שנים הם שירתו כלוחמים, היו בשטח, עד שהחליטו להגשים חלום ולהיות מורים. ואז פרצה המלחמה, ומאז הם מתפקדים כמורים ולוחמים, כשחלקם לא ראו את התלמידים שלהם יותר מחצי שנה. את ההסבה למקצוע - שבעיניהם הוא לא פחות חשוב הם עשו, וחלקם עושים בימים אלה בעודם משרתים, דרך תוכנית שחפ"ץ של של המכללה האקדמאית להוראה קיי בבאר שבע המיועדת לאנשי צבא העושים את דרכם לקראת פרישה. אלו החוויות שלהם - שלפעמים מתערבבות קצת - בין מלחמה לשגרה.
"בוקר ה-7.10 תפס אותי בבית, כשאבא שלי שהגיע אלי לחג מהמרכז נמצא אצלי, ובנוסף אליו אח שלי ומשפחתו. קמתי לצלילי ההודעות ומיד לאחר מכן לצלצולי הטלפון שחלקם מגזרת עזה בבקשה להקפיץ כוחות. מיד עליתי על מדים וקפצתי חזרה לחטיבה. בני הבכור, לוחם בגבעתי גם הוקפץ ועלה לעזה.
"בכל התקופה עסקתי לראשונה בקליטת גדודי המילואים שלנו, הכנסה שלהם למשימת ההגנה בגבול המערבי והמזרחי שעליה אנחנו אמונים כתחליף ליחידות הסדיר. נוסף לכך שילחתי גדודים לעזה למשימות מגוונות ולהגנה על תושבי העוטף ולסריקות וכוחות לגזרת איו"ש.
"לאחר מבצע צוק איתן, תחת אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן, קיבלתי אחריות על יצירת תיקי חלל על 67 החיילים שנהרגו במבצע. במסגרת תיק החלל, המשפחה מקבל תיק ובו הזיכרון האחרון של בן המשפחה ובו סיפור הקרב, דקה אחרי דקה, הטיפול הרפואי שקיבל ועד לסוף, ואת הצל"שים או העלייה בדרגה שקיבלו. כל תיק חלל מאושר על ידי הרמטכל. אחד המקרים הכי מרגשים היה של סא"ל דולב קידר מגבעתי שהיה המפקד שלי. זה היה אחד התיקים הקשים שכתבתי בגלל הקשר האישי איתו ובגלל שהקרב כולו נצפה, כולל המסירות והגבורה של דולב".
למה אתה רוצה להיות מורה?
"הוראה וחינוך בפרט תמיד היה משהו חשוב עבורי ולמען האמת אני עושה אותו כבר 13 שנה במקביל לצבא, עם הרצאות ופעולות חינוך בהרבה מאוד מוסדות. הסיפור של הוראה התחזק בתקופת מלחמה גם בהבנה שיש לי הזדמנות להפוך למורה במסגרת תוכנית ההסבה המיוחדת של מכללת קיי, לבוא ולהשפיע על הנוער שלנו שמאוד מאוד צריך את זה.
"אני מתנדב קרוב לארבעה חודשים במכינה קדם צבאית ואני רואה כמה זה חשוב. אז אדרבא, להיות מורה בשכבות גיל נמוכות יותר זה משהו שנותן להם הרבה יותר כלים. לכן התחזק בי הרצון הזה ללכת לתוכנית ההסבה שחפ"ץ ולהיות מורה מן המניין בעתיד".
"ב-7.10 בשעה 6:37 יצאתי לדרום. הייתי אמור להגיע לבסיס אוגדת עזה ברעים שלמעשה נכבש על ידי המחבלים, אבל לא הצלחתי להגיע לשם בגלל הלחימה. רק למחרת, ביום ראשון, הגעתי לשם ומאז לא באמת השתחררתי. לקח לנו שעות ארוכות עד שהרמנו את הראש מעל המים.
"מאז ה-7.10 'הזדכיתי' על הכיתה שלי בבית הספר לחצי שנה. אני זוכר שכתבתי לתלמידים שלי בחצי הומור בלילה שבין שבת לראשון, כשאני יוצא מהחמ"ל במחנה של האוגדה ברעים, שניפגש בהמשך, כנראה ב-19 ליוני, שזה תאריך מסיבת הסיום. לימים הסתבר שמה שכתבתי הפך למציאות.
"ביום השלישי למלחמה ידעתי שזה חשוב שאדבר עם כל תלמיד שלי. התכוונתי לדבר עם כל תלמיד שלי רבע שעה וזה לקח בסך הכל 10 שעות ושלושה ימים - בהפסקות בין המשמרות באוגדה - כדי לראות איך הם מרגישים. זה ראוי בעיניי לעשות את זה כשיש כזאת מלחמה, לוודא שהכל בסדר, איך עם המורה המחליפה והמצב, והחברים המגויסים, ועם מי שהיה בנובה. לא ויתרתי על אף תלמיד. יש את הבנים עם ה'יהיה בסדר' והפוזה ואתה צריך ללמוד לפתוח אותם, כשאני בעצם בכלל באוגדה ברעים ומחפש נעלמים ונעדרים, וצריך לנקות את בארי וניר עוז. לצערי יש חלל מהכיתה הראשונה שלי, רס"ל אלון קודריאשוב ז"ל, לוחם ביחידת אגוז, שנפל לפני חצי שנה בקרב בדרום רצועת עזה. הפכתי למורה שכול".
איך ממשיכים להיות מורה בזמן מלחמה?
