הווידוי האמיץ השבוע של כתב חדשות 13, אלמוג בוקר, על התקפי החרדה שבגינם הוא חזר לטיפול פסיכולוגי, העלתה למודעות את חשיבות הטיפול ואת הצורך של רבים מהאוכלוסייה בישראל בטיפול או בתמיכה רגשית כדי להתמודד עם הטראומה הלאומית שחווינו ביום שבת הנורא ב-7 באוקטובר. ולמרות השיתוף המדהים והשיח מעודד טיפול שחווינו בימים האחרונים, בשיחות עם שותפים, עיתונאים והקהל הרחב עולות תמיד שאלות כמו: "החברה הבדואית פונה לתמיכה נפשית? לפני המלחמה היו פניות לטיפול נפשי?"
התמודדות יומיומית עם "שגרת חירום"
השאלות מראות מצד אחד חוסר הכרות עם האוכלוסייה ומצד שני משקפות את ההזנחה הרבה שסובלת ממנה האוכלוסייה כבר שנים רבות. התשובה שלי לשאלות היא בהצגת רשימות ההמתנה של האנשים שצריכים טיפול. אני מוצא את עצמי מסביר ומנמק מדוע האוכלוסייה שלי צריכה מענים ותמיכה נפשית בשונה משאר האוכלוסייה שאצלם לרוב מדובר בשירות בסיסי לרווחתם הנפשית.
החברה הבדואית נמצאת במשבר באופן תמידי. מדובר בחברה שסובלת מהעדר תשתיות וממצב סוציו-אקונומי נמוך ופשיעה חסרת רסן שגבתה קורבנות רבים. השירותים בתחום בריאות הנפש לא מונגשים מספיק לאוכלסיה הן מבחינת הנגשה שפתית ותרבותית והן מבחינה גאוגרפית. מה גם שהעדר מודעות ורצון לקבל את השירות מוסיף לחומרת המצב בתחום.
כלומר מדובר בחברה שמתמודדת יומיום עם שגרת חירום וכעת, ברקע מלחמת "חרבות ברזל" אנחנו כבר מזהים זינוק שלא הכרנו במוקד הסיוע בשפה הערבית. פניות המבטאות סימפטומים של טראומה מה שמצריך מענה מיידי ורחב.
19 נרצחים מהחברה הבדואית, מתוכם 6 ילדים
מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל", נרצחו בלחימה ובירי הרקטות 19 תושבים בדואים מהדרום בהם 6 ילדים ו-11 נעדרים. בישובים אלה מתגוררים יותר מ-100 אלף תושבים ללא מיגון ובחלקם אין אפילו התראות "צבע אדום". מה שמביא לעלייה במפלס הלחץ והחרדה בקרב תושבי הישובים הלא מוכרים. כבר ביום שבת, אנו בארגון תמר פתחנו קו תמיכה נפשית בשפה הערבית. קו שמאויש על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מהחברה הערבית ומייד עם פתיחת הקו הוצפנו בפניות מכל הארץ ולא רק מהחברה הבדואית בדרום, המוקד הפך להיות מוקד מרכזי לחברה הערבית בימים הראשונים של המלחמה.
מהר מאוד קיבלנו שיחות אל קו הסיוע, שיחות קשות שמתארות את החרדה וחוסר האונים בקרב האוכלוסייה. באחת השיחות התקשרה נערה צעירה, תושבת כפר לא מוכר בנגב ושיתפה בתחושות הקשות ואף סיפרה שבזמן אזעקה הם מתפצלים במשפחה כדי שאם תהיה פגיעת טיל לא כולם ייפגעו או ימותו. קיבלנו שיחות מבדואים שהיו באזור הקיבוצים בדרום ונכחו לזוועות הטבח, אנשים שכבר סבלו מחרדה ובעקבות המצב החרדות החמירו ועוד המון סיפורים מורכבים וקשים.
אמנם אנחנו עוד בימי הלחימה והמערכה עוד נמשכת, אך דווקא עכשיו מדינת ישראל ומשרדי הממשלה, צריכים לפעול במהירות ובנחישות להעברת תקציבים לטיפול בחוסן הנפשי של האוכלוסייה. אני שומע את זעקותיהם של ראשי היישובים בעוטף ובשדרות שיתגברו את מערכי בריאות הנפש ומרכזי החוסן באזורם וכגודל זעקת ליבם כך הפער בקרב היושבים שם במשרדים בירושלים. וכשזאת המציאות, כולי תקווה שהחברה הבדואית והערבית בישראל לא תישכח שם מאחור במענקי התקציב לטיפול בחוסן האוכלוסייה. חברה שכבר סובלת ממחסור משווע בשירותי בריאות הנפש.
ולאוכלוסייה שלי, אני מפציר בכם, אל תהססו ותתביישו לפנות לטיפול, זה מציל חיים ויסייע לכם לעבור את הכאוס שאנו חווים היום וחשוב שתדעו שמה שאתם מרגישים הוא מובן ולגיטימי, אבל זה הזמן לא לחשוב פעמיים ולקבל תמיכה. במידה ואתם חווים קשיים מעבר למוכר לכם וזקוקים להתייעצות אנחנו כאן בשביל להעניק מענה רגשי, מיידי, עוטף ומכוון.
הכותב הינו פסיכולוג, מנכ"ל ארגון תמר שהוקם במטרה להנגיש מענים טיפוליים וחינוכיים מותאמים תרבותית לחברה הבדואית בפרט ולחברה הישראלית בכלל.
ארגון תמר, המתמחה במתן מענה רגשי ונפשי במצבי חירום וטראומה, מפעיל קו סיוע לתמיכה נפשית בשפה הערבית הפועל 24/7. הקו מאויש על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מהחברה הערבית, בטלפון 08-6552344.