"אני לא אוהבת את הגוף שלי. הייתי רוצה להיות יותר גבוהה ודקה. גם את השיער שלי אני שונאת, הוא נפוח ומגעיל, והאף שלי ארוך ובולט מדי בתוך הפנים". "אני מרגיש מכוער ושונה. כשאני נכנס לחדר נדמה לי שכולם מסתכלים עליי ואומרים לעצמם שאני מכוער ומוזר ושכדאי להם להתרחק ממני. אני בטוח שבגלל זה אין לי חברים". "אני מסתכלת על החברות שלי וחושבת לעצמי כמה זה לא פייר שאני כל כך מכוערת והן כל כך מושלמות ויפות. לא בא לי ללכת איתן למסיבות ולים כי אני כל הזמן מרגישה פחות יפה מהן ונדמה לי שכולם אומרים: 'מה הן עושות איתה? היא ממש לא נראית טוב'". נשמע מוכר?
הקיץ כבר כאן, ואיתו החופש הגדול שהילדים מצפים לו כל כך. החופש הגדול מביא איתו, מלבד מנוחה בילוי והנאה, גם לא מעט התמודדויות רגשיות וחברתיות עבור ילדים ובני נוער. כיוון שבחופש הילדים נפגשים יותר, מבלים ביחד והולכים לעתים לטיולים, לים ולבריכה, הדימוי העצמי, ובפרט דימוי הגוף, הופך לפרמטר משמעותי ביכולתם של ילדים ובני נוער להשתלב בפעילויות פנאי, לבלות וליהנות עם בני גילם.
מהו בעצם דימוי גוף שלילי?
דימוי גוף שלילי הוא אחד הנושאים הנפוצים שעולים בטיפול פסיכולוגי בבני נוער. לא מעט מהם אינם מרגישים בנוח עם גופם, ומדווחים על חשיבה אובססיבית וטורדנית המתמקדת בפגמים שהם מוצאים בגופם או בדברים שהיו רוצים לתקן במראה החיצוני שלהם. כפסיכולוגית שעובדת עם בני נוער אני עדה לעיסוק של בני נוער בחשיבה שלילית הקשורה למראם החיצוני, וכן לקשיים רגשיים ותפקודיים שנובעים מכך.
בגיל ההתבגרות העיסוק במראה החיצוני הוא בסך הכל נורמטיבי ונובע פעמים רבות מגיבוש הזהות, מהצורך בהשתייכות, ומהתרבות שאותה בני הנוער צורכים במדיה וברשתות החברתיות המקדשת את המראה החיצוני, ומראה סטנדרטים לא ריאליים למה נחשב יפה, ראוי ומקובל.
עם זאת, אצל מספר לא מבוטל של בני נוער העיסוק המוגזם במראה החיצוני, ודימוי הגוף השלילי שבא איתו פוגעים במצב הרוח, מקצינים תופעות כמו חרדה חברתית, הימנעות והסתגרות, מגבירים את הנטייה לחשיבה כפייתית וטורדנית, ומפריעים לבני הנוער להיות פנויים לעשייה משמעותית והתפתחות פנימית בתחומי הפנאי והלימודים וכן לפיתוח וטיפוח קשרים חברתיים עם בני גילם.
אם נביט רגע בעולמם של בני הנוער נוכל בקלות להבחין עד כמה הם מוקפים בנורמות שיכולות להקשות עליהם לקבל את עצמם כמו שהם, לאהוב את אישיותם ואת המראה שלהם, ולהתמקד יותר בעשייה מהנה והתפתחות ופחות במראה החיצוני. במשחקי המחשב בני הנוער פוגשים דמויות עם מבנה גוף מרשים שרירי ואתלטי, שלא קיים במציאות. הגיבורים בסדרות שהם רואים שזופים יפים ורזים, פניהם חלקות בלי אף חצ'קון, והם כלל לא נראים כמו הטינאייג'ר הממוצע. חלק גדול מבני הנוער שמים פילטרים על תמונותיהם באינסטגרם כדי להראות מדהימים ולהסתיר את ה"פגמים" בגופם, עד שהם כלל לא נראים שם כמו עצמם.
לא מעט בני נוער מחוברים תדיר לשעוני כושר שמודדים כל הזמן כמה צעדים עשו ואם עמדו ביעדים, וברשתות החברתיות הם מנסים להשיג תגובות ולייקים מאנשים שהם כלל לא מכירים ולקבל מהם אישור להיותם ראויים ושווים. בתוך מציאות כזאת קשה מאוד לבני נוער, שגם כך מתמודדים עם אתגרי גיל ההתבגרות, לקבל ולאהוב את עצמם כמו שהם, והם חשים אכזבה תמידית מעצמם ורצון להיות מושלמים ויפים יותר.
מי הם הילדים ובני הנוער שפגיעים יותר לפיתוח דימוי גוף שלילי?