"מאז ה-7.10 אני במילואים ועוסק ביומיום בחיי אדם, בהפעלות אש, אבל בבית הספר אני עוסק בכפכפים ובחולצת בית ספר. פתאום הכל נראה לך קטן וצריך לדעת לעשות סוויץ' כדי שיהיה אפשר להתעסק עם התלמידים שיהיו בצבא בעוד שנתיים, וזה מה שיביא אותם בהמשך ליכולת להתמודד עם שאלות גדולות, זה שאת השאלות הקטנות נפתור בתיכון. גם אם זה נראה שולי.
"זו שליחות להיות במילואים ויש לי הכבוד ללבוש את מדי צה"ל, עם כל הקלישאות. לא מעניין אותי כמה אחוזים עושים מילואים. מצד שני, הכיף של העשייה עם התלמידים היא מטורפת וזו שליחות וזכות והרבה מאוד אחריות להיות מחנך ולהשפיע על 250 משפחות".
למה החלטת להיות מורה?
"זה היה החלום שלי פעם, והוא התחדד כשהייתי מפקד בית ספר לתותחנות בשבטה. היכולת לקחת בני אדם שהם לגמרי 'טבולה ראסה', ולייצר מהם בני אדם. להשפיע על דור העתיד בצורה מלאה ובשלמות מלאה. זה יכולת שיש למורה שלוקח ברצינות את העשייה עם השפעה מלאה. רציתי להתחיל מלמטה, לגעת באנשים, לפגוש כל יום מאות תלמידים ולגעת בהם. בצבא המרחק שלך מהחיילים גדול מאוד. אתה מנהל אותם דרך מפקדים. בתור מורה אתה כמו מ"מ, אתה מול התלמידים שלך".
"גויסתי ב-7.10 וב-11 לחודש הייתי ביחידה. בימים הראשונים האינטנסיביות של האירועים הייתה גדולה. אירוע רדף אירוע. חצי שנה הייתי במילואים ברצף, בחילוצים הכי קשים מהלחימה בעזה ולבנון. בכל השירות שלי בצבא כלוחם וכמפקד ראיתי מראות קשים ביותר. אני והצוות שלי חילצנו חילוצים מורכבים תחת אש, חשופים לירי טילים ובסכנה ממשית לחיינו.
"הדבר הכי משמעותי היה מבחינתי שזו מלחמה בתוך יישובים שעד לפני זמן קצר היו אזורים שטיילתי בהם והגנתי עליהם בעופרת יצוקה, וזה די מוזר להילחם באזור כזה ולוקח זמן להבין שאתה במלחמה בתוך שטח ידידותי".
למה החלטת להיות מורה?
"רציתי להיות מחנך כי זה דומה למה שעשיתי הרבה שנים בצבא. גדלתי פחות או יותר באותה יחידה וחינכתי הרבה דורות של לוחמים. זה משהו שאהבתי, את הפיקוד והניהול של הארגון והעבודה התהליכית עם האנשים - וזה מתכתב עם חינוך. אני מכין תלמידים ובני נוער לחיים הבוגרים, להיות אזרחים במדינה, לדעת מה הזכויות והחובות שלהם, להתמודד בסביבה אזרחית. אני מרחיב את זה והיום מנהל שכבה ומרכז מגמה כדי להשפיע על כמה שיותר כיתות. אני מאמין שזה התפקיד שלנו, לא להיות רק מורים אלא לחנך. הבחירה לשנות קריירה העניקה לי את המשפחה שלי בחזרה. הבנתי שאתה לא יודע מה יקרה מחר והזמן הוא יקר".
איך ממשיכים להיות מורה בזמן מלחמה?
"השלב הקשה היה אחרי כמה חודשים רצופים במילואים כשהיה צריך לחזור טוטאלית לכיתה לצרות של בית ספר, תלבושת, איחורים והתנהגות. זה לוקח זמן אבל אם אתה באורך רוח וסובלני אז זה קורה. בחודשים האחרונים התרגלתי למעברים האלה, ובהם אני עוצר ונושם ולא דוחף בכוח. אלו מעברים שלמדתי לעשות.
"אני מנסה להיות הכי זמין עבור התלמידים שלי. מתרגש לקבל מהם הודעות ממקום של דאגה 'תשמור על עצמך', 'תחזור מהר"' זה לא רק מרגש אלא ממש כמו פצצת אנרגיה שנותנת לך כוח להמשיך להילחם בשבילם. אני פה כדי להוכיח להם שאפשר להיות מחר את מה שהם חולמים עליו היום".
"מכללת קיי גאה בתוכנית שחפ"ץ המיועדת לאנשי צבא העושים את דרכם לקראת פרישה או כאלה שכבר פרשו ומעוניינים להשתלב במעגלי ההוראה בתחומים שונים", אומר פרופ' אריה רטנר, נשיא המכללה האקדמית קי להוראה בבאר שבע ."מדובר באוכולוסיה איכותית ביותר שמחליטה להמיר את מדי הצבא בחליפת המורה ולהמשיך את השליחות שהחלו בה כבר לפני יותר מ-30 שנה כאשר נכנסו לשירות הקבע שלהם. תוכניות שכאלה מביאות למכללה אוכולסיה איכותית, ואנו נמשיך ונטפח ונשתדל לקלוט לתוך אוכלוסיית הסטודנטים של המכללה תוכניות נוספות שכאלה, לטובת קידום רמת החינוך ופתרון למצוקת המורים".