גלית (58) (שם בדוי), זוכרת עד היום את הרגע ההוא לפני שלוש וחצי שנים, שבו ילדת האומנה הראשונה הגיעה לביתה: "היא הייתה בת שנה וחצי, רזה ופרועה, הגיעה יחפה ולבושה בחולצה שגדולה עליה בכמה מידות, וכשהיא נכנסה אלינו הביתה, הרגשנו חץ של אהבה שנכנס לנו ללב. באותה שנייה הבנו שהבחירה להיות משפחת אומנת חירום נכונה לנו כי התעורר בנו רגש חזק ורצון להגן עליה. היא הייתה אצלנו חצי שנה עד שעברה למשפחת אומנה מקסימה שאנחנו בקשר איתה עד היום (אבל לא ישירות עם הילדה) והם מעדכנים אותנו על אירועים בחייה ועל ההתקדמות שלה".

גלית ובן זוגה הם משפחת אומנת חירום שמהווה משפחה זמנית הקולטת ילדים עד שנמצאת להם משפחת אומנה קבועה או עד שהם חוזרים להוריהם הביולוגיים. גלית היא אימא לשלושה ילדים (35,33,28) וסבתא לעשרה נכדים. "יש לי בן שחזר בתשובה, גר במאה שערים ויש לו 6 ילדים, ארבעת הנכדים שגרים בשרון שותפים לדרך שלנו עם האומנה".

"ילדים מגיעים אלינו בהתראה של חצי שעה-שעה"

הכול התחיל לפני מספר שנים. גלית הייתה אז מנהלת סניף בנק ובאחד הימים נכנס בחור לפתוח תוכנית חיסכון לילד שלא היה רשום אצלו בספח של תעודת הזהות. כשגלית ביררה לעומק ושאלה לפשר הדבר הוא סיפר על המשפחתון של "אור שלום". "המפגש הזה שם על השולחן משהו שלא ידעתי שקיים והרגשתי צורך לתרום, אני ועובדי הסניף התחלנו להתנדב ב'אור שלום', היינו קונים מתנות לילדים שיש להם יום הולדת, אופים להם עוגות, עורכים מסיבות פורים, כל אחד תרם את חלקו, זה נכנס לי ללב והרגשתי שזה בוער בעצמותיי, לא רציתי יותר לקרוא כתבה על עוד ילד ולדפדף הלאה, רציתי ממש לעזור", היא מספרת.

בגיל 53 גלית החליטה לפרוש לפנסיה מוקדמת. "רציתי להספיק לעשות עוד דברים בחיים, לנפש, וידעתי שאם אני רוצה להיות משפחת אומנה אני צריכה לצאת לפני גיל 55 כי יש מגבלה על גיל של הורים במשפחות אומנה. עברנו שנה שלמה של מבדקים באור שלום כדי לבדוק את ההתאמה שלנו להיות משפחת קלט, ובשנה הזו נסענו לחו"ל לארה"ב, מקסיקו ותאילנד, ואחרי שנה התחלנו להיות משפחת אומנה. כמשפחת אומנת חירום אנחנו יכולים לקלוט ילדים בגיל 0-6 שיכולים להגיע אלינו בהתראה של חצי שעה-שעה, לרוב אלו ילדים שעברו הזנחה או התעללות והם מגיעים במצב טראומטי. יש לנו בבית את כל הציוד שמתאים לכל גיל ולכל מגדר. כשהם נכנסים הביתה אנחנו מכינים להם משחקים וממתקים כדי שהכניסה לכאן תהיה להם נעימה".  

למה בחרתם להיות משפחת אומנת חירום (זמנית)?

