ספרי הילדים שהפכו לסדרות מצליחות בטלוויזיה

מאירה ברנע-גולדברג

הכר את הסופרת:

מאירה ברנע-גולדברג, מחברת סדרת רב המכר "כראמל", סדרת הילדים האהובה "הילדה שניסתה" וספרי המבוגרים שזכו להצלחה אדירה: כמה רחוק את מוכנה ללכת, משפחה לדוגמה, מסעותיי עם חמותי. זוכת פרס דבורה עומר, מנחת סדנאות כתיבה. ספריה של ברנע-גולדברג נכללו במצעד הספרים של משרד החינוך. ספרי כראמל עובדו לסדרת טלוויזיה מצליחה ב"כאן חינוכית" ע"י היוצרים שירילי דשא ורועי שגב, בחנוכה הקרוב יעלה מחזמר "כראמל" בבימוייה של שירילי דשא בתיאטרון אורנה פורת והשמועות מדברות על הפתעה מסתורית וסודית שתפורסם בקרוב בכלי התקשורת.

הפרויקט האחרון שלך:

בימים אלו ממש ראו אור שני ספרים חדשים שכתבתי. החלק הראשון בסדרה חדשה – "קומיקס כראמל: ההתחלה". ספר קומיקס משעשע ומנוקד שיספר על עלילותיו של החתול כראמל כחתול צעיר בגיל ההתבגרות וכיצד גילה את יכולותיו. הסדרה מתארת מציאות מקבילה בה כראמל הוא גור חתולים צעיר, אירועי הספר מתרחשים לפני האירועים בסדרת כראמל הקלאסית ולכן ניתן לקרוא אותה בנפרד, גם מבלי להכיר את סדרת הספרים או את סדרת הטלוויזיה. ברור שאם הקורא מכיר את כראמל, ההנאה תהייה גדולה יותר.

וספר ילדים חדש "על נמשים ולימונים (וגם על סבא מאיר), שיסגור את סדרת הספרים "הילדה שניסתה". הספר מיועד לבני שלוש עד שבע, ומספר בין היתר גם את סיפורי האישי, על ילדה שלמרות הקשיים, מתעקשת לגלות במה היא טובה ומהן החוזקות שלה". 

על החוויה של סופרת שרואה את הדמויות שהמציאה יוצאות מהדפים ועוברות למסך:

ביום הראשון שהגעתי לצילומים, פגשתי את יונתן בר אור (רובי) לבוש במדים של בית הספר מהסדרה וכמעט התעלפתי. הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי ופשוט התחבקנו דקות ארוכות. יונתן היה השחקן הראשון שראיתי ולכן החוויה הייתה כל כך חזקה, בהמשך הרגשתי כאילו אני מרחפת על ענן. נכנסתי לסט וכל השחקנים עמדו עם התלבשות שלהם ומחאו לי כפיים. התחלתי לבכות.

חוויה אחת זכורה מסט הצילומים:

אני זוכרת שהביאו את בובת כראמל החתול מפורקת. ראיתי רק את הראש שלו וזה היה מצחיק. אני פוגשת בכל יום ילדים שבטוחים שמדובר בחתול אמיתי וחושבת לעצמי שמזל שהם לא ראו את הבובה במצב כזה.

אם היית יכולה לגלם דמות אחת מבין כולן איזו דמות היית בוחרת?

גברת בלום. זו דמות גדולה מהחיים. אני אוהבת לכתוב אותה בספרים שלי ונהנית לצפות בשחקנית לירית בלבן מבצעת אותה. תמיד מהצד נראה שכיף לגלם את הדמויות של הרעות והרעים. מעניין אם זה נכון...

חשוב לי להוסיף:

יש שחושבים שיש תחרות בין הספרים לסדרה. אני לא רואה את זה ככה. אני חושבת ש"כראמל" הפך למותג ויש כאן רק מנצחים. הספרים נמכרו היטב לפני סדרת הטלוויזיה, ובזכות הטלוויזיה קרה משהו אדיר, ילדים שלא אוהבים לקרוא התחילו לקרוא את הספרים.

