האם גם אצלכם הערב מתנהל כך: שלב המקלחת: "לא בא לי מקלחת"' ואחרי 20 דק "לא בא לי לצאת מהמקלחת"?. שלב ארוחת הערב: "לא יודע/ת מה אני רוצה לאכול. מה יש? לא בא לי, לא בא לי, לא בא לי. בעצם לא רעב/ה". שלב המיטה: "רק עוד סיפור אחד. ועוד אחד". ואז: "אני רעב/ה וגם נזכרתי שאני רוצה לספר כל מה שקרה בגן". (מה קרה ל"כיף" שענית בצהריים?) ושוב מים, ופיפי ו... אנחנו נשבענו שהיום לא נצעק. אז נשבענו. ואז הם נכנסים למיטה ואנחנו נשארים בסלון ושואלים את עצמנו למה רק אצלנו זה ככה? הילדים, אגב, הולכים לישון עם אותה הרגשה בדיוק. ולא, לא הייתי זבוב על הקיר שלכם, פשוט דיברתי כבר עם לא מעט הורים.
הלחץ של ההורים והתהייה שלהם לגבי איך הולך להסתיים הערב מתחילים כבר בשעת האיסופים מהגן ונמשכים תוך כדי שהילדים מנהלים מו"מ מקצועי במשיכת זמן. ההורים מרגישים שטנק הדלק שלהם התרוקן ואין להם יותר מקום להכיל "לא בא לי", אין להם סבלנות ל"רק עוד סיפור אחד" ובטח שאין כוח שוב ללכת למלא עוד כוס מים וללוות את הילדים לשירותים - בפעם החמישית. השאיפה היא שהילדים ילכו לישון לבד, להגיד לילה טוב ולצאת מהחדר.
אז מה הבעיה פשוט ללכת לישון? ספוילר: זה לא פשוט. אומנם אתם רק מייחלים לרגע שבו תוכלו להניח את הראש על הכרית, אבל הילדים פחות בעניין. בשביל להבין את המורכבות הזו נתחיל לבחון את הדברים מנקודת המבט שלהם. ללכת לישון זה סוג של פרידה. פרידה מהיום ומהמשפחה. בלילה יש משהו מאיים ולפעמים הילדים הולכים לישון בהרגשה שהעולם ממשיך להתנהל בלעדיהם. תחושת פספוס. בשפה המקצועית קוראים לזה: FOMO. עכשיו תוסיפו לזה גם פחדים וקשיים רגשיים שיש לילדים, במיוחד בתקופה הזו. אם כך, כדי שילד ילך לישון בקלות, הדגש צריך להיות על ניהול הערב באווירה נעימה ופחות על "תקתוק". לזה אני קוראת: קפסולת זמן.
קפסולת זמן
כשהורה לא יודע אם הילד יטרח ללכת לישון היום בשבע, עשר או 11 בלילה, הוא נמצא מראש במגננה, לחץ וחוסר סבלנות עוד לפני האיסוף מהגן. אולם כשהורה יודע שהילד ילך לישון בכיף, הוא יודע מראש איך הולך להתנהל הערב, וגם יכול להיות רגוע שיישאר לו זמן לשאר הדברים (ולעצמו), מה שמאפשר לו לנהל את הזמן עם הילד ברוגע וליצור מצב שבו כולם הרבה יותר רגועים.
אפשר מתכון? כן. הנה השאלות שכדאי תשאלו את עצמכם לפני הכל: האם הבית עובר שינוי, למשל אחד ההורים במילואים, אזעקות, היריון, לידה, מעבר דירה? איך אנחנו מגיבים לילדים בשעות האלה? האם הילדים מרגישים שהם צריכים להתעקש על כל דקה של תשומת לב מאיתנו? האם קשה להם במסגרת? האם הם מדברים על פחדים?. אם הבנו שאין משהו שדורש התייחסות מיוחדת, אנחנו יכולים, יחד עם הילדים, להתכוונן ללו"ז הערב ולעזור להם לנהל אותו בצורה נינוחה.
החשבון הוא פשוט. את כל הזמן שאנחנו מבזבזים כל ערב על ויכוחים וזירוזים, נוכל להשקיע בעוד סיפור, וכשהילדים ילכו לישון מתוך מקום רגוע נוכל להגיד להם: אתם יודעים, היה לי ממש כיף איתכם הערב ואפילו נשאר לנו זמן, בואו נקרא עוד סיפור. אז הילדים ילמדו ששווה להם לזרום עם ערב נעים. כמו כן, חשוב מאוד ללמד את הילדים שיש לו"ז, כך שהם ירגישו שאנחנו רוצים להיות איתם ולא רק מחכים "לתקתק את הערב". בערב שמאורגן בסגנון "קפסולת זמן" יש זמן לכיף, יש זמן לאמבטיה, יש זמן לארוחת ערב, יש זמן לטקס שינה ויש זמן ללכת לישון מתוך מקום רגוע ונעים. אנחנו כן נלמד את הילדים שהזמן שלנו הוא לא בלתי מוגבל, ועם זאת הוא ירגיש שהם מוזמנים לנהל ביחד איתנו את הזמן.
ילד גדול
כשאני רוצה להסביר להורים מה ילדים מרגישים אני משווה אותם למבוגרים. מבוגר מאוד שמח לדעת שבן הזוג שלו יהיה לו זמין בלילה אם יצטרך. עם זאת, אין לו צורך להעיר את בן/בת הזוג כל לילה כדי לוודא זאת. כך גם עם ילדים. חשוב שילד ירגיש שההורה זמין לו בכל עת ושאין לו צורך לוודא את זה כל הזמן. ההרגשה הזאת (נוכחות הורית בשפה המקצועית), תעזור לילד ללכת לישון הרבה יותר בקלות.
כן, אני יודעת, זה נשמע פסטורלי מדי, אבל אני מבטיחה שאם משנים בבית את השפה לחיובית ועושים זאת בדרך נכונה ובונה, שמעניקה לילד גם גבולות וגם ביטחון, כל הדינמיקה משתנה לטובה, ואז אפשר ליהנות משני העולמות: גם ללוות ילדים לישון עם טקס, וגם שהם יירדמו עצמאית ממקום שלו ורגוע. עם זאת, חשוב לי לציין כי כל מה שכתוב פה לא מחליף הדרכה או ייעוץ, אבל כן יכול לתת קצת כלים להתמודדות ונקודות למחשבה. אם אתם מרגישים שאתם לחוצים מהערב ומסיימים את היום באווירה שונה ממה שקיוויתם, אני ממליצה לפנות לייעוץ עדין ורגיש.
הכותבת בעלת קליניקה לליווי משפחתי. מדריכת הורים לגיל הרך ולבני נוער, יועצת זוגיות ויועצת שינה וכתבת ומרצה בענייני זוגיות והורות.