גאוני: שלט החלומות שעוזר לילדים לשלוט בסיוטים

כמו אצל לא מעט מטפלים ומומחים לבריאות הנפש, אירועי ה-7.10 טלטלו לא רק את עולמה האישי של ד"ר מיכל קהן. בתור פסיכולוגית קלינית וחוקרת שינה, הם נגעו בלב עולמה המקצועי: "מיד חשבתי מה אני יכולה לעשות לנוכח הדבר הכל כך קשה הזה שקורה", היא נזכרת. היא החלה להתנדב בכל מקום שיכלה להעניק בו מתחום המומחיות שלה למען שורדי הנובה, משפחות הנרצחים והפצועים ומפוני המלחמה. באחד מבתי המלון שבהם נפגשה עם ילדים מפונים משדרות ואופקים, היא מיד הבחינה בבעיה שחזרה אצל חלק גדול מהם: "בגלל שאני מתעסקת בשינה, שמתי לב באופן מיוחד לזה שהם סיפרו על סיוטים קשים שיש להם בלילה".

בעקבות אירועי המלחמה חלה עלייה משמעותית במספר הילדים שסובלים מבעיות רגשיות, ובכללן בעיות שינה וסיוטי לילה – חלומות מפחידים שמובילים ליקיצה, לעוררות מוגברת (שיכולה להתבטא בבכי, דפיקות לב מהירות והזעה), לחרדה ולקושי לחזור לישון. לא מעט ילדים סובלים מסיוטי לילה מדי פעם, אולם בקרב 3-5% מהילדים תדירות הסיוטים גבוהה, והם גורמים לקשיי תפקוד של הילד ושל המשפחה כולה.

קהן, שעומדת כיום בראש מעבדת השינה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ומתמחה בקשר שבין שינה לבין בריאות הנפש בילדים, נזכרה מיד בפוסט-דוקטורט שלה באוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה, שממנו חזרה לפני שלוש שנים. "עשינו שם מחקר על הפחתת סיוטים אצל ילדים בעזרת התערבות חדשנית שנקראת DreamChanger – שלט החלומות", היא מספרת, "הרעיון הגיע מזוג הורים שהילדה שלהם סבלה תקופה ארוכה מסיוטים. הם כבר ניסו הכל, ושום דבר לא עזר. בשלב מסוים הם נתנו לה לפני השינה שלט ישן של מזגן, ואמרו לה – אם יש לך סיוט, פשוט תלחצי על כפתור בשלט, כמו שמחליפים ערוץ בטלוויזיה, ותחלמי חלום אחר".

דווקא הרעיון הפשוט הזה היה מה שעזר לבסוף לבתם, ובמעבדה של קהן באוסטרליה החליטו לחקור אותו לעומק. את האבטיפוס הראשון של שלט החלומות עיצבה קהן בעזרת בעלה וביתה, והשלטים הודפסו במדפסת תלת ממד. מדובר במכשיר דמוי שלט טלוויזיה, שמפיק אור עדין בלחיצת כפתור. באמצעות המכשיר, הילדים לומדים לשנות את החלומות שלהם: "כשילד לוחץ על הכפתור, הוא בעצם מזכיר לעצמו לחלום חלום אחר", מסבירה קהן.

במחקר השתתפו 56 משפחות, שאליהן נשלחו שלטי החלומות לצד סרטוני הדרכה שצילמו החוקרים. "גילינו שביחס לקבוצת הביקורת, אצל הילדים שהשתמשו בשלט היתה הפחתה מאוד משמעותית בתדירות הסיוטים, וגם ירידה משמעותית בעוצמת החרדות בלילה", אומרת קהן. "בגלל שיש להם סיוטים, הילדים האלה פוחדים ללכת לישון כי הם פוחדים לפגוש את הסיוטים, ובאופן כללי יש להם המון פחדים שקשורים ללילה – הם פוחדים מהחושך, ממפלצות, ממחשבות. בעקבות ההתערבות החרדות סביב השינה פחתו באופן משמעותי, והם העידו שהיתה להם חוויה מאוד טובה. הבנו שעלינו פה על משהו בזכות אותם הורים".