גליה עוז

הכר את הסופרת:

גליה עוז, מחברת סדרת "שקשוקה" ו"אני מייקי", כלת פרס היצירה, פרס דבורה עומר ועיטור הפנקס. ספריה ראו אור בארה"ב, צרפת, ספרד וברזיל ועובדו לסדרת טלוויזיה מצליחה בכאן חינוכית, הסדרה נכתבה על ידי אבנר ברנהיימר ואסיה לבטוב. וגם הועלתה כהצגה בתיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, בבימויה של שירילי דשא. ספריה של גליה עוז נכללו במצעד הספרים של משרד החינוך.

הפרויקט האחרון שלך:

לאחרונה עלתה לשידור ב"כאן חינוכית" סידרה של פודקאסטים, שבהם אני משוחחת עם ילדים על החיים, על הספרים ועל סדרת הטלוויזיה שנוצרה בעקבותיהם. זכיתי להכיר חבורה של ילדים מקסימים, וביחד ניסינו לברר שאלות עומק, כמו למשל למה כל כך הרבה משחקים שילדים נוהגים לשחק הם תחרותיים, ואיך זה שמשחק הופך לפעמים למלחמה (אבל גם להיפך – מריבה יכולה להפוך למשחק). לילדים יש גמישות ויכולת לשנות את נקודת הראייה, להתאושש, לראות את הצד המצחיק של הדברים. למדתי המון מהשיחות האלה. 

על החוויה של סופרת שרואה את הדמויות שהמציאה יוצאות מהדפים ועוברות למסך:

כשכתבתי את "שקשוקה" ואת "מייקי" הרגשתי שהדמויות שלי חיות ונושמות, ואני רק צריכה להקשיב להן ולכתוב מתוך נאמנות לאופי של כל אחת מהן. הליהוק של הסדרה היה נהדר בעיני בגלל האינטליגנציה וההומור והכhשרון של השחקנים, וגם בגלל שכל אחד מהם הצליח לגלם בטבעיות ובלי מאמץ את הדמות שלו. הסדרה בנויה על המתח בין הרצון הפרטי של כל אחד מהגיבורים, שלעיתים קרובות מתנגש ברצונות של אחרים, לבין הצורך להיות חלק מהחבורה, שממנו נובעת הדרישה לוותר ולהתפשר. הסיפורים הם אמיתיים, כמו בחיים, והסדרה מצליחה כי ילדים צופים ומזדהים איתם. לתחושתי, התרומה של השחקנים להצלחה הזאת היא עצומה.

חווייה אחת זכורה מסט הצילומים:

כשבאתי לבקר בסט הצילומים, צילמו סצינה של מסיבת פורים שבה כל הילדים מחופשים. התחפושות היו מקסימות, אבל אני התפעלתי בעיקר מההנאה של הילדים. הם כמובן זכרו כל הזמן שהם בצילומים, וצריכים למלא הוראות ולזכור את התפקידים שלהם, ובכל זאת הם בילו כמו במסיבה אמיתית. בכתיבת הספרים תמיד ניסיתי לייצר את הרגעים האלה שבהם הילדים שמחים סתם, בלי סיבה אמיתית. וכשראיתי שזה קורה גם בצילומים, זה היה נהדר.

אם היית יכולה לגלם דמות אחת מבין כולן איזו דמות היית בוחרת?

ברור שאביב! אני לגמרי מזדהה איתו. הדמות של אביב בספרים היא התגלמות של הדימיון הילדי, החולמנות, ההומור והיצירתיות. הוא ילד-משורר, שעומד בצד ותורם בדרכו היצירתית פרשנות אחרת לעולם. הוא לגמרי מאתגר את העולם ה"נורמלי" בסיפורים שלו. גם אפי היא דמות מורכבת, שלא תמיד מתיישרת לפי הדרישות החברתיות ומנסה להרחיב את הגבולות של הזהות שלה. מה שיפה בעיני זה שאביב ואפי מוצאים את מקומם. הם לא דחויים. אני חושבת שהדמויות האלה נותנת תקווה להרבה צופים.

