לפני כחודש וחצי, ב-3 בינואר, תלמידי כתה ד' 2 מביה"ס בית אב"י באבן יהודה, נסעו לטיול שנתי בלטרון. הילדים עוד הספיקו לשיר בקולי קולות במהלך הדרך ואז בשעה 9:28 - תאונה. קולות הצחוק והשירה התחלפו בזעקות בהלה. ילדים פונו לקבלת טיפול רפואי.
מעיין שחר נפגעה באורח אנוש, היא סובלת מפגיעת ראש קשה ונאבקת על חייה. בשנייה אחת הטיול השנתי הופך למלחמה על החיים. הזמן עצר מלכת. מעיין שרדה, כנגד כל הסיכויים. אבל עכשיו היא נאבקת לחזור לחיים באמת, לחזור להיות מעיין, ילדה בת 10 מלאת שמחת חיים, שאוהבת לרקוד ומוקפת בחברים. המסע המטלטל הזה שהתחיל בטיול שנתי, עדיין לא נגמר ואף אחד לא יודע לומר עוד כמה זמן הוא ימשך.
"מעיין במצב של הכרה מינימלית"
מאז אותו היום, אסתר דובוסרסקי - אמא של מעיין, לא עוזבת את מיטתה. ההבנה שהמצב הזה ימשך עוד זמן רב, הביאה חברות וחברים של אסתר מהקהילה באבן יהודה והורים מכל רחבי הארץ, לצאת בקמפיין גיוס המונים למענה. מכיוון שאסתר נמצאת כל הזמן ליד מיטת מעיין, היא לא מצליחה לעבוד, לכן הם פתחו פרויקט גיוס המונים, בדף הם כותבים: "אנחנו רוצים לתת לאסתר את האפשרות להמשיך לטפל במעיין ולשהות לצידה, כמה שרק צריך. כבר חודש וחצי שאסתר לא עובדת ולא מתפרנסת - את הדאגה הזו לפחות, אנחנו חייבים להסיר ממנה".
"כבר חודש וחצי אני בתוך הסיוט הכי גדול שאמא יכולה לעבור", היא משתפת, "אני מתפללת ומבקשת מכל מי שיכול, שיתפלל גם ויקרא תהילים לרפואתה של מעיין. אני מחכה שהיא תחזור אליי. אני מלאת תקווה שזה יקרה. אני חסרת מילים אל מול האהבה והדאגה של החברות, ושל הקהילה ביישוב. אפילו א.נשים שאני לא מכירה, שפשוט שמעו את הסיפור והוא נגע בהם. זה מרגש ומחמם את הלב. החברות עדכנו אותי על היוזמה שלהן, ואין לי מילים. אני אסירת תודה".
מה שלום מעיין עכשיו?
"מעיין מאושפזת בבית לוינשטיין. היא כבר לא בסכנת חיים אבל במצב של הכרה מינימלית. היא לא מדברת, לא אוכלת, לא הולכת, לא שותה, לא בוכה או צוחקת".
"כששמענו על התאונה כל כך הרבה דברים רצו לנו בראש. זה הרי הסיוט של כל הורה", משתפת אפרת נחמיה, אמא של חברתה לכיתה של מעיין, "מאז התאונה, הילדים שואלים ומתעניינים כל הזמן מתי היא תחזור. התאונה הייתה חוויה מאוד לא פשוטה עבורם וחלקם עדיין נמצאים בטראומה מכל מה שקרה. הם מבינים את גודל האירוע. הם גם ארגנו ויזמו מכירה של תוצרים שלהם כדי לתרום ולעזור. הקהילה פה מאוד מגויסת והקמפיין שיזמו, שכולנו מגויסים לעזור בו, בא להבהיר לאסתר שהיא לא לבד וכולנו מגויסים יחד איתה. כולנו מחכים ומקווים שמעיין תקום בקרוב על הרגליים, בריאה וחזקה ותחזור לכיתה. החברים שלה מחכים לה".
מאיה קדם עגיב, חברה של אסתר מאבן יהודה שהבת שלה דורי ומעיין חברות ממש טובות מספרת: "מאז שמעיין ודורי נפגשו, אי אפשר היה להפריד ביניהן. היה ביניהן קשר מיוחד שעמד במבחן הזמן גם כשהמסגרות הלימודיות כבר לא היו חופפות. הרבה מזה בזכות אסתר שדאגה לאורך כל השנים שהעוגנים בחיים שלהן יהיו חזקים ומשמעותיים. כזאת היא. כל כך מסורה. אבן יהודה היא מושבה קטנה וקהילתית. כל האימהות במידה כזאת או אחרת מכירות אחת את השנייה מהגן, מבית ספר והחוגים. כל כך הרבה אימהות וכל כך הרבה ילדים שאנחנו מכירים לומדים בשכבה ד' בבית הספר שבו למדה מעיין. מלא שמות ופרצופים עברו לי מול העיניים. עם כל אמא שהצלחתי לתפוס בטלפון וירדה מהרשימה, הצלחתי מעט לנשום. עד שהגיעה ההודעה הנוראית על כך שהילדה שנפגעה היא מעיין שלנו. אני באמת לא יכולה להסביר במילים את הכאב. מאז ועד היום נשות הקהילה באבן יהודה מגויסות למען אסתר, אנחנו מחבקות אותה ודואגות לה כדי שלא יחסר לה כלום.
"אנחנו מבקשות מכאן שמי שיכול להתגייס יחד איתנו, להפיץ ולתרום, יעשה זאת ושביחד נעזור לאסתר לעמוד על רגליה, להיות פנויה ולהתרכז בטיפול במעיין".