400 רקטות (נכון לכתיבת שורות אלה) נחתו בדרום ביומיים האחרונים. במקום ללכת לבית הספר, הילדים מוצאים את עצמם בממ"דים ובמקלטים, מוסיפים עוד התנסות טראומטית לאוסף. בתוך החוויה הזו, קבוצת נערות תושבות המועצה אזורית אשכול נותנות ביטוי עדכני וחד לחוויות שלהן באמצעות עמוד האינסטגרם עוטף עזה, שאחרי שלושה שבועות צבר כבר 80 אלף עוקבים ותומכים.
בין היתר תוכלו למצוא שם דף הרשמה ללינה בקיבוץ יסעור הצפוני, צילומים של ילדים יושבים במקלטים, שיר משלומי שבת והרבה מאוד צילומים של השדות השרופים של הדרום. לי כהן, בת 16 ממושב ישע ומשי אלמקייס, בת 16 וחצי מקיבוץ כרם שלום, מבהירות שהמטרה שלהן היא לעורר מודעות וליצור שינוי שיביא שקט לדרום.
"חזרנו מטיול שנתי שנמשך שבוע", מספרת כהן. "בטיול כל הזמן אמרו לנו להביא את השינוי והחלטתי שדי לדבר, הגיע הזמן לבצע ולעשות. בדרך חזרה פתחתי את העמוד. לא ידעתי שזה כל כך יצליח ותוך שלושה ימים הצטרפו לדף 30 אלף עוקבים".
אל כהן ואל אלמקייס חברו מאי כספי, שני פרץ, ליאם יפת, קים אוביץ, איימי סטדין וסתיו פרץ וביחד הן מתפעלות את דף האינסטגרם. הפופולריות המהירה הביאה אותן בשבוע שעבר עד לפגישה עם הנשיא ראובן (רובי) ריבלין. "זו הייתה חוויה. התרגשנו מאוד מהמעמד", מספרת כהן. "זו הייתה פגישה קצרה היא מספרת כי הוא היה עסוק. שאלנו כמה שאלות כמו האם הוא תומך במחאה שאנחנו עושות והאם הוא יכול לעזור לנו להביא שקט".
לאן בדיוק מכוונת המחאה הן מתקשות להגדיר בדיוק. מבחינתן, הבעיה המרכזית היא ההתעלמות של רוב המדינה ממצבן. " אנחנו רוצות להראות לכל הארץ את מה שאנחנו חווים כל יום. לעורר מודעות למקום פה, לחיים פה, אם זה היה קורה בתל אביב המצב לא היה נמשך כל כך הרבה זמן. אנחנו חווים שרפות, עפיפונים ואף אחד לא מתייחס לזה. בלוני תבערה, שריפות של ישובים ואנשים כאן חיים. אנחנו לא יכולות לחכות עד שהממשלה תעשה משהו, החלטנו שאנחנו נעורר את המציאות. עוד הפסקת אש ועוד שלום, זה לא אמיתי. אני לא חושבת שזו הפסקת אש אם יש בלונים ושריפות. הפסקת אש אמיתית אומרת שקט. צריך להפסיק את הכול ושיהיה קצת שקט".
למרות הקשיים, אי אפשר לטעות באהבה שלהן לחבל הארץ שנע בין רגעים קצרים של שקט, שגרה של טילים ומבצעים צבאיים. "יש פה במקום הזה קסם. יש כאן מקום מדהים", אומרת אלמקייס. "כל הזמן מנסים לפגוע בנו ושורפים עוד ועוד שטחים אבל אני אוהבת את הבית שלי. אני נהנית לגור כאן רק המצב הביטחוני מפריע לי. אנחנו רוצים את השקט ואני רוצה לחזור ללימודים. נכון שתמיד כיף שיש חופש מבית הספר אבל יש גם דברים טובים בלימודים ואני מתגעגעת לשגרה. מרגש אותי שלכל כך הרבה אנשים אכפת מאיתנו. בבקשה תמשיכו כי זה מעודד אותנו ובעיקר נותן לנו תקווה ואמונה".
"אנחנו חיים בתוך ממד", מסכמת כהן. "יש אזעקות בלי סוף, בומים כל הלילה. ככה אנחנו לא אמורים לחיות. לא הגיוני שבתל אביב יחיו חיים נורמטיביים ואנחנו נהיה במלחמה".