עם פתיחת שנת הלימודים הקרובה, עומדים חלק גדול מהילדים ובני נוער בפני שינוי משמעותי - מעבר למסגרת לימודית חדשה, בין אם מדובר במעבר מבית ספר יסודי לחטיבת ביניים, מתיכון למוסד על-תיכוני, או מעבר למסגרת עם צרכים מיוחדים. השנה יש גם ילדים ובני נוער שפונו מהאזורים הצפוניים והדרומיים, מה שמוסיף למורכבות הרגשית שלהם.

ילדים ובני נוער אלו חווים לא רק את הלחץ והחרדה הטבעיים, אלא גם את התחושות המורכבות שנובעות מהטראומה של עזיבת הבית. פינוי מהבית, במיוחד כתוצאה מסכנה של מלחמה, עלול לגרום לתחושות עמוקות של חוסר יציבות וביטחון.

הבית הוא המקום שבו הילדים ובני הנוער מרגישים מוגנים, והוא מרכז חייהם. כאשר הם נאלצים לעזוב את המקום הזה, הם עלולים לחוות תחושות של בלבול, פחד ואפילו תחושת בגידה. המעבר לסביבה חדשה ולא מוכרת, לצד ההתמודדות עם הזיכרונות מהאירועים שהובילו לפינוי, מגדילים את תחושת הלחץ והחרדה.

התחושות האלו יכולות לבוא לידי ביטוי בקשיים בשינה, בחוסר ריכוז, בהסתגרות, וכן בקשיים להסתגל לסביבה חדשה – אם זה בבית הספר החדש, בשכונה החדשה, או עם חברים חדשים. ילדים ונוער במצב כזה זקוקים לתמיכה רגשית מוגברת, לתחושת שייכות ולדמויות יציבות שיכולות להוות עבורם עוגן בתוך הסערה הרגשית שהם חווים.

ילדים ובני נוער, בין אם הם מפונים ובין אם הם "רק" עוברים שינויים במסגרת החינוכית יכולים להרגיש לחץ. השינוי הפיזי בסביבה, האינטראקציה עם ילדים ומורים חדשים, והציפיות שהילדים מציבים לעצמם או שמציבים להם הוריהם ומוריהם יכולים ליצור אצל הילד תחושות של בדידות וחרדה, לכן חשוב שההורים יתקשרו עם המורים, יעריכו את מצבם הלימודי של ילדיהם, וידריכו אותם כיצד להתמודד עם הלחץ הנובע מציפיות אלו. עבור ילדים שפונו מאזורי לחימה, נוספת גם טראומה ופערים בתקשורת עם הסביבה החדשה, כמו גם הבדלי מנטליות או מעמד סוציו-אקונומי שעלולים להחמיר את תחושת הזרות.

אחד החששות העיקריים של ילדים במעבר למסגרת חדשה הוא הפחד מפני הצקה או בריונות. הילדים והנוער מתמודדים עם לחצים חברתיים, במיוחד כאשר הם צריכים להשתלב בחברה חדשה. לחץ חברתי עלול לגרום לילדים לחוש דחייה או אי שייכות, ולכן חשוב שההורים יעניקו להם כלים לבניית ביטחון עצמי, יזכירו להם את חוזקותיהם, וידריכו אותם כיצד לבחור חברים שמעריכים אותם כפי שהם.

אז איך אפשר לעזור לילדים ולהכין אותם למסגרת הלימודית החדשה? הנה כמה טיפים להורים כיצד לעשות זאת:

