תגיד תפוז. חמוד, אתה לא רואה שפגעת בו? תגיד לו "תפוז" ונסגור כבר את העניין הזה, ואתה! מה נעלבת?! הוא אמר לך את המילה תפוז, תתחבקו, עכשיו אתם חברים. מה קורה אם מבוגר היה נעלב ממבוגר אחר ואז מישהו מבחוץ היה אומר: "אתה תגיד את המילה סליחה, אתה תסלח, עכשיו תתחבקו ויאללה אפשר להמשיך ביום"? אף מבוגר לא היה מסכים לזה. ובצדק!
אז מה אם העליבו אותך?
מכירים את זה? הילדים רבים בגינה ולא נעים מההורה השני או שהאחים רבים בבית ולנו מתחשק לסגור את הסיפור ואז מה אנחנו עושים? מלמדים את הילדים לרצות אותנו על ידי כך שהם ישלימו ומהר. אנחנו דורשים מילד אחד להגיד "סליחה" לילד השני, סולחים בשם הילד שנפגע ומעודדים אותם להמשיך כאילו כלום לא קרה במקרה הטוב או להתחבק ולהמשיך להיות חברים וכל זה רק כדי שאנחנו ההורים נוכל לסמן וי על האירוע ולהמשיך האלה. אבל רגע… אם עכשיו חברה טובה שלך הייתה מתקשרת לספר שפגעו בה בעבודה והתייחסו אליה לא יפה או שחמותה עצבנה אותה, מה היית רוצה להציע לה? תדברי! תגידי מה את מרגישה והכי חשוב - אל תהיי במקום שלא נעים לך בו.
ואם לא בא לי?
כשאנחנו מלמדים ילד להגיד סליחה ולא לבקש סליחה, אנחנו מלמדים אותו להגיד מילה, אין הבדל בין להגיד תפוז להגיד סליחה, הילד לומד שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה כמו למשל: להתחצף, להרביץ, לחטוף צעצוע וכיוצא בזה ויש מילה שבמידה והוא אומר אותה, הוא כיפר על מה שקרה. והילד שפגעו? בו? הוא לומד שאין משמעות לרגשות שלו. אף אחד לא לימד אותו לשאול את עצמו: מה אני מרגיש עם מה שקרה פה הרגע? סלחתי? לא סלחתי? אולי אני סולח אבל לא בא לי להמשיך לשחק? אולי אני ממש לא רוצה כרגע להחבק עם הילד שחטף לי צעצוע? רגע… בגן לימדו אותי שהגוף שלי ברשותי אז איך עכשיו מבקשים ממני לחבק ילד שהרגע הרביץ לי? אמרו לי מילה מסוימת (סליחה) אני חייב לסלוח?
מה כן אפשר לעשות?
תסבירו לילדים מה קרה פה: חמוד שלי, פגעת בו כואב לו הוא נפגע הוא נעלב. אתה רוצה לבקש ממנו סליחה? אתה רוצה אולי לפעול בדרך אחרת? ואני אפנה לילד שפגעו בו ואראה לו שאני רואה אותו: ראיתי מה היה! זה באמת היה לא נעים! איך אני יכולה לעזור לך? מים? פלסטר? לשטוף פנים? אולי להפריד כוחות להיום? תנסו גם לעודד שיח ולהבין מה היה שם כי אולי פספסנו משהו חשוב לפני ההתנהגות הקיצונית
אם נלמד ילדים רגע לדבר על מה שקרה גם כשהם נסערים "ולא רוצים להיות יותר חברים לעולם" הם ירוויחו מזה את המיומנות של שיח. האם הם יחזרו להיות חברים? כנראה שכן. ואם לא? החלטה שלהם הם. אנחנו פה כדי לעזור ולא כדי להחליט בשבילם
הילד שפגע בעצם פטור מעונש
בהחלט לא. בתור הורה של הילד שפגע אני אולי לא מכריחה אותו להגיד את המילה סליחה אבל אני בהחלט אסביר לו מה לא בסדר בהתנהגות שלו ואני בהחלט אגיב. ילד שהרביץ בגינה לא ישאר בגינה אלא יבוא איתי הביתה.זה לא עונש, זה מאוד הגיוני להרחיק ילד שמרביץ "כדי שהוא לא יוכל לפגוע בעוד ילדים
ההורה אשם
לא באמת. ההורה לא אשם בהתנהגות הילד אבל הוא בהחלט אחראי לה ולכן בתור הורה אני לא מחפשת רק להפסיק התנהגות מסוימת, אני לא רוצה שהילד יפחד מעונש ובגלל זה לא ירביץ. אני גם אשאל את עצמי למה לדעתי הוא הרביץ. האם משהו מפריע לו? האם יש תקופה יותר בבית? יכול להיות גם שהילד השני נגע בנקודה רגישה כלשהי? ההורה אמור ללמד את הילד איך להתנהג, מהן ההשלכות למעשים שלו ושהוא בתור הורה לא ישפוט אותו, הוא פה כדי לעזור לו וגם כמובן לא לאפשר לו לעשות מעשה לא מקובל.
מה את דרמטית? בסך הכול ריב של ילדים
גם נכון, ועדיין, את הכלים לחיים הילדים רוכשים דווקא מהחוויות היומיומיות ולכן חשוב שאנחנו ההורים נלמד אותם מה מקובל ומה לא. אפשר בהחלט להעביר את המסר בקלילות. ילד לא אמור להרגיש פראייר כי הוא לא הרביץ. הוא רק אמור להרגיש שרואים אותו ולא משנה באיזה צד של המקרה הוא הפעם.