"תמיד ידענו שאנחנו רוצים באיזשהו שלב, כשהילדים שלנו יגדלו, לאמץ או להיות משפחת אומנה. ראיתי במקרה פרסום שזקוקים ל'משפחה מלווה'. לא בדיוק הבנתי מה זה אומר ובאיזו מתכונת מדובר. החלטנו לעלות לזום ולשמוע עוד פרטים".
לפני כשנה וחצי, קרן וישראל אושר, הורים לשחר (17) וירדן (13) החליטו, לאחר שבנו וביססו את הקן המשפחתי שלהם, שהם מעוניינים להכניס לחייהם ילד או ילדה נוספים שזקוקים למשפחה. קרן נחשפה במקרה למפגש חשיפה בזום לתוכנית "משפחה מלווה" של משרד הרווחה בשיתוף עם עמותת "ילדים בסיכוי". לדבריה, לאט לאט אנשים נשרו מהזום. "התמונה שמצטיירת היא לא פשוטה, בכוונה. אבל אנחנו החלטנו שזה דווקא יכול להתאים לנו והתחלנו תהליך ממושך שכולל מבדקים, ביקורי בית, ראו שזה מתאים גם לילדים שלנו. התהליך לקח בערך חצי שנה ולבסוף קיבלנו את נעה (שם בדוי) המקסימה שלנו".
"זה מוזר בהתחלה אבל לאט לאט זה מתפתח"
בישראל חיים כיום כ־6,500 ילדים בפנימיות הפועלות מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי. לכ־20% מהם אין עורף משפחתי ובית תומך ואין לאן לחזור בסופי שבוע, בחגים ובחופשות. לפני שנתיים המשרד פתח מרכז גיוס, אבחון והכשרה למשפחות מלוות בשיתוף עם "ילדים בסיכוי". המשפחות המתנדבות עוברות תהליך מסודר של התאמה, במטרה לייצר שילובים ביניהם לילדים, בגילאי 8-18, במטרה "לייצר" עוגן של תמיכה מרחוק לצד חוויה משפחתית קבועה שכוללת בית לחזור אליו בסופי שבוע ובחגים.
בשנה האחרונה הצטרפה למשפחת אושר, נעה בת ה-16, נערה שעלתה לארץ לבדה לפני כמה שנים וחיה בפנימייה. "נעה איתנו כבר קצת יותר משנה, במהלך השבוע היא נמצאת בפנימייה והיא מגיעה אלינו בסופי שבוע וחגים. ההתאמה הייתה מאוד מוצלחת. התהליך היה הדרגתי גם לה, גם לנו, גם לילדים. זה לוקח זמן. לא קל לשני הצדדים כשבן אדם זר נכנס לבית ולדינמיקה משפחתית ולוקח זמן להתרגל, להכיר, להרגיש בנוח. זה מוזר בהתחלה אבל לאט לאט זה מתפתח".
ישנם לא מעט פרמטרים שנמדדים לאורך תהליך ההתאמה במטרה לאתגר את הצדדים כמה שפחות. אחד האתגרים שהיו אצל משפחת אושר הוא עניין המרחק. הם גרים באזור הדרום ונעה לומדת בירושלים. "בגלל שהיא לא לומדת קרוב אין לה כאן הרבה חיי חברה והיא בעיקר עם המשפחה שלנו", מציינת קרן.
בהתחלה נעה הייתה מגיעה מהפנימייה בסופי שבוע לבית משפחת אושר "כאורחת" עד שהבינה שהם בית עבורה לכל דבר ועניין, קיבלה חדר משלה והפכה לחלק משמעותי בבית. את החגים הקרובים תחגוג נעה כמובן בחיק משפחת אושר. "היא כבר נכנסה לנו ללב", אומרת קרן. "היא חלק מאיתנו. ובמבט קדימה כשהיא תסיים את הלימודים שלה אני צופה שהיא תעבור לגור פה ותחיה איתנו".
כיום לעומת ההתחלה – איך זה התפתח?
"בהתחלה היא הייתה חיה על מזוודות. היא לא הייתה נותנת לי לעשות לה כביסות. היום כבר יש לה ארון משלה בבית ואני מכבסת לה באופן קבוע. גם השילוב עם שחר וירדן התפתח יפה והיא ממש מתייחסת אליהם כאח ואחות. לבן שלי זה היה מאוד קל, עם הבת זה כבר נהיה מריבות של אחיות שזה הסימן הכי טוב. סגנון של 'היא לקחה לי את האודם' / 'תחזירי לי את המסקרה'.
"היום כששואלים אותי כמה ילדים יש לי, אני אומרת שיש לי שני ילדים ביולוגיים ואחת ילדה אומנה. היא הבת שלי לכל דבר. נכון, היא לא חיה איתנו ביום יום, זה קצת שונה אבל היא כבר לגמרי איתנו. עכשיו חגגנו לה יום הולדת 16 קנינו לה מתנה ועשינו לה חדר שינה חדש".
"אתה מקבל תיק לא ברור"
נכון להיום, כ-250 בני נוער כבר משולבים בתוכנית וכ-113 בני נוער ממתינים ל"משפחה מלווה". "זה תהליך מפחיד", אומרת קרן. "אתה מקבל תיק לא ברור. לקחת ילדה בת 15 זה לקחת ילדה שהיא כבר מעוצבת. אפשר לעזור ולתמוך אבל כל אחד מהם כבר מגיע עם המטענים שלו ועם סיפור חיים לא תמיד פשוט שהוא סוחב איתו. ויש כמובן גם סיפורים שלא כל כך מצליחים. זה גם הכוח של התוכנית שלא מנסה להפוך לגמרי את החיים לילדים בני 15 אלא לייצר שילוב".
"שואלים אותי מה יוצא לי מזה? יוצא לי מזה רק סיפוק ענקי. ואם צריך סיבה לעשות או לבדוק אופציה לתהליך כזה, זו הסיבה. זה גם הכניס את הילדים שלי לפרופורציות, הם רואים ילד שאין לו, שלא הכיר מעולם מה זה ארוחות משפחתיות. לומדים להעריך ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו".
"גם בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה נמשיך לקדם את שילובם של חניכי הפנימיות נעדרי עורף משפחתי בבתי המשפחות המלוות", אומרת שלומית בירנבוים, מנהלת תחום בכיר באגף חוץ ביתי במשרד הרווחה והביטחון החברתי. "במטרה להעניק להם תחושת משפחתיות מעצימה ומעטפת חמה ואוהבת בזמני החופשות והחגים".
משפחות המעוניינות בעשייה משמעותית ולהכניס לביתם ולליבם ילד או ילדה מידי סופ"ש וחופשות, מוזמנים להיכנס לאתר 'ילדים בסיכוי' לפרטים נוספים והרשמה.