נתחיל מהדבר החשוב ביותר: רוצים שיקשיבו לכם? תתחילו להקשיב. הקשבה לילדים היא הרבה יותר מסתם גילוי נימוס – זוהי השקעה בעתידם. כאשר אנו מקשיבים לילדים אנו מעניקים להם כלים. ראשית, הם לומדים מאיתנו כיצד להקשיב בעצמם. ילדים הם בבואה של הסביבה שלהם, וכאשר הם חווים הקשבה, הם מפנימים את הערך שלה ומשכפלים אותו. שנית, הקשבה פותחת פתח לשיתוף. כאשר ילד מרגיש שמקשיבים לו, הוא נוטה יותר לשתף ולספר, אפילו על דברים קשים או מביכים. מה גם ששיתוף פתוח וכנה גם מצד ההורים, מלמד את הילדים שלא כולם מושלמים, וזה נותן להם לגיטימציה לטעות ולשתף בטעויות שלהם. השיתוף הזה הוא חשוב, שכן הוא מאפשר להם לפרוק רגשות ולקבל תמיכה.
הקשבה לילד היא עבורו ההרגשה שמישהו רואה אותו באמת, שומע אותו עד הסוף. זו מתנה נדירה שמחזקת את תחושת הביטחון והערך העצמי שלו. כאשר אנחנו מקשיבים, אנחנו משדרים לילד: "אני רואה אותך. אתה חשוב לי. הדעות, התחושות והרעיונות שלך ראויים להישמע." זה לא משנה אם מדובר בפחד מהצגת בית הספר או בחלום להיות אסטרונאוט – כשאנחנו נוכחים ומקשיבים, אנחנו מחזקים את הקשר איתם.
מה חוסם אותנו מלהקשיב?
כהורים, לעיתים אנחנו נוטים "לענות מראש". כשילד משתף אותנו במשהו, אנחנו רצים למצוא פתרון, מייעצים מיד או מנסים להרגיע. מתוך כוונה טובה, כמובן. רק שהילד לא תמיד מחפש פתרון. לעיתים הוא רק רוצה שמישהו ישמע אותו, יכיר ברגשותיו, ייתן להם מקום. גם השגרה הלחוצה עלולה להפריע להקשבה אמיתית. הטלפון מצלצל, יש דברים לעשות – איך אפשר באמת להיות שם?
אז בכל זאת, איך ניתן להקשיב?
- עצרו את השעון הפנימי שלכם
כשילד פונה אליכם נסו לעצור את המחשבות על כל מה שצריך לעשות. תנו לו את מלוא תשומת הלב שלכם. הניחו לכמה רגעים בצד את הטלפון הנייד שלכם, את רשימת הקניות, וזוזו מהטלוויזיה. פעולות פשוטות של לשבת בגובה העיניים, להסתכל עליו, לחייך, משדרות בשפת הגוף: אני כאן איתך. - הימנעו משיפוטיות
כשילד משתף במשהו, גם אם זה נשמע לכם "קטנוני" או "טיפשי", זכרו: עבורו, זה עולם ומלואו. במקום לפסול או לשפוט, נסו לשאול שאלות פתוחות, כמו: "איך זה גרם לך להרגיש?" או "מה את/ה חושב/ת שיכול לעזור?". - שקפו את מה שאתם שומעים
שיקוף הוא כלי עוצמתי שמראה לילד ששמעתם אותו באמת. לדוגמה: "אני מבינה שממש התאכזבת כשהחבר שלך לא הגיע. זה היה חשוב לך מאוד, נכון?". - תנו מקום לשתיקות
לא כל שיחה צריכה להיות מלאה במילים. שתיקה יכולה להיות הזמנה עבור הילד להעמיק ולשתף יותר. - זכרו את שפת הגוף
הקשבה היא לא רק מילים. טון דיבור, קשר עין, הבעת פנים – כל אלה משדרים מסר. ילד קולט אם אנחנו נוכחים באמת או אם אנחנו רק "שם פיזית".
ילדים שזוכים להקשבה בבית לומדים להקשיב לאחרים. הם מפתחים אמפתיה, כבוד והבנה הדדית – תכונות שיהיו עמם לכל החיים. יותר מזה, הם לומדים דרך ההקשבה שלנו איך להתמודד עם רגשות, איך לבטא את עצמם ואיך לחפש פתרונות.
רגע של תרגול: הקשבה במשפחה
נסו להכניס הביתה מנהג קטן של "זמן הקשבה". זה יכול להיות בשעת הארוחה או לפני השינה – כל אחד בתורו משתף משהו שקרה לו היום, וכולם מקשיבים ללא הפרעה. שאלו שאלות סקרניות, לא שיפוטיות, ותנו מקום לשיתוף פתוח.
לסיכום, הקשבה אמיתית היא מתנה נדירה שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו. היא לא דורשת כסף, אלא נוכחות, לב פתוח ונכונות להיות עם הילד. כשאנחנו מקשיבים, אנחנו לא רק שומעים – אנחנו מחזקים את הקשר, את האמון, ואת הלב. דעו, ילדים לא יזכרו כמה פתרונות הצענו להם, אלא איך גרמנו להם להרגיש כשהקשבנו.