קהן עצמה הביאה שלטי חלומות גם לילדיה, שהיו אז בני 10 ו-7, "יותר בתור מזכרת, כי הם לא סבלו מסיוטים", היא מספרת, "אבל כשעמדנו לחזור לישראל והיינו צריכים להיפטר מכל החפצים שלנו, הם אמרו לי פה אחד שאת השלטים הם רוצים לשמור. זה די הפתיע אותי שהם רוצים לישון עם זה, כי הם ראו מה יש בפנים, ומכירים את כל התהליך, ועדיין הדבר הזה היה משמעותי עבורם. הבנתי שיש כוח בדבר הזה".

"לתת להם משהו אמיתי להיאחז בו"

כשקהן פגשה את אותם ילדים מפונים, וגם אל הקליניקה שלה התחילו להגיע במהלך המלחמה יותר ויותר ילדים שסובלים מסיוטים, היא הבינה מיד ששלט החלומות, שכל כך הצליח באוסטרליה, הוא בדיוק מה שהילדים הישראלים זקוקים לו כרגע. היא פנתה לנשיא האוניברסיטה, ושם התגייסו מיד למאמץ והסכימו לממן ייצור של 500 שלטים שמבוססים על האבטיפוס הראשוני, ופרויקט שלט החלומות הישראלי יצא לדרך.

תחילה הם חילקו את השלטים לילדים שסבלו מסיוטים שנבעו באופן ישיר מהמלחמה. "בשלב מסוים כבר היה קשה להבחין אם הסיוטים הופיעו בעקבות המלחמה או לא בדיוק – למשל אצל ילדים שסבלו מסיוטים כשאחד ההורים היה במילואים, או אחרי שהוא חזר", אומרת קהן, ומסבירה שהשלט מיועד לילדים בגיל 3-10, שסובלים מסיוטים לפחות פעם בשבוע. "מדובר בתדירות שמסבה מצוקה משמעותית לילדים עצמם, וגם מפריעה לא מעט פעמים לשאר הבית, כי הילד מתעורר בבכי ומעיר גם את ההורים והאחים, והלילה הופך לסיוט אחד גדול", אומרת קהן.

"אחת השאלות שאנחנו בודקים היא לאיזה גילים השלט הכי מתאים", היא אומרת, "אנחנו מניחים שילדים מתחת לגיל 3 לא יצליחו עדיין להבין במה מדובר ואיך להפעיל אותו, ומשערים שמעל גיל 10 הילדים כבר יהיו מתוחכמים מדי, וזה לא יעבוד עליהם". ובכל זאת, קהן מספרת שיש הורים לילדים בגיל 11 ו-12 שמבקשים את השלט ומעידים שהילדים רוצים להמשיך להשתמש בו.

"הרגשתי שיש פה משהו שבאמת יש לו פוטנציאל כרגע, כשהאדמה נשמטת מתחת לרגליים של כולנו, והנה אולי אפשר לתת לילדים את הדבר הקטן הזה להיאחז בו", אומרת קהן, "זה כמו אמצעי הגנה מוחשי שהם יכול לאחוז בו. עבור ילדים זה מאוד משמעותי, כי זה מרגיש כמו משהו אמיתי שהם יכולים להיקשר אליו ולהרגיש שהוא נותן להם כוח ותחושה שהם לא חסרי אונים".

הפחתה ניכרת בתדירות הסיוטים

במעבדה של קהן מודדים את הצלחת שלט החלומות באמצעות יומני שינה שההורים ממלאים. "הילדים מעירים אותם בלילה או מספרים להם בבוקר שהיו להם סיוטים, ובמסגרת המחקר ההורים גם שואלים את הילדים על זה", מסבירה קהן, "אין כאן מהימנות מושלמת, אבל כן מהימנות ברמה מספיק טובה כדי לדעת האם הילד מתעורר פחות מסיוטים בלילה, ואם רמת החרדה שלו ירדה".

"ההורים מדווחים לנו כמה סיוטים בשבוע הילד חלם, וכמה בכל לילה, אם יש יותר מאחד", מסבירה קהן. "אנחנו מבקשים מהם למלא את השאלון לפני שהם מקבלים את השלט, ואז שבועיים-שלושה שבועות אחרי שהם מקבלים אותו, ופעם נוספת אחרי חודש. במחקר באוסטרליה עשינו עוד בדיקה אחרי שלושה חודשים, וראינו שהשיפור נשמר, שמבחינתנו זה מאוד משמעותי, כי יש התערבויות שבהן אחרי כמה ימים המצב חוזר לקדמותו, ואצלנו זה לא קרה".