  1. שיחות מקדימות: שוחחו עם ילדכם על המעבר הצפוי, הסבירו מה צפוי לו במסגרת החדשה, ודאגו לענות על שאלותיו.
  2. סיור בבית הספר החדש: אם אפשרי, בקרו יחד עם ילדכם בבית הספר החדש לפני תחילת שנת הלימודים, הכירו לו את המבנה, הכיתות והאזור הסובב.
  3. מפגשים עם חברים פוטנציאליים: נסו לארגן מפגש עם ילדים נוספים שילמדו באותה מסגרת. כך יוכל ילדכם להכיר את חבריו לכיתה ולהרגיש נוח יותר ביום הראשון ללימודים.
  4. שגרת בוקר מראש: התחילו לקבוע שגרת בוקר מסודרת לפחות שבוע לפני תחילת הלימודים, כדי שילדכם יתרגל לקום בזמן ולהתארגן בשקט נפשי.
  5. תיאום צפיות: שוחחו עם ילדכם על הציפיות מהשנה החדשה, כולל מטרות אישיות ולימודיות, וציינו את היתרונות שיכולים להתרחש כתוצאה מהמעבר.
  6. תרגול דרכי התמודדות עם מצבי לחץ: שוחחו על טכניקות להרגעת לחצים, כמו נשימות עמוקות, דמיון מודרך או משחקים מרגיעים, ותרגלו אותם יחד. לילדים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז הייתי ממליץ אפילו להביא לבית הספר כדור פיזיו קטן כדי להגביר את הריכוז, במיוחד אצל אלו עם הפרעת קשב, שבהם התנועתיות היא פעולה אוטומטית. לכן מומלץ להציע לידיים חפץ תחושתי שמספק עיסוק בלי לדרוש ריכוז, כך שהראש יישאר פנוי ללמידה.
  7. תכנון לוחות זמנים: יחד עם ילדכם, תכננו את לוח הזמנים השבועי שלו, כולל שעות לימודים, זמן מנוחה, פעילות חברתית ותחביבים.
  8. קריאה משותפת: קראו יחד עם ילדכם ספרים בנושא מעבר לבית ספר חדש או התמודדות עם שינויים. ספרים כאלה יכולים לספק דוגמאות מהחיים ולהקל על התחושות הקשות.
  9. הכנה רגשית וקבלה: הכירו בכך שהמעבר עשוי להיות קשה ותנו לילדכם להבין שזה בסדר להרגיש את כל מה שהוא מרגיש. תנו לו תחושת ביטחון בכך שאתם תומכים בו בכל שלב ואל תבטלו את הרגשתו באמרות כמו: "שטויות", "אל תהיה כזה פחדן", "אתה לא שונה מכולם".
  10. קביעת מפגשים עם הצוות החינוכי: נסו לקבוע פגישה עם המורים או היועצים בבית הספר החדש לפני תחילת השנה, כך שהילד יוכל להכיר את הדמויות המרכזיות שיילוו אותו במהלך השנה.

    כדי להתמודד עם האתגרים שהוזכרו, על ההורים להיות מעורבים באופן פעיל בתהליך המעבר של ילדיהם למסגרת החדשה. עליהם להיות ערניים לסימני מצוקה נפשית כגון שינויים במצב הרוח, הסתגרות, ירידה בהישגים הלימודיים, או שינויים בתיאבון ובשינה. כאשר מזהים סימנים אלו, יש לפנות לאיש מקצוע מתאים כגון יועץ חינוכי, פסיכולוג, או פסיכיאטר. בנוסף, עבור הורים שעד כה דחו או היו בספק אם לילדם יש הפרעות קשב, דיסלקציה או בעיות ויסות חושי, זה אף פעם לא מאוחר לגשת לאבחונים שיעזרו לשפר את איכות חיי הילד ולהקל על תפקודו ברמה הלימודים והחברתית. חשוב לשוחח עם הילד על הפחדים והחששות שהוא חווה, ולהציע לו טכניקות לניהול לחצים כמו מדיטציה, נשימות עמוקות ופעילות גופנית.

במקרה של ילדים שפונו מבתיהם בעקבות לחימה, חשוב לתת להם מקום לדבר על תחושותיהם, על החרדות שהם חווים, ולעודד אותם להיפתח בפני מבוגר שהם סומכים עליו - הורה, מורה, או מטפל מקצועי. כמו כן, חשוב לשמור על שגרה ככל האפשר, כדי לתת לילד תחושת יציבות וביטחון.

 

הכותב הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל המרכז הרפואי MindMe