ובינתיים הילד שלי נמצא כבר יותר מחודש בבית, ומצבו הולך ומתדרדר". עוד היא מוסיפה כי "עקב מצבת כוח האדם הנוכחית, חוסר ידע והכשרה מקצועית רלוונטית לעבודה עם ילדים אוטיסטים, כיתת התקשורת מתנהלת כיום למעשה ככיתה רגילה לכל דבר ועניין. יונתן אינו מקבל מענה חינוכי, טיפולי והתפתחותי בהתאם לצרכיו, ומצבו הולך ומתדרדר. המצב עבורו בכיתה הפך להיות בלתי נסבל. הוא עובר מסכת תיוג והחרגה והגיע למצב של סירוב מלא לתקשורת בשיתוף פעולה עם הצוות והילדים. יונתן מוגדר אוטיסט 'בתפקוד גבוה' שעובר הנמכה תפקודית בצורה חד משמעית".
מופרע, לא מחונך, בעייתי, לא נורמלי
רינת כבר פנתה לבית הספר, לעירייה, למפקחת וניסתה לפנות לכל מי שיכלה. "כל הגורמים המעורבים יודעים ומודעים, אולם המצב הולך ומחמיר. בקשות חוזרות ונשנות שלי לדבר עם יועצת בית הספר מתחילת השנה נענות בשלילה עקב 'עומסים', ואין לי תקשורת עם מנהל בית הספר. מטפלות המתי"א (מרכז תמיכה יישובי או אזורי – ר.ע) מכירות גם הן את הסיטואציה אולם חסרות אונים עקב מיעוט משאבים", ורינת נשארת חסרת אונים.
בכיתת התקשורת שבה יונתן נמצא אין השנה צוות חינוכי עם ידע וכלים לעבודה עם אוטיסטים לדבריה, "יש מחנכת מחליפה זמנית ו'פרח' הוראה, שתיהן לא מבינות אוטיזם. כתוצאה מכך, כל תגובה אוטיסטית של יונתן מתפרשת כ'לא נורמלית' והוא מכונה, במילים אלה ממש - מופרע, לא מחונך, בעייתי, לא נורמלי. רוב הזמן מוציאים אותו מהכיתה או שהוא מבקש לצאת בעצמו כי לא מוצא את עצמו, כך שהוא מבלה את רוב היום בשיטוטים ברחבי בית הספר ובשיחות עם אנשים שעוברים ברחוב".
כמה זמן הבעיה קיימת?
"הבעיה קיימת מתחילת השנה, כי מחנכת הכיתה יצאה לחופשת לידה והמחנכת הזמנית חסרת ידע ולצערי פוגעת בילד. כולם יודעים ומתעלמים - המנהל מתעלם, היועצת מתעלמת, מטפלות המתי"א מודעות אבל חסרות כלים. הוא נמצא כל יום בבית, במצב רגשי לא טוב. אני רואה הנמכה תפקודית אוטיסטית ברורה".
יחד עם זאת ולמרות הקושי של יונתן בבית, רינת אומרת: "אני מסכימה איתו, הכיתה לא מתאימה לו במצבו הרגשי הנוכחי והמצב בלתי נסבל. אני רוצה שיונתן יזכה לקבל את המסגרת החינוכית המתאימה לו ביותר, אך עיריית חריש מסרבת לשחרר את הילד לטובת לימודים בעיר אחרת, גדולה יותר. הוא לא צריך להמשיך לשבת בבית. אני חוששת שלכולם יש יותר מדי זמן למשחקי אגו על הגב שלו. אנחנו עובדים והמציאות הזאת מורכבת מאוד. אני מרגישה שאני מאבדת את הילד ואני לא יודעת מה לעשות".
מעיריית חריש נמסר בתגובה: "לא נוכל להתייחס למידע הנוגע לילד מטעמי חסיון הפרט. ככלל, בית הספר ואגף החינוך בעירייה רואים בראש ובראשונה את טובתו של התלמיד. באופן כללי נדגיש שלאורך כל הדרך מתקיים קשר שוטף בין הצוות החינוכי לאם. לפני שבועיים האם פנתה לראשונה למחלקת החינוך המיוחד בבקשה לקבל דוח חינוכי עקב רצונה לבקש העברה לבית ספר אחר, ומאז יום שני מתקיימת בדיקה בין הפיקוח למחלקה ברשות. בניגוד לנטען, לא היו פניות קודמות למחלקה בנושא זה. מרגע הפנייה נעשתה פעולה מיידית, וכבר התקיימה פגישה בבית הספר בהשתתפות ההורים, היועצת החינוכית, מומחית תחום תקשורת מצוות המתי"א ומנהל בית הספר וכעת נעשות הבדיקות הנדרשות על מנת לבדוק מהו המענה המתאים והאפשרי למצבו של התלמיד.
"בכל מקרה ובניגוד לנאמר, הכיתה שבה לומד כיום התלמיד מתפקדת ככיתת תקשורת מלאה ודיפרנציאלית לכל דבר ועניין ומלווה על ידי גורמי המקצוע של משרד החינוך והרשות. בית הספר מתמחה בתחום כיתות תקשורת בתוך בית ספר רגיל, ובאופן יוצא דופן וכאמירה ערכית וחינוכית בחר להרחיב את התחום עד לכדי חמש כיתות תקשורת בגילים שונים בתוך בית הספר. עיריית חריש מחזקת את ידי בית הספר על מדיניותו זו, ואף פעלה לצייד ולאבזר את כיתות התקשרות האלה ככל הנדרש".