עד היום השתתפו במחקר הישראלי 68 משפחות. "אנחנו שולחים את השלט לכל הארץ, ושלחנו אותו גם לישראלים בחו"ל, כי יש למשל משפחות מפונים שעזבו לתאילנד, קנדה, הודו, יפן. אחד היתרונות הוא שאפשר לעשות את זה מכל מקום בעולם", אומרת קהן. הנתונים שהתקבלו מהמשפחות הישראליות מצביעים על הפחתה ניכרת בתדירות הסיוטים אצל הילדים שהשתמשו בשלט: מספר הסיוטים ירד מ-4.5 סיוטים בממוצע בשבוע לשניים בלבד. "זאת רק ההתחלה, ואנחנו עדיין ממשיכים לאסוף את הנתונים", מדגישה קהן.

"אחד הסימפטומים שהכי קשה לאנשים להתמודד איתם"

השלטים לא מטפלים למעשה בסיוטים עצמם, אלא מספקים פתרון נקודתי לילדים כשהם מתמודדים איתם. "אנחנו מגדירים את זה כהתערבות קוגניטיבית התנהגותית ממוקדת, גם במובן שהיא מטפלת רק בסימפטום, וגם במובן שהיא קצרה מבחינת משך ההדרכה והטיפול שהילדים והמשפות מקבלים", מסבירה קהן. "כמובן שבמקרים מורכבים יותר של של פוסט טראומה או הפרעות אחרות, הסיכוי שהתערבות קצרה וממוקדת תפתור את הבעיה הוא קלוש. במקרים כאלה נדרש טיפול ארוך, עמוק ומשמעותי יותר, שכולל יותר פגישות קליניות ושימוש במגוון רחב של אסטרטגיות".

עם זאת, מעידה קהן, שלט החלומות בהחלט יכול להיות חלק מההתמודדות עם פוסט טראומה, שסיוטים הם אחד הסימפטומים הקלאסיים שלה. "כשילדים מגיעים למחקר שלנו עם תמונה פוסט-טראומטית, אנחנו רואים שיפור בסימפטומים, וזה יכול להתניע משוב חיובי ולהביא לעוד שיפור, ופתאום הילדים האלה ישנים טוב יותר. בבוקר למחרת הם כבר מתעוררים הרבה יותר בטוב, מגיעים לבית הספר עם יותר כוחות, הגוף שלהם חזק יותר, היכולת שלהם לווסת את עצמם מבחינה רגשית יותר טובה, כלומר, יכול להתחיל פה תהליך חיובי".

קהן מוסיפה שלעיתים קרובות הקשר בין שינה ורגשות הוא דו-כיווני: "הסיוטים גורמים לישון פחות טוב, אז יותר קשה לנו לווסת את הרגשות שלנו, ואנחנו עצבניים יותר, נעלבים יותר, נבהלים יותר בקלות. וככל שאנחנו דרוכים ומתוחים יותר, ככה גם קשה לנו יותר לישון טוב, ועולה הסיכוי שיהיה לנו סיוטים. קשה להגיד בדיוק מה הסיבה ומה התוצאה", היא מסבירה. "המחקרים גם מראים שסיוטים הם גורם סיכון משמעותי לפסיכופתולוגיה נוספת ולקשיים נפשיים בכלל, כמו דיכאון ואפילו אובדנות. זה סימפטום שנוטים לפעמים לזלזל בו, אבל זה אחד הסימפטומים שהכי קשה לאנשים להתמודד איתם. אם ניקח למשל מתבגר שסובל מדיכאון או חרדה, ורק כשהוא הולך לישון אז יש לו קצת שקט, אצל אנשים שיש להם סיוטים, אין גם את הנחמה הזו. אין להם מפלט, ואנשים ממש מיוסרים מזה".

להשיב את תחושת השליטה לילדים

לצד השימוש בשלט החלומות, בפרויקט הישראלי הוסיפו מרכיב טיפולי קוגניטיבי נוסף. "אנחנו מלמדים את ההורים איך לדבר עם הילדים על הסיוטים, ולנסות לראות איך אפשר להתאמן על לשנות אותם, כדי לתת להם הרגשה שיש להם יותר שליטה על הדבר הזה", אומרת קהן. הם מציעים להורים כלים של ויזואליזציה – דמיון, דיבור, משחק וציור, "כדי לקחת את הסיוטים ממקום אבסטרקטי ומיסטי שאין שליטה עליו, לממד הגשמי המוחשי, שאפשר להיות אקטיביים לגביו", מסבירה קהן, "לפעמים הדבר הכי קשה הוא התחושה שלא משנה מה תעשה, זה יחזור לרדוף אותך בלילה ואתה תחזור למקום הכי מפחיד, משפיל או מגעיל. חלק ממה שהמחקר הזה מנסה לעשות זה להשיב את תחושת השליטה לילד, וגם להורים, שלא מעט פעמים גם הם חסרי אונים ולא יודעים איך להתמודד עם זה".

