בכל פעם שאנו שומעים על מקרה של תקיפה מינית, מתעוררת שוב השאלה המשפילה: "מה היא לבשה?". השאלה המופנית אל הקורבן בקביעות על ידי חלקים נכבדים מהציבור, היא לא רק לא רלוונטית, אלא גם מזיקה ומטילה את האשמה במקום הלא נכון. האמת הבלתי נעימה מבחינתי היא שכל מה שאדם יחליט ללבוש אינו קשור כלל לשאלה אם יותקף מינית או לא. התוקף, ולא הקורבן, הוא היחיד האחראי למעשיו.

השבוע אנחנו מציינים את שבוע המוגנות ומניעת פגיעה מינית בילדים ובני נוער. בבלגיה נערכת תערוכה קשה מאוד לצפייה, המציגה בגדים של קורבנות תקיפה מינית לצד סיפוריהן וסיפוריהם. התערוכה חושפת את האמת הקשה: תקיפה מינית יכולה לקרות לכל אחד, בכל גיל, ובכל לבוש. ילדה בת ארבע, אישה בשירות צבאי, נערה צנועה במגזר הערבי - כולן נפלו קורבן לאותה תופעה מזעזעת.

המסר ברור: התוקף אינו בוחר את קורבנותיו על פי לבושן. הוא מחפש שליטה, כוח, והגשמת דחפים אפלים. חברה שלמה מטילה את האשמה על הקורבן, מלמדת נשים להסתיר את גופן, לפחד, ולהאשים את עצמן. רק שהאחריות מוטלת על התוקף, על החברה שתומכת בהתנהגות זו, ועל המערכת שלא מספקת הגנה מספקת לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

הדר פרידריך  (צילום: אלבום פרטי)
הדר פרידריך|צילום: אלבום פרטי

הדבר אינו פוסח גם על המגזר הערבי, שם נוהגות הבנות להתלבש בצורה צנועה. כך רובה, ילדה צעירה מהעיר טירה, הותקפה על ידי חברי המשפחה כשהיא רק בת 12. זה היה אונס קבוצתי ואכזרי. לרובה לא עזרו בגדיה הצנועים. היא היתה ילדה תמימה שהותקפה באכזריות, והיא דוגמה קשה במיוחד. הסיפור שלה מוכיח שגם בתוך הקהילות הסגורות ביותר יש את תופעת ההטרדה והתקיפה המינית, והקורבנות ממשיכים וממשיכות לשלם מחיר כבד.

עלינו לחנך את החברה כולה להכיר בהסכמה כבסיס לכל אינטראקציה מינית, וללמד את הדור הצעיר על חשיבות השוויון והכבוד ההדדי. עלינו לדרוש מערכת משפטית שתעניש את התוקפים ותספק תמיכה לנפגעים. עלינו לבנות חברה שבה כל אחד ואחת ירגישו בטוחים ובטוחות.

השאלה "מה היא לבשה" היא שאלה שגויה ומטעה. השאלה הנכונה היא: "מי הוא התוקף?". רק כאשר נענה על השאלה הזו בצורה ישירה ונחושה, נוכל להתחיל לבנות עולם בטוח יותר עבור כולנו.

הכותבת היא תלמידה בכיתה י בתיכון מקיף א' בבאר שבע