בנות נוטות יותר מבנים לסבול מדימוי גוף שלילי. הסיבה לכך עשויה להיות נורמות חברתיות נוקשות יותר לגבי נשים, וסלחנות רבה יותר או פחות ביקורת כלפי גברים, לחץ חברתי המופעל על בנות להיראות "מושלמות", עדינות ויפות, וכן תכנים המוצגים בתקשורת, שמעודדים מראה ספציפי אצל נשים, ומציגים אותו כיפה וראוי יותר מסגנונות ומראות אחרים (מראה גוף רזה, שיער ארוך, תווי פנים עדינים וכד'). חשוב לדעת כי במקרים קיצוניים דימוי גוף שלילי יכול להוביל להפרעות קשות יותר כמו חרדה, דיכאון או הפרעות אכילה.
אוכלוסייה נוספת שפגיעה לדימוי גוף שלילי היא בני נוער שהציקו להם או ביקרו אותם על רקע המראה החיצוני שלהם, וכן בני נוער המאופיינים באופן כללי בביטחון עצמי נמוך או סובלים מקשיים אישיים, לימודיים ומשפחתיים בחייהם.
מהי השפעת ההורים על דימוי גוף שלילי של ילדיהם?
להורים יש השפעה משמעותית על התפתחות דימוי הגוף של ילדיהם. ילדים לומדים הרבה מאופן ההתייחסות של ההורים למראה החיצוני שלהם ולזה של אחרים. הורים שמדברים באופן שלילי על גופם וביקורתיים כלפי עצמם, שמתעסקים ברצון לרזות או בדיאטות שונות באופן אובססיבי, או שמבקרים את מראה ילדיהם או את המראה של האחרים בסביבתם, עלולים לגרום לילדיהם לפתח דימוי גוף שלילי.
לעומת זאת, הורים שמקבלים את עצמם ואת ילדיהם, שמעודדים אורח חיים בריא וגמיש, ומדגישים את חשיבות העולם הפנימי, וההשקעה בתחביבים ובעיסוקים מפתחים ומעשירים יכולים לסייע לילדיהם לפתח דימוי גוף חיובי ובריא.
איך עוזרים לילדים עם דימוי גוף שלילי לפתח דימוי חיובי יותר? יש המון קלישאות בנושא המראה החיצוני שאנחנו נוהגים לומר לילדינו כמו: יותר חשוב האופי, חשוב להתמקד בתחביבים ולימודים ולא רק באיך נראים, רק לך זה נראה שאת מכוערת אבל זאת לא המציאות, או - מה שחשוב זה לא המראה אלא מה שאתם משדרים. בפועל- קשה מאוד לשכנע נער או נערה שעסוקים באופן אובססיבי במראה החיצוני שלהם לראות אפשרויות אחרות של הסתכלות על המציאות, והאמירות או העצות שאנחנו נותנים להם נשארות לעיתים ריקות מתוכן ולא מצליחות להשפיע עליהם.
עם זאת, יש כמה דברים שנוכל לעשות כהורים שיוכלו לתרום לתהליך חיובי והדרגתי לשיפור דימוי הגוף אצל ילדינו:
יצירת תקשורת פתוחה וחיובית בבית: יצירת תקשורת הכוללת התעניינות בעולמם של הילדים, עידוד לשיתוף בחייהם, מתן חיזוקים חיוביים והתפעלות, בילוי זמן משותף, וכן הימנעות מחודרנות וביקורת. אקלים חיובי ומעצים בבית יכול לסייע לילדים לחוש טוב יותר עם עצמם, לקבל את עצמם על החסרונות והיתרונות, מה שיסייע להם גם בנושא של פיתוח דימוי גוף חיובי.
עידוד לפיתוח הכישורים האישיים: ניתן לעזור לילדים למצוא תחומים שמעניינים אותם ושהם מרגישים בהם מסוגלות עצמית, ולעזור להם לטפח אותם. ככל שהילדים יבנו לעצמם עולמות תוכן מרתקים שבהם יחוו חוויות טובות, הצלחות, סקרנות ועניין כך יפחת העיסוק שלהם במראה החיצוני כעיסוק בלעדי ואובססיבי.
מודל חיובי ובריא של ההורים: ככל שהילדים יראו שהוריהם מתייחסים לגופם באהבה וכבוד, לא מבקרים את המראה החיצוני של עצמם או של אחרים, שומרים על בריאותם באופן מסתגל וגמיש, ומקבלים את עצמם, כך יגדל הסיכוי שיפתחו דימוי גוף בריא ותקין.
מתן כלים לילדים לניהול לחץ חברתי ולצריכה ביקורתית של המדיה: חשוב שכהורים נשוחח עם ילדינו על לחצים חברתיים שמופעלים עליהם ואיך להתמודד עימם, על אפשרויות שונות לתגובה ופעולה בסיטואציות שונות. חשוב שנלמדם לצרוך ולהשתתף במדיה החברתית באופן ביקורתי שמבין את המניפולציות החזותיות שנעשות שם (עריכה ופילטרים), את היתרונות והחסרונות שיש בצריכת המדיה החברתית, ואת האופן הלא מציאותי שבו מוצגים שם אנשים - כל זאת כדי שיוכלו בהדרגה להשתחרר מהציפיות הלא הגיוניות לשלמות במראה החיצוני.