"ראשית כי כך נוכל לעזור להרבה ילדים. אמנם יש את קשיי הפרידה, אבל אנחנו מקבלים לכאן ילדים שמגיעים במצב הכי קשה ויוצאים מכאן פורחים, מחוזקים ומוכנים לדרך. אנחנו יכולים לקבל עד חמישה ילדים במקביל. מייד אחרי שהגיעה הילדה הראשונה, הגיעו שני אחים ותינוקת שהגיעה ישר מבית החולים עם חבלות בראש, אחרי שפגעו בה. אחד משני האחים שהגיעו הספיק לעבור 4 בתים עד שהגיע לכאן, הוא היה כבר בן 4 אבל לא דיבר, רק נהם וירק וכעס על כל העולם, הוא היה מקרב את הראש לצלחת ואוכל בלי ידיים, בהתחלה אף אחד מהילדים בגן לא רצה לשחק אתו, אבל הילד הזה הפך לסיפור ההצלחה הכי גדול שלנו. הוא היה אצלנו שנה וחודשיים, ובזכות ההשקעה והאהבה גם של הגננת בגן, הוא הפך להיות הילד האהוב על הילדים בגן. יש גן עירייה סמוך אלינו עם גננת מקסימה שמכילה את כל הסיטואציות הקשות האלה, ויודעת לתווך בינם לבין שאר הילדים. ביחד איתה אנחנו מצליחים להביא את הילדים למצב של אמון במבוגרים וחיזוק הביטחון העצמי. כשהוא עבר למשפחת אומנה קבועה, האם התקשרה אליי ואמרה לי 'תגידי מאיפה העברית הגבוהה שלו?', הרגשתי סיפוק אדיר כי ידעתי באיזה מצב הוא הגיע לכאן. אנחנו רוצים להאמין שהילדים יוצאים מכאן עם אמון במבוגרים, שלא יוכלו להכות אותם ולפגוע בהם והם יודעים שהם לא אשמים במצבם, היו ילדים שנפגעו מינית והדרכנו אותם מה לעשות אם מישהו חלילה יפגע בהם בהמשך הדרך".

16 ילדים בשלוש וחצי שנים

בביתם של גלית ובן זוגה עברו בינתיים כבר 16 ילדים. על הקיר במטבח יש תמונה של כל ילד שהיה, שמהווה גם סמן לילדים שמגיעים שזהו בית זמני עבורם. כיום נמצאים בביתה של גלית ובן זוגה שני ילדים בגילאי שנה ושלוש. כשהיא נשאלת מאיפה היא שואבת את הכוחות לגדל בגילה שני ילדים בגיל הרך, היא משיבה: "לא יודעת להגיד מאיפה זה מגיע אנחנו פשוט אוהבים אותם ומרגישים שעם כל האתגר ויש פה הרבה אתגר: אני קמה מספר פעמים בלילה, יש ילדים ותינוקות שהייתי איתם בבית חולים באשפוזים לפעמים שבוע ויותר, לא פשוט בגילנו, אבל הסיפוק הכי גדול שלנו זה לראות את הילד מתחזק ומקבל ביטחון עצמי, ולהשפיע על מסלול החיים שלו, זה שווה את הכול".

אך לפעמים גם הלב זקוק להפסקה. גלית מספרת שבשנה שעברה, אחרי כמה פרידות קשות מילדים שהייתה מאוד קשורה אליהם, היא הרגישה שהיא זקוקה להפסקה. "עצרנו קליטות וחיכינו שהבית יתרוקן, נסענו חודש לחו"ל ומייד כשחזרנו קיבלנו 5 ילדים. יש הרבה ילדים שזקוקים לבית. יש מקרים שאני רואה כתבה בעיתון והילד מגיע אליי אך רוב המקרים לא מגיעים בכלל לתקשורת". 

איך באמת נפרדים מהילדים פעם אחר פעם?