קהן ושאר החוקרים עדיין לא לגמרי יודעים מה המנגנון שבזכותו שלט החלומות מצליח לעזור לילדים, וחלק מהסיבה לכך היא שהמחקר התחיל מכורח המציאות דווקא בשלב היישום. "יכול להיות שהיינו עושים את זה אחרת אם לא היתה מלחמה, אבל בגלל שבראש סדר העדיפויות שלנו היה לנסות להציע איזשהו פתרון שכבר ראינו שהוא עובד, החלטנו להתחיל גם בישראל במחקר יישומי, ומתוכו ננסה לגזור מסקנות".

כאמור, בינתיים החוקרים משערים שאחד המנגונים שבזכותם השלט עוזר לילדים הוא המעבר מתחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה, לעמדה אקטיבית של הילד. "אם יש לו סיוט אז יש לו מה לעשות – הוא יכול ללחוץ על הכפתור בשלט. זה נותן לו תחושה של פוטנטיות, של יכולת. זה כנראה אחד הדברים הכי משמעותיים שפועלים פה", מסבירה קהן. דבר נוסף שעשוי לשחק כאן תפקיד לדעתה הוא האור הקטן בשלט, שנותן ללחיצה על השלט תחושה אמיתית יותר, וגם עונה על הפחד מחושך, שיש לילדים. "המשפחה מצטרפת לתהליך של עבודה ספציפית על הסיוטים, ואולי גם על כל מיני תהליכים נוספים שמשפיעים על הילד מתחת לפני השטח", מוסיפה קהן. "הילד מרגיש שיש אפשרות לדבר על זה, הוא רואה שההורים שלו לא נבהלים ולא מדחיקים את זה, אלא עושים לזה מקום ומנסים להבין את זה לעומק. זה מאפשר עבודה על בעיה שלפעמים הורים לא לגמרי יודעים איך לדבר עליה עם הילדים. כך התהליך הזה, של לדבר את הסיוטים, לחשוב עליהם, לעבוד איתם, יכול להביא להקלה".

"לעזור לילדים וגם להמשיך את המחקר"

במעבדה של קהן ממשיכים לחפש משפחות נוספות ששלטי החלומות יוכלו להקל על הסיוטים של ילדים – וגם לסייע לחוקרים להרחיב ולהעמיק את המחקר: "אנחנו מאוד רוצים לעזור לילדים האלה, וגם להבין את הנושא הזה יותר טוב – להבין עבור אלו גילים ההתערבות הזאת הכי יעילה, מה בדיוק המנגנונים שעובדים שם ותוך כמה זמן בדרך כלל מושג השיפור, וגם איך מתקבל המרכיב הקוגניטיבי שהוספנו בשיתוף ההורים".

קהן מזמינה משפחות עם ילדים בגיל 3-10 שמתמודדים עם סיוטים לפחות פעם בשבוע להשאיר פרטים באתר מעבדת השינה כדי להצטרף לפרויקט ללא עלות. בהמשך, קהן מקווה גם להרחיב את טווח הגילים שלהם הפרויקט נותן מענה, ולבדוק כיצד אפשר לסייע גם לבני נוער ואולי אפילו למבוגרים. "המחקרים שמראים שסיוטים הם גורם סיכון לאובדנות, הם מאוד מדאיגים, וזה נכון בעיקר לגיל ההתבגרות, אז אנחנו בהחלט מתכוונים להגיע גם אליהם".

"אנחנו עושים פה משהו שגם מאפשר לנו ללמוד וגם לעזור לילדים ולמשפחות האלה", אומרת קהן. "באופן אישי, זאת אחת הסיבות שאני אוהבת את העבודה שלי – חלק גדול מהמחקרים שאני עושה הם על טיפול, ובאותו זמן שאני אוספת את הדאטה ומנסה להבין את הנושא, אני יכולה גם לעזור יותר למי שאני פוגשת כרגע".