"זה לא ניצוץ של גאונות"
המחקר, שהתרחש בבית החולים לילדים בציריך, עקב אחר התפתחותם של 222 תינוקות מלידתם ועד שהגיעו לגיל 18. הילדים היו כולם נורמטיביים מבחינה בריאותית בלידה. "מצאנו שאין כל משמעות לתזמון תחילת ההליכה שמרבית ההורים כה עסוקים בו", אומר דובר צוות החוקרים. "ילדים שמתחילים ללכת מוקדם אינם יותר אינטליגנטיים או בעלי יכולות מוטוריות קואורדינטיביות משופרות". הילדים נבדקו על ידי צוות החוקרים שבע פעמים במהלך השנתיים הראשונות להתפתחותם, ונבחנו על מנת להעריך את יכולות הקואורדינציה שלהם, ההתפתחות הקוגניטיבית ויכולות נוספות. בשנים הבאות המשיכו להיבדק באופן קבוע פעמיים בשנה, עד הגיעם לגיל 18.
"אני רואה באופן קבוע הורים מודאגים מכך שילדם אינו הולך, או שהוא לומד לעשות זאת לאט יותר מעמיתיו. והם מודאגים מהמשמעויות שיהיו לכך", אומר הפרופסור לרפואת ילדים מיטש בלייר שלקח חלק בפרוייקט. "המסר המרגיע כאן הוא שגיל תחילת ההליכה משתנה ואין לו משמעות נוספת ונחבאת. הורים שבכל זאת חשים מוטרדים יכולים לפנות לרופא הילדים לא לפני שהילד מגיע לגיל שנה וחצי".
"יש כל מיני סוגי ילדים, וכל מיני סוגים של אישיות", אומרת המלווה ההתפתחותית ענת ליכטר. "יש ילדים פרפקציוניסטים שרק כשהם בטוחים שהם יודעים מה הם עושים הם בכלל מנסים ללכת, ויש את אלה שישר קמים ומנסים. אין לזה משמעות כל עוד זה לא נובע מבעיה התפתחותית כמו חוסר מודעות לאיברים מסויימים בגוף וטונוס שרירים מוגבר או לקוי. כל עוד האיחור לא נובע מהיפוטוניה או בא כחלק מחולשה אחרת, אין לזה כל חשיבות. למרות זאת, רוב הלקוחות שלי מגיעים עם הנושא לקראת גיל שנה, למרות שבהגדרה גיל ההליכה הוא עד שנה וחצי. לרוב ההורים מתחיל לתקתק, ואז אפשר פעמים רבות לגרום לתינוקות להבין איך עושים את זה ולתת להם תרגילים קטנים. אני מאוד בעד הגישה שאומרת שמלבד בעיות התפתחות נלוות, אין לזה משמעות. לכולנו יש ין ויאנג, צד חזק וחלש יותר, יש את אלה שמאוד ורבליים ולא הולכים עד גיל שנה וחצי, ואת אלה שהולכים ולא מדברים, וכל אלה שבאמצע. המפתח הוא להיות רגועים, אבל קשובים".