"אני בדיוק לפני פרידה מהילדים והלב שלי קרוע, אני רק חושבת על זה ומתחילה לבכות", אומרת גלית בהתרגשות גדולה, "הפרידה היא תהליך. כשילד עובר למשפחה מדובר בתהליך של כמה ימים לפעמים שבועיים, עורכים היכרות עם משפחת האומנה שבאה לכאן, לוקחת אותו לטייל, אנחנו נוסעים לשם. כל ילד מקבל מאיתנו אלבום תמונות עם סיפור החיים שלו מהרגע שהגיע אלינו עד הרגע שעזב ומכתב מאיתנו, ואנחנו תמיד מקווים לזכות לראות אותם גדלים. אנחנו שומעים מהמשפחות אומנה שהילדים מסתכלים באלבום תמונות ואוהבים להיזכר במה שהיה, לפעמים אין להם בכלל תמונות מלפני שהגיעו. יש מקרים שהילדים חוזרים להורים הביולוגיים ואנחנו לא נשארים בקשר ושולחים אלבום ומטשטשים את הפנים שלנו, לפעמים שומרים על קשר עם העו"סית המלווה ושואלים על הילד או שולחים דרכה מתנה ליום הולדת. אנחנו מרגישים שהמקום של הילד הוא עם ההורה כשיודעים שההורה השתקם. אנו מאמינים שההורים מאוד אוהבים את הילדים גם אלו שעשו כל מיני דברים ושהילדים שלהם הגיעו למצבים כאלה. הם כשלו בגלל נסיבות החיים ולא שופטים אותם. אנחנו מבינים שהפרידה מהילד קשה להם ומשתדלים לעשות הכול כדי להעביר להם את המסר שהילד בידיים טובות. הילדים שנמצאים אצלנו מתראים עם ההורים הביולוגיים שלהם אחת לשבוע, במרכז קשר ויש בת שירות לאומי שלוקחת אותם לשם. בכל פרידה הלב שלנו נשרף ועם זאת, עדיף שיהיה כך מאשר לחיות עם לב כבוי ואנחנו מרגישים שמה שנתנו לילד שווה את זה".

ואיך הילדים נפרדים מכם?

"לפעמים מאוד קשה לי ואני לא יכולה לספר לילד שהוא עובר ואז מנחת האומנה שמנוסה בזה באה עם מזוודה ומספרת לילד שהוא עובר, זה תהליך של כמה ימים אחרי שפגש אותם מספר פעמים. יש מקרים כואבים מאוד שהילד נוסע לארץ אחרת, כי המשפחה שלו שם וזה ממש קשה כי אין לי קשר איתם, אני לא יודעת מה עלה בגורלם וזה הכי כואב. עדיין אני מקווה שהצידה לדרך שנתנו להם תהיה מספיק טובה ושיהיה להם כוח להתמודד. הילדים מגיעים אלינו עם תרמיל ריק וקרוע ומבחינתי אנחנו מאחים את הקרעים וממלאים את התיק בצידה לדרך. עורכים לכל ילד מסיבת פרידה, וכולם באים להיפרד ממנו, מכינה להם קליפ, כותבים לו מכתב ושמים במזוודה ומקווים שהוא יילך בדרכים טובות. אנחנו רוצים להאמין שאנחנו מצליחים לתרום לחברה ולהפוך אותה לטובה יותר". 

איך המשפחה שלך הגיבה לרעיון של משפחה אומנה?

"ראשית בן זוגי היה מלכתחילה בעניין. הוא נכה צה"ל שתרם המון למדינה, הוא בעצמו גדל בפנימייה והרגיש שזה מה שהציל אותו והצליח ללמוד ולהצליח בחיים. מעבר לכך, יש איתנו מערך שלם של שותפים לדרך שבלעדיהם לא היינו מצליחים לעבור את זה. יש לנו 4 נכדים בגילאי 12-18 שנמצאים אצלנו כל שישי שבת וכל החגים, בכל התקופה של הקורונה כשהיו סגרים והייתי פה עם חמישה ילדים הנכדים עזרו לנו. אני מרגישה שזה תרם להם כי הם נוער איכותי ואכפתי, לא יושבים כל היום עם הטיק טוק אלא תורמים ועושים מכל הלב וללא כל תמורה".

"אני לא מספיקה להיפרד ולבכות וכבר מקבלת ילד אחר"

משפחות האומנה מלוות על ידי גופי אומנה המפוקחים על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי. מעבר לעזרה מהמשפחה הקרובה במהלך השבוע נמצאת בת שירות לאומי, מנחת אומנה, עו"סית מטעם אור שלום, שמתווכת בין משפחת האומנה לבין הרווחה ומבקרת אחת לשבוע, משוחחת ונותנת כלים להתמודד עם מצבים שונים, 4 מתנדבות שמגיעות בימים קבועים, משחקות עם הילדים ולוקחות אותם לגני שעשועים, וגם גננות בגני עירייה ומעון של נעמ"ת שהפכו שותפות לדרכה של גלית.