חשוב לי להוסיף:

חשוב לי להזכיר עובדה מעניינת. הספר הראשון בסדרת שקשוקה יצא לאור ב-2007. המון זמן עבר מאז, ובכל זאת הספרים ממשיכים לחיות על המדפים, בספריות, בבתים. אי אפשר להתחיל להסביר כמה זה מספק ומשמח לדעת שהספרים שלי עדיין משמעותיים עבור דורות חדשים של קוראים. 

רן כהן אהרונוב

הכר את הסופר:

רן כהן אהרונוב הסופר והיוצר של "ילדי בית העץ" יחד עם אחיו יאיא, הוא יזם חינוכי ואקטיביסט. ספריו של כהן אהרנוב נכנסו למצעד הספרים של משרד החינוך וזכו לאהבה רבה. סדרת ילדי בית העץ עובדה לסדרת טלוויזיה מצליחה, יוצרי הסדרה הם שירילי דשא שגם ביימה ורועי שגב, למופע מוזיקאלי ולהצגה בתיאטרון המדיטק.

הפרויקט האחרון שלך:

הספר האחרון שיצא לי הוא הספר החמישי בסדרת הספרים של ילדי בית העץ "הסוד של סבא אפרים" אשר משלב בין עלילה עדכנית מותחת לבין סיפור היסטורי של קהילת אנוסי משהד בפרס של המאה ה19. זהו גם הסיפור המיוחד של המשפחה שלי מצד אבי הלא הוא סבא אפרים. בימים אלה עובר הספר עיבוד לתיאטרון ויצא בשנה הבאה בתיאטרון המדיטק בחולון, זוהי הצגה שנייה שהתיאטרון מעבד מסדרת הספרים דבר ייחודי בפני עצמו. במקביל יאיא ואני עובדים על שירים חדשים לאלבום החמישי של ילדי בית העץ לקראת העונה השישית של הסדרה שתצולם בקיץ עם המון הפתעות.

על החוויה של סופר שרואה את הדמויות שהמציא יוצאות מהדפים ועוברות למסך:

לקראת העבודה על סדרת הטלוויזיה של ילדי בית העץ נבחרו שירילי דשא ורועי שגב לכתוב את הסדרה ובדיונים איתם עלה הצורך שלהם לא להיות מוגבלים ע"י הדמויות מהספר וגם לא להיצמד לעלילות שכתבתי, בהתחלה זה היה קצת מוזר ואפילו קצת חששנו, אבל בהמשך הבנו שאם אנחנו רוצים לאפשר להם חופש יצירה אנחנו צריכים לשים את האגו בצד ולתת להם ליצור עם כמה שיותר חופש ועצמאות, דבר שבסופו של עניין ממש הוכיח את עצמו.

חוויה אחת זכורה מסט הצילומים:

החוויה הכי מצחיקה מסט הצילומים הייתה לקראת הצילומים של הפרק על קואמי מאפריקה, באחת מהנסיעות שלי לעבוד באפריקה (היום אני עובד עם פליטים אוקראינים במולדובה) כתבתי שיר על ילד מאפריקה, מאוד הסתבכתי עם השם שלו עד שבהתייעצות עם כמה חברים גנאים הציעו לי את השם קואמי שזה גם השם של בנים שנולדו ביום שישי כמוני. בסדרה חיפשו הרבה זמן ילד שישחק את קואמי ולא מצאו, המלהקת נסעה באוטובוס ופגשה ילד גנאי ושאלה אותו האם ירצה לשחק בסדרת ילדים והוא נענה בשמחה, היא שאלה אותו לשמו והוא ענה לה" קוראים לי קואמי'

אם היית יכול לגלם דמות אחת מבין כולן איזו דמות היית בוחר?

בעונה הקודמת שיחקתי בתפקיד אורח את עצמי- רן גנן הילדים שממחזר כל דבר ומודה שזה היה ממש קשה, אז נראה לי שאוותר על להיות כל דמות אחרת היום אני יודע במה זה כרוך, אז מוותר תודה רבה אבל אין ספק שאני כמו הרבה ילדים הכי מתגעגע לאלברט הפקח מבלי לגרוע מאפרים האלוף.