הסיפורים של גלית על ילדי האומנה שהיו ברשותה מלאים ברגעים מרגשים וכואבים. "הייתה ילדה שנכנסה אלינו ובשנייה הראשונה שאלה 'יהיה לי מה לאכול כאן?' ילדה אחרת כבת 5 שאלה אחרי כמה דקות שהגיעה 'אני יכולה לקרוא לך אימא?' אנחנו לא נותנים לילדים לקרוא לנו 'אימא' או 'אבא' כדי שלא יחוו שוב פרידה מאימא או אבא, אלא אומרים להם לקרוא לנו בשמותינו. ילד אחר שהגיע היה כל הדרך לכאן בחרדה שלא ירביצו לו בבית החדש, ושאל אותנו אם נרביץ לו. ילד אחר שממש העריץ את אימא שלו, חיכה בכל פעם שיגיע יום הביקור אבל היא לא תמיד יכלה להגיע, הוא היה רואה ילדים אחרים שנוסעים לבקר את אימא והוא לא, כי אימא ביטלה את הנסיעה, אז היינו לוקחים אותו לגינה, עושים פיקניק ומנסים לנחם אותו".

ילדי אומנה (צילום: יוליה זובריצקי)
אילוסטרציה|צילום: יוליה זובריצקי

יום המשפחה בגנים ובבתי הספר הוא יום מורכב עבור משפחות שיש בהן מורכבויות שונות. גלית מספרת שבאחד מימי המשפחה, היא הייתה במסיבה בגן עם אחת הילדות שהייתה אצלם באומנה, והיה רגע אחד ששבר את ליבה לרסיסים. "היה שיר על אימא, אני והילדה התחלנו לדמוע, יצאנו החוצה והתחבקנו חזק. הגננת הבינה את הסיטואציה והחליפה מייד את השיר". בפעם אחרת, ליוותה גלית ילדה ליום הראשון שלה בכיתה א'. "עמדתי מחוץ לשער עם משקפי שמש שלא יראו את הדמעות. היה לי קשה שאני עומדת כאן במקום אימא שלה. התנודות הרגשיות מאוד גבוהות, אבל זה גם ממלא את הלב שיש לנו את האפשרות למלא עבורם את מה שחסר להם".

אילו משפחות יכולות להיות משפחות אומנת חירום?

"משפחות שגיל ההורים יהיה עד גיל 55 ובנוסף אחד ההורים אמור לא לעבוד כדי להיות פנוי לקלוט ילדים בכל רגע נתון, ללא עבר פלילי, ללא בעיות נפשיות, מצב בריאותי תקין, הכנסה קבועה, ומשפחה אשר גרה במקום מגורים ראוי וקבוע (לא בשכירות) וכמובן משפחה שמגיעה עם לב רחב שיש בה רצון לעזור. לפני שהתחלנו, ביקשתי להיפגש עם משפחת אומנת חירום ושאלתי אותם המון שאלות, בעיקר על הפרידה ואני זוכרת שהיא אמרה לי: 'אני נפרדת מילד אחד, לא מספיקה לבכות וכבר מקבלת ילד אחר'. כבר שלוש וחצי שנים שאני מקבלת ילדי אומנה והמצב אקוטי, יש צורך מידי למשפחות קלט נוספות שיצילו עוד ילדים".  

עד מתי תמשיכי?

"ככל הנראה עוד שנה. אחרי זה אעשה הפסקה של חצי שנה או שנה ואם יהיו לי כוחות להמשיך אני אמשיך. הילדים ממלאים את הבית, וכל הזמן יש פה אנשים, הם מקסימים ומחזירים כל כך הרבה אהבה שאת רק רוצה להמשיך".

רוצים גם להיות משפחת אומנה? היכנסו לקישור או בטלפון: 051-2400312